פסק-דין בתיק תא"מ 6756-03-11 - פסקדין

לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת באירוע תאונת דרכים.

התובעת טענה כי בתאריך 8.2.2008 בשעה 16:30 או בסמוך לכך עת רכב התובעת הוסע בנתיבו כדין, פגע בו רכב הנתבע, אשר הוסע בשולי הדרך בעקבות פקק תנועה. התאונה ארעה לאחר שהנתבע החל להשתלב עם רכבו לנתיב הנסיעה של רכב התובעת. בעקבות האירוע נגרמו לרכב התובעת נזקים ומכאן התביעה.

בכתב ההגנה הכחיש הנתבע את תיאור התאונה. לדבריו לאחר שהוא ניסה להשתלב בתנועה ולאחר שהוא סיים את ההשתלבות ועמד עם רכבו בטור כלי רכב, הגיח רכב התובעת ופגע ברכבו. לדבריו מאחר שעלות הנזק לרכבו הייתה נמוכה, הוא לא מצא לנכון להגיש תביעה כנגד הנהג ברכב התובעת.

בדיון שהתקיים לפני שמעתי את עדויותיהם של הנהג ברכב התובעת ושל הנתבע 1.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות החלטתי לדחות את התביעה.

 מעדותו של הנהג ברכב התובעת עולה כי הוא הכניס את עצמו במודע ובמתכוון למצב אשר חשף את רכבו לאירוע התאונה ובעקבות כך לנזק הנתבע ולכן אין לו להלין אלא על עצמו.

להלן דבריו בעדותו :

" בנסיעה חזרה מחוף פלמחי"ם בפקק, נסעתי על הנתיב הימני, והפוגע נסע בשוליים בטור של ג'יפים שעקפו את הפקק, ולאט התחילו להשתלב במסגרת הנתיב שבו נסענו, במהלך הנסיעה הוא ניסה להשתלב ולמחוק אותי מהנתיב שלי, יש שם שוליים די גבוהים בכביש כי הם לא מוסדרים, במסגרת הניסיונות האלה, הוא פגע בי בצד ימין.

לשאלת ביהמ"ש, האם ראיתי אותו מנסה להשתלב אני אומר, כי לאורך כל הדרך ראיתי אותו מנסה להיכנס לנתיב. כשביהמ"ש שואל אותי אם כך מדוע לא אפשרתי לו להשתלב אני משיב, כי אני לא חושב שמי שבא מהשוליים צריך לדחוק את מי שנוסע כחוק."

ובהמשך :

" לאורך איזה מרחק מסוים הוא נסע במקביל אליי, וניסה לדחוק אותי לנתיב שלי , או שאני אעצור. יש שם שוליים מאוד גבוהים ובאחת הניסיונות שלו להיכנס, וזה לא שוליים מוסדרים, הוא נתן לי מכה. ביהמ"ש אומר לי כי נראה מדבריי שניסיתי לחנך אותו, ולא נתתי לו להשתלב, זה לא, אני לא מוכן לוותר על הזכות שלי בדרך ולתת לו לדחוק אותי לנתיב ממול "

(ההדגשות כולם של הח"מ).

נהג התובעת הודה כי הוא הבחין  בנתבע כשהוא מנסה להשתלב עם רכבו בנתיב נסיעתו מספר פעמים, אולם במכוון הוא ניסה למנוע זאת ממנו. הוא הצהיר כי הוא פעל כך מאחר שאין הוא מוכן לוותר על זכות הקדימה שלו. בית המשפט אינו יכול להשלים עם התנהגות שכזו. כידוע פגיעה של כלי רכב הינה מזיקה ועלולה לסכן חיי אדם. לאור זאת מצופה מכל נוהג ברכב להפעיל שיקול דעת מתאים ולנהוג בזהירות כלפי עוברי דרך אחרים. זאת אף אם אלה שגו ופעלו בניגוד לחוקי התנועה. נהג התובעת אינו שוטר תנועה ואין זה מתפקידו ללמד את הנתבע לקח. במיוחד הדברים אמורים במצב שבו שני כלי הרכב מצויים בתנועה בכביש סואן בו יש עוברי דרך נוספים. התנהגות שכזו הנה התנהגות כוחנית, אשר יש לעקור אותה מן השורש. משהבחין נהג התובעת כי הנתבע מנסה פעם אחר פעם להשתלב בנתיב נסיעתו, היה עליו לאפשר לו זאת. כאמור לעיל, נהג התובעת הכניס את עצמו במודע ובמתכוון למצב אשר חשף את רכבו לאירוע התאונה ובעקבות כך לנזק הנתבע. בנסיבות שכאלה אני סבור אין מקום לפסוק פיצוי כלשהו לטובת התובעת, זאת אף אם פעולתו של הנתבע הייתה בלתי תקינה. 

יובהר כי אין בקביעתי זו משום נקיטת עמדה סלחנית כלפי פעולת הנתבע, אשר מעדותו שוכנעתי כי במהלך ניסיון ההשתלבות הוא נסע על שולי הכביש. ייתכן ובנסיבות אחרות בית המשפט היה מטיל עליו אחריות לפצות את התובעת, אולם אין מקום לעשות כן מקום בו נהג התובעת פעל את פעולתו במודע ובמתכוון.

סוף דבר התביעה נדחית.

לאור התנהלותו של הנתבע אשר כאמור ביצע את ההשתלבות משולי הכביש איני פוסק לטובתו הוצאות משפט.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  ג' אדר תשע"ב, 26 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: