פסק-דין בתיק תא"מ 6709-04-12 - פסקדין

בכתב התביעה טענה התובעת כי ביום 27.7.11 התרחשה התאונה שעה שרכב הנתבעים בעת פנייה שמאלה מרחוב החלוף לכיוון רחוב ברבלד פגע ברכב התובעת, וזאת עקב התרשלות בהשתלבות בנתיב.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי האחריות לאירוע התאונה רובצת במלואה לפתחה של התובעת שעה שנהג רכב התובעת אשר נסע לצד רכב הנתבעים וביקש לעקוף אוטובוס אשר עצר בתחנה, פגע בחלק האחורי ימני של רכב הנתבעים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לעדויות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. טעמיי להלן.

מצאתי את עדותו של נהג רכב התובעת כמהימנה. עדותו הייתה סדורה ועקבית וממנה עלה כי הגיע מן החלק הימני המשתלב לרח' ברבלד ואילו רכב הנתבעים הגיע מן הצד השמאלי אשר מחייב השתלבות לתוך אותם נתיבים.

התובעים צירפו לעיוני את תמונות הרכב וחווה"ד מהן עולה כי הנזק אשר נגרם לרכב התובעת הינו בחלק הקדמי - שמאלי. גם נתונים אלה תומכים בעדותו של נהג רכב התובעת.

מאידך, מצאתי את עדותו של הנתבע 2 כחסרה וככזו אשר נמצאו בינה לבין הנתונים הנוספים בתיק ביהמ"ש סתירות.

כך לדוגמא טען הנתבע 2 כי הנזק נגרם לחלק האחורי ימני של רכבו. להוכחת טענותיו צירפו הנתבעים תמונה בודדת של הרכב. הגם שהנתבעים מודעים היטב, נוכח האמור בכתב התביעה לטענה בדבר מקום הפגיעה של הרכבים, לא מצאו הנתבעים לנכון להציג תמונות נוספות של רכב הנתבעים מהן ניתן היה בפשטות יתרה ללמוד האם יש אמת בטענה בדבר מיקומו של הנזק.

הנתבעים טענו כי התאונה ארעה שעה שרכב התובעת סטה שמאלה בעוד האוטובוס עומד בתחנה. עם זאת, לא הוצגו לי תמונות או נתונים אחרים המלמדים על כך שבכלל קיימת תחנת אוטובוס כזו.

הגם שהנתבעים טוענים כי למעשה התאונה ארעה עקב רשלנות נהג רכב התובעת, וכי נגרם לרכב הנתבעים עקב כך נזק של ממש, לא מצאו הנתבעים לפנות לתובעת או לחב' הביטוח של התובעת בדרישה לפיצוי. לא מונחת בפני תביעה שכנגד ומשנשאל הנתבע 2 האם הגיש תביעה כזו, טען כי פנה לסוכנת אך נאמר לו כי יש תחילה לברר את התביעה הנוכחית.

לא ברורה לי טענה זו. הדעת נותנת כי ככל שסבר מי מהנתבעים כי קיים נזק אשר ראוי כי התובעת תפצה בגינו, תוגש תביעה או לכל הפחות תוצג דרישה מתאימה. למעלה מכך, ולכל הפחות, ניתן היה לצפות כי הרכב ייבדק ע"י שמאי וכי תוצג לעיוני חוו"ד שמאי המלמדת על מיקום והיקף הנזק. דבר מאלו לא הוצג.

נמצאו במסגרת חקירה נגדית מספר סתירות בין עדותו של הנתבע 2 לבין האמור בכתב ההגנה. כך לדוגמא נטען בכתב ההגנה כי היו מקומות חנייה לצד הכביש. במסגרת הדיון התברר כי לא היו כאלה. איני סבורה כי בעניין זה ניתן להסתפק בטענה כי כתב ההגנה נערך ע"י ב"כ הנתבעים, שכן עורכי הדין פועלים על בסיס הנתונים אשר סופקו להם ע"י הצדדים עצמם, לא ניתן להתייחס לכתב טענות כאילו הוא אינו קיים או שאין לו משמעות.

במסגרת עדותו בביהמ"ש התייחס הנתבע 2 לטענת התובעת באשר לנתיב ממנו הגיע. לשיטתו, לא יכול היה להגיע מהנתיב הנטען שכן מדובר בכביש חד סטרי. בשלב מאוחר יותר משהוצג לו התצ"א, טען כי למעשה לא יכול היה להגיע משום שהתאונה הייתה אחרי הצומת.

מדובר בשתי טענות עובדתיות אשר אינן דרות זו בכפיפה לזו.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלו, באתי לכלל מסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים ולהורות כי התאונה התרחשה שעה שרכב הנתבעים מגיע מהנתיב הנגדי ובצומת מבקש להשתלב לכיוון נסיעת רכב התובעת. עם זאת, שעה שרכב הנתבעים ביקש להשתלב בנתיב מבלי לוודא כי הוא יכול לעשות כן באופן בטוח ומבלי לגרום לנזקים, יש לראות את נהג הרכב כמי שהתרשל ומכאן שיש לחייב את הנתבעים במלוא נזקה של התובעת.

במסגרת הדיון הודיעו הצדדים כי אין מחלוקת באשר לנזק.

התובעת הגישה לעיוני חוו"ד שמאי ועתרה לפיצוי בהתאם לאמור בחווה"ד, תשלום שכרו של השמאי וכן עלותו של רכב חלופי לשני ימי עבודה. בנוסף, צירפה התובעת לעיוני חשבונית בגין התשלום עבור תיקון הרכב.

סוף דבר,