פסק-דין בתיק תא"מ 5335-09-12

1.         בפניי תביעה כספית בגין נזקי רכוש  כתוצאה מתאונת שרשרת מיום 8/6/12 (להלן - "התאונה"), בה היו מעורבים רכב התובע , רכב בו נהג הנתבע 1 מסוג סקודה ( להלן - "הסקודה") ורכב  בו נהג הנתבע 3  מסוג פלקסוואגן  (להלן -"הפלקסוואגן").

הנתבעת 2 הייתה בזמנים הרלוונטיים מבטחת הסקודה ואילו הנתבעת 4 הייתה בזמנים הרלוונטיים מבטחת הפלקסוואגן.

2.         לטענת התובע התאונה ארעה בעליה מכיוון ראש פינה לצפת בעת שעצר על מנת לפנות שמאלה ונתן זכות קדימה לרכבים היורדים מכיוון צפת . לטענת התובע בעת שהיה בעצירה, חש חבטה בצד האחורי של הרכב ולאחר שניות בודדות  חש חבטה נוספת. לטענת התובע התאונה נגרמה מחמת רשלנות הנתבע 1 אשר לא שמר מרחק עצירה מתאים ולא  הבחין בעצירת התובע וכן באחריות הנתבע 3 אשר אף הוא לא הספיק לעצור  ופגע בסקודה . לטענת התובע, הנתבע 1 אף המשיך ללחוץ על דוושת הדלק ונצמד בחוזקה  לרכב התובע.

3.         לטענת הנתבע 1 האחריות להתרחשות התאונה מוטלת ברובה על נתבע 3 שכן, הנתבע 1 עצר את הסקודה והתאונה ארעה  מחמת שנהדף על ידי הפלקסוואגן . לטענת הנתבע 3 גם הפגיעה הראשונה וגם הפגיעה השנייה אירעו מפגיעת הפלקסוואגן אשר המשיכה לנסוע ולכן הייתה פגיעה נוספת לאחר הפגיעה  הראשונה.

4.         לטענת הנתבע 3 הסקודה פגעה תחילה ברכב התובע ורק לאחר מכן פגע אף הוא בסקודה אשר נהדפה אל רכב התובע .

דיון:

5.         המדובר בתביעה המתבררת בהליך בסדר דין מהיר ולפיכך, בהתאם להוראות תקנה 214 טז' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד ינומק פסק דין זה בתמציתיות.

            לאחר שהתרשמתי מעדויות הנהגים שבפניי, שוכנעתי כי יש להעדיף את גרסת הנתבע 3 על פני גרסת הנתבע 1 ולקבוע כי הסקודה פגעה תחילה ברכב התובע ורק לאחר מכן ארעה פגיעה נוספת מחמת פגיעת הפלקסוואגן בסקודה.

            גרסת הנתבע 3 נתמכה גם בעדות התובע בדבר שתי חבטות ולא אחת . עדות התובע נמצאה מהימנה בעיניי ולא מצאתי טעם בגינו ישנה מהנסיבות האמיתיות של התאונה, שעה שאין חולק כי הוא עצמו אינו אחראי להתרחשותה.

זאת ועוד, טענת נתבע 1 כי  היו  שתי פגיעות כתוצאה מהתנופה של  הפלקסוואגן שהמשיכה לנסוע (עמוד 3 שורה 1-2), אינה אפשרית . אילו אכן היה מדובר בהמשך נסיעה, לא היה   התובע מרגיש שתי חבטות אלא חבטה אחת בגינה היה ממשיך  ונהדף .

למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי מכתב התביעה  עולה  כי ברכב הנתבע 1 שהתה בעת התאונה גם בתו של הנתבע 1 . העובדה שהנתבע 1 נמנע מהעדת בתו אשר יכלה לתמוך בגרסתו ,יש בה כדי לשמש כנגד גרסתו.

לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות  בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736).

9. 6.           עיון בחוות דעת השמאי שצרף  התובע מעלה כי הנזק לרכב התרכז כולו בחלק האחורי של הרכב . לפיכך לא ניתן לבצע הפרדה  בין הנזק שנגרם  על ידי כל אחד מהנתבעים. ההלכה היא  כי כאשר נתבע גרם לחלק כלשהו  בנזק של התובע אך אינו מוכיח מה חלקו בנזק הכולל ,הרי הוא מחוייב  במלוא הנזק (ראה ד"נ 15/88  מלך נ' קורנהוייסר  פ"ד מד (2) 89) . לפיכך, מאחר שאף אחד מהנתבעים לא הוכיח מה הנזק הספציפי מבין הנזקים המפורטים בחוות הדעת השמאית שנגרם על ידו, אני מוצאת לחלק את האחריות ביניהם באופן שווה כך שנתבעים 1 ו - 2 ישאו ב -% 50 מנזקי התובע ואף נתבעים 3 - 4 ישאו ב 50% אחוז מנזקי התובע (ראה גם :תק (עפ') 1096/04 זובקין גרגורי נ' שרף מיכאל; תא (י-ם) 4485/06 סמדר לוי נ' אלון יפרח).

7.         על פי חוות הדעת השמאית שצרף התובע נגרמו לרכב נזקים בסכום של 14,653 ש"ח וכן ירידת ערך בסכום של 3,884 ש"ח . כן צורפה חשבונית על  שכר טרחת שמאי בסך 1,000 ש"ח וחשבונית עיסקה המעידה על ביצוע התיקונים . בנוסף תבע התובע הפסד יום עבודה והוצאות נסיעות בסכום כולל של 1,500 ש"ח.

            התובע לא הוכיח הפסד יום עבודה ,או שוויו של יום עבודה ( לא הוצג תלוש משכורת וכן לא צויין בחוות הדעת כמה זמן הושבת הרכב ).  כן לא הומצאו אסמכתאות להוצאות  בגין נסיעות.

לפיכך  עומדים נזקי התובע על סך של 19,537 ש"ח בלבד.

בנוסף אני פוסקת את הוצאות התובע לרבות שכר טרחת עורך דין, בסכום כולל

של 2,000 ש"ח.

            לאור כל האמור: