פסק-דין בתיק תא"מ 959-08-08 - פסקדין

1.         התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה כספית על סך של 45,000 ש"ח בגין תגמולי ביטוח המגיעים לו, לטענתו, עקב נזקים שנגרמו לרכבו (להלן "הפיג'ו") בארוע תאונה מיום 7.11.2007.

            לטענתו, בעת התאונה נהג ברכב מר רפי סואר (להלן "סואר") ברשותו. על פי דווחו של סואר לתובע ולסוכן הביטוח, הוא פגע בצד ג' ולאחר מכן סטה ופגע בעץ. בהמשך, בעקבות חקירה שנערכה על ידי הנתבעת, התברר כי הנזקים שנגרמו לרכב בשני ארועים שונים, שלא בהתאם לדווח שמסר סואר. לטענת התובע, סואר חש חוסר נעימות כלפיו וחשש כי במדה וידווח על שתי התאונות, הדבר יעיד על זילותו ברכושו של התובע. לפיכך, הוא תיקן את הצהרותיו.

חרף פניות חוזרות ונשנות מצידו של התובע, דחתה הנתבעת את תביעתו, בטענה כי הנזק לא ארע בנסיבות הנ"ל, התובע אינו משתף פעולה עמה, הפר את חובת הגילוי ומסר עובדות כוזבות בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח וכי נעשה שמוש ברכב למטרות עסק, בניגוד לתנאי הפוליסה.

התובע טען כי מעולם לא קבל לידיו את הפוליסה או את חוות דעת השמאי שנערכה על ידי שמאי הנתבעת, למעט הודעה לפיה, הרכב הוגדר כ"אבדן להלכה". לטענתו, פעל ככל יכולתו ושתף פעולה עם נציגי הנתבעת וטרח להמציא את כל המסמכים והתשובות כנדרש ולא היתה לא סיבה להסתיר דבר. בהמשך, נדרש התובע לסלק את שרידי הרכב מהמגרש בו אוחסנו.

התובע צרף לתביעתו חוות דעת שמאי לפיה, שווי הרכב נכון ליום התאונה, בניכוי ערך שרידים,  עמד על סך של 39,000 ש"ח. התובע עתר להורות לנתבעת לשלם לו את הסכום הנ"ל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, שכ"ט השמאי מטעמו וכן, סך של 5,000 ש"ח בגין עגמת נפש. התובע העמיד את תביעתו על סך של 45,000 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה.

2.         הנתבעת התגוננה מפני התביעה והעלתה מספר טענות עיקריות: א. הנזק לא ארע בנסיבות המתוארות בכתב התביעה. ב. התובע או מי מטעמו מסרו עובדות כוזבות, התובע הפר את חובת הגילוי והסתיר עובדות מהותיות בנוגע למקרה הביטוח, מתוך כוונת מרמה ולכן, פטורה הנתבעת מתשלום תגמולי הביטוח, בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. ג. התובע ו/או מי מטעמו עשו במתכוון דבר שהיה בו כדי למנוע מן הנתבעת את בירור החבות, כאמור בסעיף 24 לחוק חוזה הביטוח. ד. התובע עשה שמוש ברכב למטרות העסק בניגוד לתנאי הפוליסה. ה. הנזקים הנטענים לא נגרמו כתוצאה מהארוע הנטען.

3.         בהתאם להחלטת כבוד השופט אליקים מיום 12.7.2009, הועבר הדיון בתיק לסדר דין רגיל. במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בפני נחקרו באריכות התובע, סואר (נהג הרכב), זוהר ממן (נוסע ברכב), הזוג אלמקייס והשמאים. הצדדים סכמו את טענותיהם בכתב.

