פסק-דין בתיק תא"מ 715-01-11 - פסקדין

2.         התביעה הוגשה נגד החברה '1000 דברים בע"מ' (להלן: " החברה") ונגד שני בעלי המניות והמנהלים - מר יעקב רבייב ומר יבגני שולקלפר.

3.         ביום 14.3.11 ניתן פסק דין (פסיקתא) נגד החברה, שלא הגישה כתב הגנה. 

נותרה אפוא להכרעה התביעה נגד נתבעים 2-3, בטענה כי יש לחייבם בסכום החוב באופן אישי, הן בשל משיכת שיקים שחוללו בעת שידעו שהחברה לא תוכל לפרוע אותם במועד הפרעון, והן בשל התחייבות אישית עליה חתמו במסגרת הזמנת הפרסום (נספח ב' לכתב התביעה).

4.         הנתבעים 2-3 מבקשים לדחות את התביעה. לטענתם, החברה, שהיא אישיות משפטית נפרדת, אכן הזמינה במהלך שנת 2010 שרותי פרסום מהתובעת, אך אין יריבות נגדם באופן אישי, הואיל ולא הם, אלא החברה, היא זו שהזמינה את הפרסום. כן הם טוענים, כי העסקה שפרטיה מצוינים בהזמנה (נספח ב' לכתב התביעה), מוכחשת, וכי החתימה הנחזית להיות חתימתו של מר יבגני שולקלפר, איננה חתימתו ומדובר בזיוף.

הנתבעים צירפו חוות דעת של הגרפולוגית, גב' אינסה גולדברג, לתמיכה בטענת הזיוף.

5.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחנתי את ראיותיהם, דין התביעה להתקבל נגד נתבע 3 (יבגני שולקלפר).

6.         אציין כי התביעה והראיות מטעם התובעת הוגשו בצורה מרושלת ולא מספקת. סכום החוב הנטען הוא 18,820 ש"ח, ברם למעט אותה הזמנת עבודה על סך 29,000 ש"ח כולל מע"מ, כפי שיפורט בהמשך, אין ראיה מה מתוך אותה הזמנה בוצע בפועל, אלו חשבוניות הוצאו, כמה שיקים ניתנו, איזה שיקים כובדו ואיזה לא ומה מצב כרטסת הנהלת החשבונות נכון לסוף ההתחשבנות עם החברה (כרטסת לשנת 2011).

7.         למזלה הטוב של התובעת, העיד מר יבגני שולקלפר בחקירתו הנגדית, כי הוא בעצם לא חולק על סכום החוב בגין הפרסום שבוצע עבור החברה ע"י התובעת, אלא שטענתו היחידה היא כי הוא מעולם לא התחייב אישית לפרוע חוב זה במידה והחברה לא תפרע אותו, ובמילותיו: " אני מסכים שזה גובה החוב ואני לא חולק עליו, אני רק טוען שלא אני אלא החברה צריכה לשלם " (עמ' 11 לפרו' ש' 29-32).

עדותו זו של הנתבע 3 מהווה הודאת בעל דין והוא נתפס עליה, ולכן אני קובעת כי גובה החוב הוא כאמור בכתב התביעה, היינו 18,820 ש"ח.

8.         טענת התובעת, לפיה יש להרים את מסך ההתאגדות בשל העובדה כי בעת מסירת השיקים ידעו בעלי המניות כי החברה לא תוכל לפרוע אותם, לא הוכחה.

העד מטעם התובעת, מר שמעון וייצמן, העיד כי החברה נכנסה לקשיים כחודשיים לאחר ביצוע ההזמנה. הואיל ותאריך ביצוע ההזמנה הוא 9.2.10, הרי שמועד תחילת הקשיים הכספיים הוא, על פי עדותו, אפריל 2010 או בסמוך לכך.

דא עקא, שמתוך הראיות הדלות שהובאו, עולה כי השיק האחד והיחיד שחולל, הוא שיק על סך 2,900 ש"ח, שזמן פרעונו דצמבר 2010.

משכך, הקשיים שגרמו לחילול השיק, נולדו, לפי הראיות שבפניי, כ-10 חודשים לאחר החתימה על ההזמנה, ולכן הטענה לפיה כבר בעת ההזמנה ידעו בעלי המניות של החברה כי לא תוכל לעמוד בתשלומים, לא הוכחה בכל דרך, ובעניין זה אוסיף כי הגבלת החברה אכן החלה רק בסוף שנת 2010 ולא לפני כן.

9.         נותרה, אפוא, להכרעה השאלה אם מסמך ההזמנה מיום 9.2.10 אותנטי, אם לאו, ומה משמעותו של אותו מסמך.

10.        אשר לנתבע 2 (יעקב רבייב), אין טענה לפיה הוא חתם על אותה התחייבות אישית, ולכן מטעם זה לא מצאתי מקום לחייבו בהתחייבות אישית לפי אותה הזמנה שהוא לא חתום עליה, והואיל וקבעתי כי אין עילה להרמת מסך, הרי שדין התביעה נגדו להדחות.

11.        אשר לנתבע 3 (יבגני שולקלפר), ניצבות בפניי גרסאות סותרות של הנוגעים בדבר.

מר שמעון וייצמן העיד כי נוהלי התובעת הם כי אין לבצע פרסומים לחברה בע"מ, אלא אם ניתנת ערבות אישית של בעלי מניותיה, בשל החשש שחברות תקלענה לקשיים ולא יהיה ממי לגבות את הכסף. על פי עדותו, הוא פעל גם במקרה דנן לפי הנוהל, והחתים את מר שולקלפר על אותה הזמנה מס' 9238 בסך 29,000 ש"ח.