בפני שתי תביעות לתשלום נזקי תאונה מיום 19/10/08, אשר אוחדו בפני.
המדובר בתאונת שרשרת במסגרתה נפגעו ארבעה רכבים : רכב הדייהו שהיה הראשון בשיירה, הנהוג בידי מר גפן משה להלן יכונה "רכב מס'1", רכב ה BMW שהיה השני בשיירה נהוג בידי הגב' אולשביצקי מוזי להלן יכונה "רכב מס'2", רכב המיצובישי שהיה השלישי בשיירה הנהוג בידי מר גדבאן נאהי להלן יכונה "רכב מס' 3" ורכב ההונדה לג'נד שהיה הרביעי בשיירה נהוג בידי מר דניאל אברהם להלן יכונה "רכב מס' 4".
התביעה הראשונה, הינה תביעתו של נהג רכב מס' 3 אשר תובע את נהג רכב מס' 4. לטענת נהג רכב מס' 3, הוא עצמו פגע ברכב שלפניו בשיירה (רכב מס' 2) ולאחר מכן פגע בו רכב מס' 4 וגרם לנזקיו הנטענים בסך 17,750 ש"ח הכוללים בחובם את סכום הנזק לרכב , שכר טרחת השמאי ושירותי הגרר.
הנהג מס' 4 טוען להגנתו כי היתה זו "תאונת שרשרת" וכי נהג רכב מס' 3 פגע תחילה ברכב מס' 2. הנהג ברכב מס' 4 טוען כי מעוצמת הפגיעה ברכב מס' 2 , פגע זה ברכב מס' 1 שהיה לפניו. עוד טוען הנהג ברכב מס' 4 כי מאחר ורכב מס' 3 בלם בלימה פתאומית, הוא עצמו לא הספיק לבלום ופגע קלות באחורי רכב 3 . הנהג ברכב 4 טוען כי הנזק שגרם לתובע (רכב מס' 3) היה קל במיוחד וטענותיו של נהג רכב מס' 3 אינן מתיישבות עם הנזק שנגרם לרכבו שלו וכי התאונה נגרמה באשמו של התובע אשר בלם בפתאומיות וגרם נזקים לרכבים אשר לפניו.
התביעה השניה, הינה תביעתה של חברת הביטוח מנורה, מבטחת רכב מס' 2, התובעת תביעת שיבוב את נהג רכב מס' 4 ואת חברת הביטוח המבטחת את רכב מס' 3. לטענת התובעת, עצר רכב מס' 2 אחרי רכב מס' 1 ברמזור אדום ואז הגיח רכב מס' 3 אשר לא שמר מרחק ראוי ופגע ברכב מס' 2 והדפו על רכב מס' 1. לטענת התובעת, מיד לאחר מכן, הגיח רכב מס' 4, אשר אף הוא לא שמר מרחק ולא בלם בזמן ופגע ברכב מס' 3 אשר פגע ברכב מס' 2 והדפו שוב על רכב מס' 1.
לטענת התובעת התאונה אירעה מפאת רשלנותם ואופן נהיגתם של נהגי רכבים 3 ו-4 ולפיכך הם חבים בתשלום הנזקים המסתכמים בסך של 78,300 ש"ח.
חברת הביטוח המבטחת את הנהג 3 טענה להגנתה כי רכב מס' 2 בלם ורכב מס' 3 עצר אחריו מבלי לפגוע בו, אלא שאז הגיע רכב מס' 4 , פגע בחוזקה באחורי רכב 3 והדפו על רכב 2 ולפיכך רכב 4 הינו זה אשר חב בנזקי רכב 2.
נהג רכב מס' 4 טען כי רכב מס' 2 עצר אחרי רכב מס' 1 , כאשר רכב מס' 3 פגע ברכב מס' 2 והדף אותו על רכב מס' 1. בעקבות בלימתו הפתאומית של רכב מס' 3 פגע בו רכב מס' 4 פגיעה קלה במיוחד אשר לא הותירה נזקים משמעותיים. לטענתו היה זה רכב מס' 3 אשר גרם לנזקי רכב מס' 2 ואין לחייבו בהם.
כאמור, שתי התביעות אוחדו בפני והצדדים התייצבו, העידו עדיהם ופרשו ראיותיהם בעניין זה.
דיון והכרעה :
תחילה יש להכריע ולקבוע כיצד זה אירעה התאונה מרובת המשתתפים, לאשורה.
תחילה העידה בפני בית המשפט הגב' מוזי אולשביצקי, נהגת רכב מס' 2. הגב' אולשביצקי העידה כי עצרה אחרי רכב מס' 1 ואחרי כמה שניות חשה בפגיעה באחורי רכבה ומיד אחר כך פגיעה נוספת מאחור. אף בחקירתה הנגדית , שבה הגב' אולשביצקי והסבירה כי רכבה ספג שתי פגיעות. הפגיעה הראשונה היתה לטעמה חזקה יותר. כאשר נשאלה העדה הכיצד ידעה כי רכב מס' 4 הגיע במהירות כפי שכתבה בטופסי ההודעה לחברת הביטוח, השיבה העדה כי היתה זו תגובתה הראשונית וכי לא ראתה את רכב מס' 4 מגיע מאחור אלא חשה שתי פגיעות באחורי רכבה שלה וכן שבה ועמדה על כך כי הפגיעה הראשונה הינה החזקה יותר מבין השתיים (ראה עמ' 3 שורות 1-2 וכן שורות 19-20 לפרוטוקול).