האם הוכחו נסיבות התאונה

4.         טרם נדון לגופו של עניין בטענות הצדדים לעניין נסיבות התאונה, ראוי להתייחס בקצרה לטענה שהועלתה על ידי התובע בסיכומי התשובה שהגיש. לטענתו, יש להתעלם מהכחשתה של הנתבעת את עצם קרות מקרה הביטוח, מאחר ועל פי חוק חוזה הביטוח והוראות המפקח על הביטוח, היה על הנתבעת להעלות את מכלול טענותיה בהזדמנות הראשונה ומשלא עשתה כן, אין מקום להדרש לטענותיה.

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, במכתבה מיום 16.3.2008, במסגרתו הודיעה הנתבעת לתובע כי תביעתו נדחתה, טענה הנתבעת כי "הנזק לא נגרם בנסיבות המתוארות" וכי "הנזקים הנתבעים, כולם או מקצתם, לא נגרמו בנסיבות המתוארות וכתוצאה מהאירוע הנטען". נימוקי דחייה אלו, טומנים בחובם במפורש הכחשה של נסיבות הארוע הביטוחי. שנית, ברע"א 10641/05 הפניקס נגד אסולין (6.5.2006), אליו הפנו שני הצדדים בסיכומיהם, נקבע כי ניתן לחרוג מהוראות המפקח על הביטוח מטעמי צדק, בהקשר לטענות מרמה. יתירה מזאת, ניתן בהחלט לסטות מהנחיות המפקח על הביטוח, שעה מדובר בעובדה אשר נודעה למבטח לאחר שדחה את תביעת המבוטח והוא לא יכול היה לדעת על כך עת פעל לבירור חבותו וכן, במקרה בו הוראות המפקח על הביטוח יש בהן כדי להרחיב את מסגרת הכיסוי הביטוחי גם על סיכונים שמלכתחילה לא היו מבוטחים על פי חוזה הביטוח (ראה ת.א. 739/01 (בש"א 12838/02) הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נגד גידולי שדה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (25.12.2002) ורע"א 4339/08 עיזבון המנוחה מונה סלים ז"ל נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (24.7.2008), הנזכרים בסיכומיה של הנתבעת. במקרה דנן, די בכך שמי מטעמו של התובע נתן גרסה ראשונה שקרית, על מנת להתיר לנתבעת, ולו רק מטעמי צדק, להכחיש את עצם הארוע הביטוחי, אף אם לא העלתה זאת בהזדמנות הראשונה (אף שמקרה דנן, הנתבעת העלתה את הטענה במפורש כבר במכתב הדחייה). יש להוסיף, כי גם לאחר שהנהג וחברו תקנו את הצהרותיהם באשר לנסיבות התאונה, נותרו תמיהות בגרסתם ובנסיבות אלו, אין לחסום את הנתבעת מלהכחיש את הנסיבות הנטענות. למעלה מזה, טענת התובע לפיה הנתבעת מנועה מלהכחיש את נסיבות התאונה תמוה, נוכח העובדה שמדובר במחלוקת גלויה וברורה בין הצדדים והלכה למעשה, חלק בלתי מבוטל מהראיות שהובאו במהלך המשפט נוגעות לסוגייה זו. כבוד השופט אליקים נדרש לעניין בסעיף 5 להחלטתו מיום 12.7.2009 והנימוק העיקרי להעברת הדיון בתיק לסדר דין רגיל היה דווקא המחלוקת העובדתית באשר לנסיבות אירוע התאונה או התאונות. באותה החלטה הבהיר כבוד השופט אליקים כי הנתבעת מטילה ספק באמיתות הגרסאות שהועלו על ידי התובע ונוסעי הרכב. מכאן, שמדובר במחלוקת גלויה וברורה, שהיתה ידועה לתובע לאורך כל הדרך ותמוהה וטענתו כאילו מדובר בטענה חדשה של הנתבעת.

