פסק-דין בתיק תא"מ 738-06-08 - פסקדין

תביעה כספית מיוני 2008 ע"ס 18,000 ש"ח, כנגד סוכן ביטוח, שעניינה דרישה לפיצוי עקב רשלנות מקצועית שכתוצאה ממנה לא בוטחה שרשרת זהב ומכיוון שכך נדחתה על ידי צד ג' דרישה לפיצוי בעקבות אובדנה.

עמדת התובעים:

עד ספטמבר 1998 ביטחו התובעים את דירתם ותכולתה אצל סוכן ביטוח אחר כאשר תכולת הדירה, לרבות התכשיטים, בוטחה בהסתמך על דו"ח סוקר מיום 19.11.96. בדו"ח זה הוצגה רשימת התכולה המלאה והערכים הכספיים  של כל פריט. בספטמבר 96' רכשו התובעים שעון ראדו תמורת 8,000 ש"ח ובמאי 97' שרשרת זהב תמורת 15,000 ש"ח. מכיוון שהשעון והתכשיט נרכשו לאחר עריכת דו"ח הסוקר הנ"ל הרי שמטבע הדברים לא נכללו הפריטים הללו בדו"ח.

הנתונים הרלוונטיים בקשר לרכישות הנ"ל הוצגו בפני הנתבע, לרבות הפריטים עצמם והקבלות הקשורות לרכישתם, עובר להוצאת פוליסת הביטוח באמצעותו בספטמבר  1998. על סמך כך הוסיף הנתבע בכתב ידו לדו"ח הסוקר את הפרטים הדרושים והודיע לתובעים כי יזכו לכיסוי ביטוחי בפוליסה שתוצא. התובעים לא נדרשו לשלם תוספת פרמיה בפוליסה שקיבלו בעקבות כך והיו סמוכים ובטוחים כי כל תכולת הבית, לרבות התכשיטים על פי הרשימה העדכנית, נכללים בכיסוי הביטוחי.

לכתב התביעה צרפו התובעים את דו"ח הסוקר משנת 1996 שבו רשימת תכשיטים מודפסת בשווי כולל של 46,330 ש"ח כאשר בסופה של הרשימה תוספות בכתב ידו של הנתבע לעניין שעון ראדו ששוויו 8,000 ש"ח ושרשרת ששוויה  15,000 ש"ח. גם הסכום הכולל של ערך התכשיטים תוקן בכתב יד לסך של 70,080 ש"ח.

באוגוסט 2003 אבדה השרשרת במהלך ארוע משפחתי, חתונת בת דודתו של התובע 2 אשר התקיימה ב"גן הקונגרסים' בחיפה. התובעים הודיעו על אובדן השרשרת לנתבע והלה סייע במשלוח טופס תביעה אל צד ג'. התביעה נדחתה בנימוק שהשרשרת לא הייתה מבוטחת.

המחדל אשר בגינו לא בוטחה השרשרת רובץ לפתחו של הנתבע והוא אחראי לכך.  הרי אין חולק כי הנתבע הוסיף בכתב ידו בדו"ח הסוקר את הפריטים, באופן שגרתי נהגו התובעים להמציא לנתבע כל מסמך דרוש, הנתבע מעולם לא פנה בכתב או בעל-פה לתובעים על מנת שימציאו מסמכים כלשהם  והמצג אשר יצר בפני התובעים היה כי הם נהנים מכיסוי ביטוחי גם לעניין שני הפריטים הנוספים ובהם השרשרת.

התובעים מציינים כי בכתב התביעה נפלה טעות סופר כאשר נרשם שהשרשרת אבדה ביולי 2004 או בסמוך לכך בעוד שהנכון הוא כי השרשרת אבדה באוגוסט 2003. גרסת הנתבע כי התובעים ביקשו לבטח את התכשיטים הנוספים רק בסמוך לספטמבר 2003 ולקראת  חידוש   הפוליסה   לשנים 2003-2004 , אין בה ממש ומדובר בניסיון ליצור גרסה על בסיס הטעות אשר בכתב התביעה בעניין מועד אובדן השרשרת.

אומנם התובעים לא הצליחו לאתר קבלה מקורית על תשלום לצורך רכישת השרשרת, אולם הציגו העתק צילומי. לא ניתן היה לאתר את הקבלה המקורית בבית העסק - הבורסה לתכשיטים בקרית ביאליק, למרות ניסיון שנעשה, עקב הזמן הרב שחלף. 

עמדת הנתבע:

רק לקראת מועד חידוש הפוליסה לשנים 2003-2004, עובר ובסמוך לספטמבר 2003, ביקשו התובעים להוסיף שני פריטים לרשימה במסגרת "ביטוח כל הסיכונים" לדירה ותכולתה. הנתבע הבהיר לתובעים כי לא ניתן להכליל את הפריטים בביטוח בלא שתוצג קבלה או חוו"ד של מעריך מוסמך. עם זאת הוסיף הנתבע את הערכת התובעים לעניין שווי הפריטים בדו"ח הסוקר אשר הוצג בפניו והבהיר לתובעים כי ההסדר הביטוחי יתבצע לאחר שהתובעים יציגו קבלה או הערכת שווי מוסמכת על מנת להכליל את הפריטים בפוליסה. הנתבע הסביר ובהיר לתובעים כי זהו הנוהל הנדרש בחברת הביטוח. דו"ח הסוקר הושאר בדירת התובעים וממילא לא היה לנתבע צורך בדו"ח זה באותו שלב.

