פסק-דין בתיק תא"מ 5944-03-10

1. פסק דין זה עניינו בשתי תביעות אשר הגישו הצדדים זה כנגד זו ושהדיון בהן אוחד, בגין נזקים וחובות שנגרמו להם, לטענתם, בשל אי קיום הוראות חוזה שכירות שנחתם ביניהם ביום 30.10.2005 (להלן: "החוזה").

בהתאם לחוזה, השכיר סבו קוני, התובע בתא"מ 5944-06-10 (להלן: "סבו") לנתבעת באותו תיק, מרים שק (להלן: "מרים") את הנכס נשוא החוזה לתקופה של שנה אחת.

2. במסגרת התיק הנזכר, הגיש סבו בקשה לביצוע שטר חוב בסך 15,000 ש"ח בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה.  שטר החוב נחתם ע"י מרים כערובה לקיום חובותיה הקבועים בחוזה.

      מרים הגישה התנגדות לביצוע השטר אשר התקבלה והתביעה הוסבה לתביעה בסדר דין מהיר.

בבקשה לביצוע השטר לא פירט סבו מה הנזקים שנגרמו לו, אך בתצהירו ציין כי מרים חייבת לו דמי שכירות בגין שלושה חודשים, כספים בגין חובות ארנונה וועד בית שלא שולמו על ידה וכן פיצוי בגין נזקים שונים שגרמה לנכס.

3. מרים הגישה כנגד סבו תביעה נגדית במסגרת תא"מ 1208-06-10 בה עתרה לפיצוי בסך של 11,541 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה בשל העובדה שלמושכר לא היה רישיון עסק לתפעול כמסעדה כפי שהובטח לה ע"י סבו וכן בשל מסירת מפתחות המושכר לשוכרים חדשים בטרם הגיע מועד הפינוי ובשל כך לא עלה בידה להוציא ממנו ציוד רב השייך לה  ואשר ערכו מגיע לסכום תביעתה.
4. במסגרת הסכמה דיונית בין הצדדים, ניתן פסק דין זה על בסיס סיכומי טענותיהם ותצהירי הצדדים בלבד.

   דיון והכרעה

5. לאחר שעיינתי בחומר שהונח בפניי, לרבות בכתבי הטענות ובתצהירים על צרופותיהם ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים בסיכומיהם, שוכנעתי כי דין תביעת סבו להתקבל בחלקה ודין תביעת מרים להדחות.

6. בכל הנוגע לתביעתו של סבו, אין מחלוקת בין הצדדים כי אכן  מרים חייבת לו דמי שכירות בגין 3 חודשים שלא שולמו עד היום ( ראה סעיף 32 לסיכומי ב"כ של מרים). על פי חוזה השכירות בין הצדדים, דמי השכירות החודשיים עמדו על סך של 928 ש"ח לחודש בצירוף מע"מ. עוד נקבע בחוזה, כי דמי שכירות שלא ישולמו במועדם יחויבו בריבית והצמדה. שיעור המע"מ נכון למועד החוזה עמד על סך 16.5%.

על כן אני קובע כי מרים תשלם לסבו סך של 4,584 ש"ח בגין שלושת חודשי השכירות שלא שולמו. הסכום הינו נכון להיום וכולל הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

7. בנוסף, טען סבו בתצהירו, כי מרים נותרה חייבת תשלומים בגין ועד בית, ארנונה, מיסי שלטים ותיקון הנזקים הכבדים שנגרמו לטענתו מהרכבת ופירוק רהיטים על ידי מרים ובעלי מקצוע מטעמה. מצאתי לדחות טענותיו אלה של סבו, בהעדר הוכחה ובהעדר פירוט.

8. להוכחת טענותיו צירף התובע  דפי חשבון ארנונה לתקופה מיום 12/2006-12/2007. דא עקא, שתקופה זו אינה רלוונטית לתקופת השכירות בין הצדדים ועל כן אינה יכולה להצביע על חוב כלשהו שחבה מרים לסבו.

באשר לדמי אחזקה בבנין - צירף סבו מכתב מטעם החברה המנהלת לפיו שילם חוב דמי אחזקה בגין השנים 2005 ו- 2006. המכתב אינו מפרט בגין אלו חודשים נובע החוב ומי לא שילם החוב. מאחר ומרים שכרה את הנכס לתקופה קצרה באותן שנים, לא ניתן לשייך את מלוא החוב אליה ולא ניתן לחייבה כלל בגין אי תשלום דמי אחזקה .

הוא הדין באשר לטענות סבו לעניין נזקים נוספים שנגרמו לו. גם כאן, לא השכיל סבו לכמת את נזקיו הנטענים וממילא גם לא הביא כל הוכחה לקיומם. על כן יש לדחותם. 

9. לסיכום, דין תביעתו של סבו להתקבל בחלקה, כך שעל הנתבעת יהיה לשלם את הסך של 4,584 ש"ח, כפי שתואר לעיל .

10. באשר לתביעתה של מרים, קבעתי כאמור כי דינה להידחות.

בתביעתה טענה מרים, כי בטרם נחתם הסכם השכירות הודיע לה סבו כי למקום יש רישיון להפעלת מסעדה וכי תוכל להפעיל מסעדה בנכס, אולם לאחר שהכשירה את המקום לתפעל כמסעדה, רכשה ציוד, ארונות מטבח, שיש וכו' באלפי שקלים ובחלוף ארבעה חודשים מתחילת השכירות, הובהר לה (לאחר ביקור של פקח מטעם העירייה במקום) כי למקום קיים היתר לניהול חנות בלבד ולא מסעדה. עוד הובהר לה לטענתה, כי כדי להשיג רישיון למקום עליה לפעול לקבלת היתרים רבים ותשלום אגרות וכן שהבקשה לרשיון צריכה להיות מוגשת ע"י בעל הנכס ולא השוכר.

בנוסף טענה מרים כי סבו סירב לפעול לקבלת רשיון לתפעול המקום כמסעדה  ובשל התנהלותו עמדה בפני משפט פלילי ונאלצה לסגור את המקום ולהפסיד כספים.