5.         נשאלת השאלה, האם הוכיח הנ"ל בראיות את נסיבות מקרה הביטוח. אזכיר, כי נטל הוכחת "התרחשות מקרה הביטוח", מוטל על התובע המבוטח. במדה והוא עומד בנטל זה, עובר הנטל למבטחת להוכיח כי מתקיימים סייגים הפוטרים אותה מחבותה לשלם את תגמולי הביטוח על פי חוזה הביטוח. על התובע להוכיח שלושה רכיבים: האחד - הסיכון אשר התממש הוא מן הסיכונים המכוסים על ידי הפוליסה. השני - הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזקים המכוסים בפוליסה. השלישי - הנזק שנגרם אירע, במישור הסיבתי, כתוצאה מהתממשות הסיכון המכוסה. בנוסף, על המבוטח להוכיח את שיעור הנזק (ראה רע"א 3577/93 הפניקס חברה ישראלית לביטוח בע"מ נגד אהרון מוריאנו פ"ד מח(4) 70 וכן, ע"א 5109/07 פלדמן נגד הפניקס חברה לביטוח בע''מ (18.2.2009)). הצדדים לא הגישו את פוליסת הביטוח, אלא, את רשימת הפוליסה בלבד. עם זאת, ניתן לפנות לתקנות הפיקוח על עסק ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו - 1986 (ראה ע"א 5109/07, לעיל), שם מוגדר "מקרה הביטוח" בתוספת לתקנות כ"אבדן או נזק שנגרם לרכב", בין היתר, כתוצאה מהאחד הסיכונים הבאים: התנגשות מקרית, התהפכות ותאונה מכל סוג שהוא ולמעט אם מקרה ביטוח שנעשה על ידי המבוטח או מי מטעמו במתכוון. משמע, על על התובע להוכיח את נסיבות התאונה ולהראות כי מדובר באחד מהסיכונים המבוטחים על פי הפוליסה. אם לא יעלה בידו להוכיח מהן נסיבות התאונה, הרי שממילא, לא יוכל להוכיח כי אותן נסיבות, מהוות "מקרה ביטוחי".

6.         הודעה ראשונה בדבר הארוע הביטוחי ניתנה לנתבעת על פי ההודעה על מקרה ביטוח שנחתמה בפני סוכן הביטוח ביום 13.11.2007 (להלן "ההודעה הראשונה"). במסגרת הודעה זו נמסר על ידי רפי סואר, מי נטען כי נהג ברכב בעת הארוע, כי "נסעתי בירידה ממרכז שביט סטיטי לכוון רכב שעמד בחניה מסוג שברולט ניסתי לברוח עיבדתי שליטה עליתי על המדרכה ופגעתי בענף בעץ שעמד שם" (כך במקור - א.ר.). נמסר כי התאונה ארעה ביום 7.11.2007, בשעה 20:30 במרכז שביט, ק. אתא וכי הרכב נפגע בחלקו הקדמי ואילו רכב צד ג' נפגע בדלת הקדמית. בהודעה רשומים פרטי רכב צד ג' - שברולט, מס' רישוי 6090814, שם בעל הפוליסה (אלמקייס מוטי), מס' הנייד של הנ"ל, פרטי הביטוח שלו, לרבות מספר פוליסה ושם סוכנת הביטוח ("פטונה שץ ביטוחים"). בנוסף, נרשם כי הרכב נבדק על ידי השמאי יגן במוסך עמיאל. 

7.         בעקבות ההודעה על מקרה הביטוח, פעלה הנתבעת להוצאת חקירה על ידי משרד חקירות. החוקר מטעמה חקר את רפי סואר וזוהר ממן, מי שנטען כי ישב לידו ברכב בעת הארוע, ביום 30.11.2007 ולאחר מכן נחקר גם התובע, ביום 10.12.2007.

ראוי לציין כבר עתה, כי על פי גרסת רפי סואר לחוקר, הוא נסע ממרכז שביט ורצה לפנות שמאלה. לפתע, רכב צד ג' יצא ממרכז שביט ובקש לפנות ימינה ואז פגע בו סואר עם רכב הפי'ג'ו, לא הצליח לבלום, החליק ופגע בעץ שהיה על המדרכה. ברור שגרסה זו סותרת את הגרסה שניתנה בהודעה הראשונה על מקרה הביטוח.

