פסק-דין בתיק תא"מ 9143-06-09 - פסקדין

בפניי תביעה כספית לתשלום סך של 13,500 ש"ח, שראשיתה בבקשה שהוגשה ללשכת ההוצל"פ לביצוע שלושה שיקים אשר חוללו נוכח הגבלת חשבון הבנק.

להלן פרטי השיקים:

שיק מס' 198 על סך של 5,000 ש"ח, תאריך פירעון 20/10/08;

שיק מס' 386 על סך של 3,500 ש"ח, תאריך פירעון 30/10/08;

שיק מס' 679 על סך של 5,000 ש"ח, תאריך פירעון 30/10/08.

התובעת הינה חברה העוסקת במכירת צבע וכלי עבודה. לטענתה, השיקים נשוא הדיון יחד עם 15 שיקים נוספים, שולמו ונמסרו לה בתמורה לסחורה אשר סופקה לבנו של הנתבע. אלא שהשיקים הראשונים לא נפרעו בשל היות החשבון מוגבל, ובנסיבות אלו ביקשה התובעת מבנו של הנתבע להחתים ערב על מכלול השיקים שמסר לה.

לטענת התובעת, הנתבע - האב - חתם לבקשת בנו כערב באופן אישי לפירעון השיקים הנ"ל.

הנתבע בתורו מכחיש את טענות התובעת, וטוען כי מעולם לא הסכים לערוב לחובות בנו. הנתבע הוסיף, כי החתימה המתנוססת על גבי השיקים אינה חתימתו וכי החתימה הנחזית להיות חתימתו היא מזויפת. לטענתו, החתימה שמופיעה על גבי השיקים הוספה לאחר שהשיקים הופקדו בבנק וחוללו, ולראיה, לפי תדפיס צילום השיקים מאתר האינטרנט של הבנק, ניתן להבחין כי חתימתו לא מופיעה על גבי השיקים.

דיון והכרעה:

הצדדים הגישו תצהירים מטעמם. מטעם התביעה הוגש תצהירו של מר עומר עתאבא, מנהל התובעת, ומטעם ההגנה תצהיר של הנתבע. שני המצהירים נחקרו בבית המשפט בחקירה נגדית.

זה המקום לציין, כי בנו של הנתבע אף הוא חייב בתיק ההוצל"פ, ואולם הוא בחר שלא להתגונן ולא להעיד בהליך דנן.

בהתייחסה לטענת הנתבע לגבי מועד חתימתו על השיקים כערב, אישר מנהל התובעת כי חתימת הנתבע עליהם נעשתה רק לאחר ששלושת השיקים הראשונים הוצגו לפירעון וחוללו.

בטרם אגש לבירור המחלוקת בראי הראיות אשר התבררו לפניי, ומאחר שהתרשמתי כי הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם על התובעת מוטל הנטל להוכיח את אותנטיות החתימה, או שמא עומד הנטל על הנתבע להוכיח כי חתימתו זיופה - אבקש לציין, כי, הכלל הנהוג לגבי הוכחת אותנטיות החתימה כאשר מועלית טענה לגבי זיוף החתימה, הינו, שכאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע. כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיבי התביעה מוטל על התובע (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ  נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3), 240, 261).

משכך ברור, כי הנטל להוכיח שהנתבע אכן חתם כערב על השיקים מוטל על התובעת.

אם כך, הכיצד ניתן להוכיח את אותנטיות החתימה?

הפסיקה הכירה בשולש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח, כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני: האחת, באמצעות עדות ישירה - היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה; השנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן; והשלישית, על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון (שם).

התובעת צירפה מספר מסמכים בהם מופיעה חתימתו של הנתבע במטרה להוכיח כי מדובר בנתבע לא אמין, וכמי שנוהג להתכחש באופן גורף לחתימתו על גבי מסמכים, כדפוס התנהגות אשר אימץ לעצמו.

ראשית כל אבקש להעיר, כי טענת הנתבע לגבי העיתוי בו נדרש לחתום על השיקים הועלתה אך בניסיון לתקוף את אותנטיות החתימה שלו עליהם, הא ותו לא. שני הצדדים לא העלו טענות בנוגע להשלכות שיש לכך על עילת התביעה - וטוב שכך.

אקדים את המאוחר ואציין, כי טענת התובעת מקובלת עליי. אפרט - בחקירתו הנגדית אישר הנתבע תחילה, כי החתימה המתנוססת על טופס הבקשה שלו לאיחוד תיקים ולהכריז עליו כמוגבל באמצעים אשר הוגשה להוצל"פ הינה חתימתו, אך מאוחר יותר חזר בו והכחיש את החתימה. זאת ועוד, כאשר הוצג לנתבע יפוי כוח המייפה את כוחו של עו"ד אבו יונס לייצגו בהוצל"פ, מסר הנתבע בחקירתו הנגדית תשובה לא החלטית כאשר השיב תחילה כי ייתכן וזו אינה החתימה שלו, ולאחר מכן נזכר שזו אכן חתימתו.