פסק-דין בתיק תא"מ 8125-08-09 - פסקדין

בפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובעת, לטענתה, ביום 12.11.08, עת רכב אחר פגע ברכבה מאחור. התביעה הוגשה כנגד נהג הרכב הפוגע וכנגד הבעלים הרשומים של הרכב הפוגע.

בפתח הדברים ברצוני להתנצל בפני הצדדים על השיהוי הניכר במתן פסק הדין, בשל תקלה.

טענות התובעת

1.            לטענת התובעת, היא עוסקת בהשכרת רכבים והיא היתה הבעלים של רכב מ.ר. 42-554-62 (להלן: "הרכב") במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה.

2.            ביום 12.11.08 בעת שהרכב היה במהלך נסיעה בשד' ההסתדרות בחיפה הגיח רכב מסוג פולקסווגן טוארג מ.ר. 21-445-62 (להלן: "הרכב הפוגע") מאחור ופגע בו (להלן: "התאונה").

3.            נהג הרכב, מר חגי סער (להלן: "סער"), בעת הרלבנטית סמנכ"ל בחברת השמה, מיהר למקום עבודתו ולפיכך לא החליף פרטים מלאים עם נהג הרכב הפוגע במקום התאונה, אלא רשם את מספר הרכב הפוגע ואת מספר הטלפון של הנהג. סער שוחח מספר פעמים בטלפון עם הנהג אולם זה ניתק עמו את הקשר.

4.            סער פנה באמצעות אנשי משרדו למשרד הרישוי על מנת לבדוק למי שייך הרכב הפוגע ודווח כי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") הינה הבעלים הרשומים של הרכב הפוגע.

5.            לטענת התובעת, על שני הנתבעים לפצותה ביחד ולחוד - הנתבע  1, אשר היה הנהג ברכב הפוגע והנתבעת כבעלים ומתירת השימוש של הרכב הפוגע.

הנתבע מס' 1

6.            התובעת לא פירטה בכתב התביעה את פרטיו המלאים של הנתבע 1 - לא צירפה מספר תעודת זהות שלו ולא כתובת - אלא רשמה כי כתובתו היא "אצל הנתבעת 2". לא בוצעה מסירה כדין של כתב התביעה לנתבע 1 וממילא הוא לא התגונן מפני התביעה - לא הגיש כתב הגנה מטעמו ולא התייצב בבית המשפט. למעשה, לא ברור מיהו הנתבע 1 ואם אדם בשם זה אמנם נהג ברכב הפוגע.

7.            בנסיבות אלה, אני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבע 1 ללא צו להוצאות.

טענות הנתבעת

8.            לטענת הנתבעת, אין לתובעת עילת תביעה, שכן לא הוכח שהיא הבעלים של הרכב. הנתבעת טענה כי בחוות הדעת השמאית נרשם כי המבוטח הינו "דן רנט א קאר" ובהודעה על מקרה הביטוח שמסר סער נרשם כי הבעלים של הרכב הינו "אוויס בע"מ" ולא התובעת.

9.            הנתבעת טענה בסיכומיה כי היא לא היתה הבעלים בפועל של הרכב הפוגע בעת התאונה הנטענת, שכן מכרה אותו למגרש מכוניות בירכא ורק בשל הטלת עיקול על הרכב לא בוצעה העברת בעלות במשרד הרישוי. הנתבעת טענה כי היא לא המעבידה של הנתבע מס' 1, כי היא לא מכירה אותו וכי היא לא התירה לו לעשות שימוש ברכב הפוגע.

10.        עוד טענה הנתבעת כי הרישום במשרד הרישוי אינו יוצר זכויות מהותיות ברכב אלא מדובר ברישום דקלרטיבי בלבד, וכי על התובעת להוכיח מי נהג ברכב ואת הקשר שלו לנתבעת. לטענת הנתבעת, התובעת לא עמדה בנטל הראיה להוכחת הבעלות על הרכב הפוגע ולכן דין התביעה להידחות.

11.         לחילופין, טענה הנתבעת כי גם אם ייקבע שהיא התירה שימוש ברכב הפוגע, אין להטיל עליה אחריות בהעדר התרשלות מטעמה.

דיון והכרעה

12.        לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את ראיותיהם ואת טיעוניהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבעת להתקבל. להלן אפרט את הטעמים להכרעתי זו.

בעלותה של התובעת על הרכב