8.         ביום 11.12.2007 פגש החוקר במר מוניס אריאל, בעליו של רכב מסוג שברולט אוואו וגבה ממנו עדות (ראה תצהירו של החוקר ועדותו של מוניס בכתב אשר צורפה אליו). מסתבר, כי רכבו של מר מוניס הראל, הוא שהיה מעורב בתאונה מיום 7.11.2007 עם רכב הפיג'ו (ולא רכבו של מר אלמקייס). אלא, שגרסתו של מר מוניס הראל היתה שונה. לטענתו, רכבו נפגע ליד בית גרושתו בשכונת שביט בקרית אתא, בעת שהיה בחניה מוחלטת. רכב הפיג'ו חזר לאחור ופגע בדלת רכב השברולט אוואו. הנ"ל הכחיש לחלוטין את הטענה כאילו רכב הפיג'ו המשיך בנסיעה, עלה על המדרכה ופגע בעץ.

כאן ראוי להדגיש, כי למקרא תצהירו של החוקר, לא ברור היה כיצד קיבל לידיו הנ"ל את פרטיו של מר אריאל מוניס, שהרי שבטופס ההודעה הראשונה על מקרה תאונה מיום 13.11.2007, נרשמו פרטי רכב שברולט אחר, שבעליו הינו מר אלמקייס. כפי הנראה, חברת הביטוח היא שציידה את החוקר במידע זה, הבא לידי ביטוי בהודעתו של אריאל מוניס על מקרה הביטוח לנתבעת, אשר ביטחה גם את רכבו (עמ' 51, שורות 1 - 10 לפרוטוקול). 

9.         לאור ממצאיו אלו, פנה החוקר לתובע ומסר לו כי נהג השברולט מכחיש לחלוטין את גרסת רפי סואר. התובע מסר כי יבדוק את העניין. התובע אשר זאת בסעיף ה' לתצהירו, אם כי טען כי הפניה נעשתה כחדשיים לאחר התאונה (ברור כי לא מדובר בחדשיים, מאחר וכפי שיפורט להלן, כבר ביום 25.12.2007 נחתמו על ידי רפי סואר וזוהר ממן תצהירים, במסגרתם העלו גרסה אחרת לארוע הביטוחי).

לטענת החוקר, שלא נסתרה, פנה אליו סוכן הביטוח ביום 16.12.2007 ומסר לו כי אחרי שתחקר את רפי סואר וזוהר ממן, הם הודו בפניו כי התאונה הנטענת עם השברולט ארעה כפי שמסר מר אריאל מוניס, ביום 7.11.2007, בשעה 18:00 ואילו בשעה 20:00 באותו יום הם היו מעורבים בתאונה נוספת במקום אחר.

10.        כאמור, מספר ימים לאחר מכן, הומצאו לידי החוקר שני תצהירים של סואר וממן מיום 25.12.2007 לפיהם, התובע הוא חבר ונתן להם עבודה לביצוע מסירות אזהרה ועקב הבושה שלא יחשוב כי אין הם שומרים על הרכב, ואי הנעימות, לא ספרו את האמת. בהמשך, טענו הנ"ל כי ביום 7.11.2007 בסביבות השעה 18:00, עת רכב הפיג'ו שהיה נהוג על ידי סואר ברחוב אסף שמחוני 36 בקרית אתא, נסע לאחור, הוא פגע בדלת רכב מסוג שברולט קטנה בצבע כסף שהיתה פתוחה. לאחר מכן, בסביבות השעה 20:00, כשנסעו השניים באותו רחוב ליד בית מס' 12, אמר ממן לסואר, "מדוע לא נכנסת לחניה, ומיד פנה סואר שמאלה ואבד שליטה ונכנס בעץ". שני התצהירים נחתמו, כאמור, באותו יום (25.12.2007) בפני אותו עו"ד.