קבלה או הערכת שווי לא הומצאו מעולם ועד לסיומו של ההליך לא הוצגו מסמכים כאלה. מהעתק הקבלה אשר הציגו התובעים לתיק ביהמ"ש לא ניתן להסיק דבר מכיוון שכל אשר שמתועד בקבלה הם תשלומים שונים אשר בוצעו בתאריכים שונים בין יוני 97' למרץ 98' בלא שצוין תמורת מה בוצעו התשלומים. המסמך התקבל כמוצג לתיק ביהמ"ש רק בכפוף להמצאת המקור שלא הוצג וזה לא הוצג על אף שמתוכן עדותה של התובעת 1 ניתן היה להסיק כי מקור המסמך אמור היה להימצא ברשותה. מכאן תמיכה לעמדת הנתבע כי התובעים לא הצליחו להשיג את המסמכים הדרושים על ידי חברת הביטוח כדי לזכות בכיסוי ביטוחי.

גם הגרסאות השונות של התובעים בקשר למועד אובדן התכשיט לטענתם, אינן מבוססות בראיות. השינוי במועד האובדן, כמוסבר בכתב סיכומי התובעים, תמוה. הרי ציון המועד בכתב התביעה לפיו האובדן התרחש בשנת 2004, לא היה יחידאי. כבר במכתב ב"כ התובעים מיום 27.10.04, המופנה אל הנתבע נרשם כי השרשרת אבדה ביולי 2004 או בסמוך לכך, דהיינו 3 חודשים לפני מועד המכתב. בעדותה של התובעת ביום 17.5.10 חזרה התובעת על טענתה כי השרשרת אבדה בשנת 2004 וכן הסבירה כי חתונת בת המשפחה הייתה ביוני או יולי 2004. אכן לאחר מכן הביאו התובעים אישור לפיו ביום 12.8.03 נערכה חתונה במקום הידוע בשם "גן הקונגרסים" אולם לא ניתן לאמת כי אכן מדובר בחתונת בת דודתו של התובע 2. אף תמוה מדוע לא הציגה התובעת 1 ראיות כי כבר למחרת קיימה בירור עם בעלי האולם בניסיון למצוא תכשיט שאבד כטענתה.  מן התמונה אשר מציגה התובעת לא ניתן להסיק שמדובר בתמונה ממועד החתונה הנ"ל וכי בעת האירוע ענדה התובעת את השרשרת.

מכל המקובץ עולה כי התובעים לא הוכיחו מתי נרכש התכשיט, מה שוויו, ומתי אבד אם בכלל.

גרסת התובעים בבסיסה איננה סבירה. הרי התובעים טוענים כי רכשו שעון בשנת 96' ושרשרת בשנת 97' באותן שנים היו עדיין מבוטחים באמצעות סוכן הביטוח הקודם. גם התובעים מאשרים שלא פנו אל סוכן הביטוח במהלך השנים 96-97' על מנת שיוסיף את הפריטים לרשימת התכולה המבוטחת. מכאן תימוכין לעמדת הנתבע כי רק בשלב מאוחר, בשנת 2003, פנו התובעים לראשונה בבקשה לבטח פריטים אלו שהרי לא אצה להם הדרך.

הנתבע מפנה את תשומת הלב לכך שבכל אחת מן השנים 1998-2004 הוצאו פוליסות ביטוח אשר מתוכנן ניתן היה להבין בנקל כי לא חל שינוי בתכולה המבוטחת, לרבות התכשיטים וכי ערך התכולה המבוטחת נקבע בהסתמך על דו"ח הסוקר משנת 1996, ללא כל תוספת. התובעים אף לא נדרשו לשלם תוספת לפרמיה אשר מטבע הדברים הייתה גבוהה יותר אם היה משתנה ערך התכולה המבוטחת והיו נכללים בתכולה המבוטחת גם הפריטים החדשים. התובעים קיבלו בכל שנה את פוליסת הביטוח ולא העירו הערות כלשהן. מכאן שגם אם תתקבל עמדת התובעים, אזי בנסיבות אלה יש לקבוע לחובתם אשם תורם ברמה גבוהה.

בנוסף ו/או לחילופין יש לקזז מן הפיצוי אשר ייפסק לזכות התובעים, אם ייפסק, את הפרשי הפרמיה אשר אמורים היו לשלם בכל אחת מהשנים עד למועד האובדן ואשר לא שילמו. הפרמיה אשר נחסכה במהלך השנים עולה לסכום מצטבר של 9,660 ש"ח ולכך יש להוסיף את סכום ההשתתפות העצמית - 562 ש"ח. בנסיבות אלה 'נבלע' סכום התביעה ברובו בסכום הקיזוז.

לחילופי חילופין - אם תתקבל עמדת התובעים, זכאי הנתבע לשיפוי מחברת הביטוח צד ג' שהרי מכוח הוראות חוק חוזה הביטוח תשמ"א 1981, סוכן הביטוח הינו שלוח על פי דין, של חברת הביטוח, בכל הקשור למו"מ לכריתתו של חוזה הביטוח ולכריתת חוזה הביטוח. חוק השליחות קובע כי פעולותיו של השלוח מזכות או מחייבות לפי העניין את השולח ומכאן שהתנהלותו של הנתבע מחייבת את צד ג'. הנתבע לא חרג מסמכותו בהתנהלותו אל מול התובעים וכל פעולותיו היו במסגרת יחסי השליחות שבינו לבין צד ג'. 

לבד מכך הלכה פסוקה היא כי בכל הקשור לפעילות סוכן הביטוח הנטל לפקח על פעולותיו ולוודא שהסוכן פועל בהתאם להרשאה שקיבל מוטל על שכמה של חברת הביטוח מכאן שגם אם ייקבע שהנתבע פעל ברשלנות, אזי המבטחת/חברת הביטוח אחראית באחריות שילוחית לתוצאות פעולותיו.