נהג רכב מס' 3 (גדבאן נאהי) העיד אף הוא בפני. יאמר כבר כעת, גירסתו של העד בפני שונה מהאמור בכתב תביעתו. בכתב תביעתו טען נהג רכב מס' 3 כי הוא פגע ברכב מס' 2. רק לאחר מכן, הגיע רכב מס' 4 ופגע בו באחורי רכבו. בעדותו בפני בית המשפט, טען נהג רכב מס' 3 כי עצר לפני רכב מס' 2 וכי רכב מס' 4 אשר הגיע מאחוריו, הדף אותו על רכב מס' 2. לטענתו של נהג רכב מס' 3 הוא עמד משך מס' שניות אחרי רכב מס' 2 עד אשר אירעה התאונה , לא ראה את רכב מס' 4 מגיע ולאחר התאונה איבד את הכרתו (ראה עמ' 5 שורות 3-4 לפרוטוקול). כאשר נשאל על סתירה זו בין גירסאותיו, שב נהג רכב מס' 3 ואמר כי הוא כלל לא פגע ברכב מס' 2 בטרם הפגיעה של רכב מס' 4 ברכבו. עניין עקרוני זה אינו מתיישב עם הנטען בכתב תביעתו של נהג רכב מס' 3 ואף אינו מתיישב עם עדותה של הגב' אולשביצקי , אשר העידה כי רכב מס' 2 נפגע פעמיים וכי היא חשה בשתי פגיעות. עדותה בעניין זה עדיפה עלי מעדות נהג רכב מס' 3 ומקבלת חיזוק משמעותי מעדות נהג מס' 4 (דניאל אברהם) , אשר העיד כי "נכנסתי בתאונה קיימת" (ראה עמ' 7 שורה 25 לפרוטוקול).
מתיאורו של נהג רכב מס' 4 התרחשה פגיעה של רכב מס' 3 ברכב מס' 2 עוד קודם להגיעו למקום וזאת משום שעל פי עדות נהג רכב מס' 4 פגעו חלקי פלסטיק בשמשה הקדמית שלו, היה עשן לפניו והיה אף גל אבק. נהג רכב מס' 4 טוען כי לא הספיק לבלום ומשום כך פגע ברכב מס' 3.
מיתר העדויות אשר נשמעו בפני עולה כי התאונה בין רכב מס' 2 לרכב מס' 1 נגרמה כתוצאה מפגיעה רכב מס' 3 ברכב מס' 2 ולפיכך לא יתכן כי התאונה אשר אליה מתייחס נהג רכב מס' 4 הינה התאונה בין רכב מס' 2 לרכב מס' 1 , כי אם התאונה בין רכב מס' 3 לרכב מס' 2.
הנה כי כן וכעולה מכלל עדויות הנהגים, התרחשה התאונה באופן הבא : רכב מס' 1 נעצר בעת מופע רמזור אדום. רכב מס' 2, עצר אחריו. רכב מס' 3 פגע ברכב מס' 2 אשר לא שמר על מרחק נאות מן הרכב שלפניו ולפיכך נהדף על רכב מס' 1 . רכב מס' 4 פגע ברכב מס' 3 ומעוצמת הפגיעה שב רכב מס' 3 ופגע ברכב מס' 2. רכב מס' 2 ספג איפה שתי פגיעות באחוריו מידי רכב מס' 3. הפעם הראשונה כאשר פגע בו רכב מס' 3 לבדו ואילו הפעם השניה , כאשר פגע ברכב מס' 3 רכב מס' 4 והדפו בשנית על רכב מס' 2.
משכך קבעתי, אזי רכב מס' 4 אחראי לנזקים אשר נגרמו באחורי רכב מס' 3. מאחר והנזק במוקד האחורי עולה על שווי הרכב כולו, אזי חב רכב מס' 4 בנזקיו של רכב מס' 3 כולם, בהתאם לדו"ח השמאי אשר הוגש על ידו. רכב מס' 3 חב בנזק אשר נגרם לרכב מס' 2 , כאשר מידת אחריותו עדיין טעונה הכרעה - האם חב רכב מס' 3 במלוא הנזק של רכב מס' 2 או שמא נוכח נסיבותיה של התאונה חלה אחריות אף על רכב מס' 4 בנזקי רכב מס' 2 ?
טענתו של רכב מס' 4 הינה כי כאשר פגע ברכב מס' 3 והדפו אל רכב מס' 2 , היה למעשה רכב מס' 2 במצב של אובדן כללי (טוטאל לוסט) בעקבות הפגיעה הראשונית של רכב מס' 3 ברכב מס' 2.
כאמור עדותו של נהג רכב מס' 3 לפיה עצר לפני רכב מס' 2 ואירעה רק פגיעה אחת על ידו ברכב מס' 2 , עת נהדף על ידי רכב מס' 4 , אינה מוצאת תימוכין בעדויות האחרות והעדפתי את עדויותיהם של נהג רכב מס' 4 ונהגת רכב מס' 2 על פניה. מכאן עולה כי רכב מס' 3 פגע באחורי רכב מס' 2 , עוד בטרם נכנס רכב מס' 4 לתמונה ופעם נוספת כאשר הדף אותו רכב מס' 4 על רכב מס' 2.