פסק-דין בתיק תא"מ 62626-10-10

התובעת, בעלת רכב מסוג פולקסווגן מס' רישוי 7190618 (להלן: "רכב התובעת"), הגישה תביעה נגד הנתבעים, על נזק שנגרם לרכבה בתאונה ביום 21.12.09, כאשר הנתבע מס' 1, בעלים והנהג ברכב מס' רישוי ---- פגע ברכבה בעת שנהג בו אבו כף עודה (להלן: "רכב הפוגע"). הנתבעת מס' 2 היא מבטחת של הרכב הפוגע.

באי כוח הצדדים לא חלקו על כך, שהרכב הפוגע פגע בחלקו האחורי של רכב התובעת. אך טענת ההגנה של הנתבע מס' 1 הייתה שהיו באותו יום שתי תאונות. באחת הנהג ברכב התובעת יצא מהרמזור בסמוך לעומר, ופגע בחלק האחורי ברכב שלפניו ונעצר, והרכב הפוגע לא פגע ברכב התובעת, הגם שהיה אחריו בשיירה. אבל רכב שנסע אחרי הרכב הפוגע פגע ברכב הפוגע מאחור והדף אותו אל עבר רכב התובעת, שפגע, ככל הנראה, ברכב לפניו, בשנית. לטענת הנתבע מס' 1, הנהג שאחריו ברח מבלי להשאיר פרטים.

הנהגים חלוקים למיקום התאונה/תאונות, כאשר הנהג ברכב התובעת ממקם את הפגיעה ברכב  כאשר עצר בצומת ברמזור אדום, לפני עומר, ואילו הנתבע מס' 1 ממקם זאת כשהרכבים כבר החלו בנסיעה לאחר חילופי המופע ברמזור לירוק לכיוון ערד.

הנהגים אינם חלוקים לגבי  מועד התאונה ומיקומה בכפוף לאמור לעיל, הגם שבכתב ההגנה מצוין מועד של 30.6.10, שאינו המועד נשוא התביעה או מועד חשבונית המוסך שמתייחסת לרכב הפוגע, למחרת התאונה.

על פי חוות דעת השמאי התומכת בתביעה, שווי הנזק למוקד האחורי של הרכב הפוגע עומד על 11,754.01 ש"ח ושווי הנזק במוקד החזית עומד על 5,066.66 ש"ח, העולה משמעותית על ההגדרה של הנהג כי מדובר בפגיעה קטנה ("טיפה").

לא הייתה מחלוקת על חוות דעת השמאי.

היקף הפגיעה ברכב התובעת במוקד הקדמי הוא משמעותי ואינו תומך בגרסה של נזקי הדיפה בלבד. יחד עם זאת, הנזק במוקד האחורי משמעותי מאוד ואינני מקבלת את הגרסה שזו פעולה של הדיפה של רכב שפגע ברכב הפוגע מאחור. החשבונית של תיקון של הרכב הפוגע אינו מפורט וכולל הן את הפגיעה בחלק הקדמי, כולל יישור קורת רוחב ומעבה מזגן והן תיקון בחלק האחורי של יישור רצפה אחורית ושיפוץ מגן אחורי.

לפיכך, על פי הראיות, השתכנעתי, כי הנהג ברכב התובעת פגע ברכב שבפניו ואחר כך הרכב הפוגע נכנס בו מחמת אי שמירת מרחק. יתכן ורכב פגע בחלקו האחורי של הרכב הפוגע, אך ככל הנראה מחמת אי שמירת מרחק של אותו נהג, ומדובר בפגיעה שלא שינתה משמעותית את היקף הפגיעה ברכב התובעת.

לאחר ששקלתי את טענות באי כוח הצדדים, אני מקבלת את התביעה בניכוי 50% רשלנות תורמת של הנהג ברכב התובעת שלא שמר מרחק מהרכב לפניו, ונכנס בו, דבר שיצר את תגובת השרשרת מצד הנתבע מס' 1, שגם הוא לא שמר מספיק מרחק מרכב התובעת, וככל הנראה מצד הנהג שהיה מאחורי הרכב הפוגע.

לגבי התביעה להפסד ימי עבודה  התביעה לא הוכחה ונדחית.

לפיכך, הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 6,406 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 17.10.10, ועד ליום התשלום המלא בפועל.  כמו כן, הנתבעים ישלמו לתובעת את אגרת ביהמ"ש בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ב, 05 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.