התובעת ביטחה, בכל המועדים הרלבנטיים לתאונה, רכב מסוג סיטרואן ברלינגו מ.ר 75-178-50 (להלן: "
רכב הסיטרואן"), וזאת על פי פוליסה לביטוח רכב מקיף שנרכשה אצלה על ידי חברת פריים ליס ו/או בזק בע"מ (להלן: "בעלי הפוליסה" ו/או "המבוטחים").
ביום 05.09.2006, רכב הסיטרואן היה מעורב בתאונה שכתוצאה הימנה נגרמו לו נזקים (להלן: "
התאונה").
בעקבות הדיווח על התאונה התובעת שילמה למבוטחיה, ומכוח הפוליסה, את גובה נזקי רכב הסיטרואן, וזאת בסך של 15,949 ש"ח נכון ליום 14.11.07.
התובעת טוענת, כי התאונה נגרמה עקב רשלנותן של הנתבעות 1 ו- 2, ומכאן תביעתה כנגדן, וכן כנגד הנתבעת 3, כלל חברה לביטוח בע"מ, שהייתה בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה המבטחת של הנתבעת 2 מפני חבותה כלפי צד ג'.
הנתבעת 2 (להלן: "
העירייה") קיבלה רשות למשלוח הודעת צד ג' כנגד הנתבעת 1 (להלן: "
החברה הצפונית"), וזאת לנוכח קיומו של הסכם ביניהן המחייב, לטענת העירייה, את החברה הצפונית בשיפוי העירייה על כל סכום שתחויב בו כלפי התובעת, ככל שתחויב.
לטענת התובעת התאונה ארעה עת נסע רכב הסיטרואן, שהיה נהוג בידי מר יורם מזוז (להלן: "
מזוז") ברחוב ברל בקרית שמונה. לטענתה, במהלך נסיעת רכב הסיטרואן כאמור, התדרדרה אליו לפתע, מכולת זבל גדולה שהייתה מוצבת ברחוב ופגעה ברכב הסיטרואן בחלקו הימני קדמי.
הנתבעות מכחישות מכל וכל את נסיבות התאונה הנטענות. לטענתן, המדובר במכולה כבדה מאוד, יציבה ואינה מסוגלת להתדרדר מעצמה. לטענתן, הטענה כי המכולה החלה כביכול להתדרד לפתע, ובהינתן העובדה כי קודם למועד התאונה המכולה עמדה בכביש באופן סטטי, הינה טענה הנוגדת את חוקי הפיסיקה הבסיסיים. הנתבעות טוענות, כי רכב הסיטרואן הוא זה שהתנגש במכולה שעמדה בצד הכביש, ומעוצמת ההתנגשות המכולה נהדפה ממקומה ופגעה ברכב נוסף שחנה בצד הכביש.
הנתבעות טענו אף לשיהוי בהגשת התביעה ולגרימת נזק ראייתי.
באשר לטענות הנתבעות לבין עצמן, הרי שהעירייה וכלל טוענות כי החברה הצפונית היא זו שסיפקה את המכולה, הציבה אותה במקום, תחזקה אותה, הייתה אחראית על פינוי האשפה ממנה והחזרתה למקום לאחר הפינוי. החברה הצפונית היא זו שהייתה אמורה לבדוק את מצב יציבות ובטיחות המכולה בכביש.
העירייה וכלל טוענות עוד, כי החברה הצפונית חייבת, מכוח ההסכם שנחתם בינה לבין העירייה, לשפות את העירייה בגין הנזקים נשוא התביעה, ואף לדאוג לעריכת ביטוח שיכסה גם את העירייה מפני חבותה כלפי צד ג', כדוגמת החבות נשוא התביעה.
דיון והכרעה
בבסיס ראיות התובעת עומדת עדותו של מזוז, נהג הסיטרואן. אקדים ואציין, כי עדותו של מזוז יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. עדותו של מזוז סבירה, הגיונית ומתיישבת עם מוקדי הנזקים ברכבו.
כעולה מעדותו של מזוז, במהלך נסיעתו הבחין במכולה שמתדרדרת אל הכביש (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 25-27). מזוז לא ראה את המכולה עומדת בצד הכביש ורק אז החלה להתדרדר. מזוז ראה את המכולה מתדרדרת.
ודוק: טענת הנתבעות, לפיה תזוזת המכולה מעצמה הינה בלתי אפשרית ומנוגדת לחוקי הפיסיקה, מבוססת על הנחה עובדתית שלא הוכחה כלל וכלל על ידי מי מהנתבעות. שכן, לטענתן המכולה עמדה יציבה בצד הכביש לפני התאונה. טענה זו נטענה בעלמא וללא כל ביסוס.
זאת ועוד, הנתבעות טענו שהמכולה אינה מסוגלת לנוע קדימה ואחורה ומכאן, שלא ייתכן כי המכולה התדרדרה. טענה זו אף היא הועלתה בעלמא וללא כל ביסוס. הנתבעות לא הביאו ולו בדל ראיה אחת להוכחת טענותיהן בנוגע למנגנון תנועת המכולה. לא זו אף זו: פרץ בעצמו הודה, כי המכולה מסוגלת לנוע לצדדים (ראו: עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 14-15, ועמ' 10 לפרוטוקול, שורות 10-11).
כעולה מעדותו של מזוז, המכולה התדרדרה לכיוון צד שמאל. הוא ניסה להסיט את רכבו שמאלה ולהימנע מהתאונה, אך ללא הועיל. המכולה פגעה ברכבו בצדו הימני קדמי והמשיכה להתדרדר שמאלה (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 20-24).
מזוז נמנע ממסירת תשובות מגמתיות ושלכאורה עשויות היו לפעול לטובתו. דבר שמלמד אף הוא על אמינותו. כך למשל, לכשנשאל שמא המכולה פגעה גם ברכב נוסף שעמד בצד הכביש (להלן: "
רכב ה-
GMC"), תשובתו הייתה: אני לא זוכר שהיה עוד רכב מעורב בתאונה (ראו: עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 14-15), כאשר עד הגנה מס' 1, מנהל החברה הצפונית, מר אהרון פרץ (להלן: "
פרץ"), שהגיע לאחר התאונה למקום התאונה, אישר כי ראה שהמכולה התדרדרה ופגעה ברכב ה- GMC שעמד בצד השני של הכביש (ראו: עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 1-2). היינו, בצד שמאל לכיוון נסיעת רכב הסיטרואן.
טענת השיהוי דינה להידחות. המכולה שהייתה מעורבת בתאונה קיימת עד היום וככל שהיה בכוונת מי מהנתבעות לבדוק את בטיחות מנגנון הצבתה וקיבועה במקום המיועד לכך, הרי שלא הייתה בפניהן כל מניעה מלעשות כן. וככל שהיה בכוונת מי מהנתבעות להוכיח את מנגנון תנועתה, הרי שניתן היה, ולכל הפחות, לצרף פרוספקט המכולה המלמד על מנגנוני הבטיחות הקיימים בה ועל צורת ואפשרויות תנועתה. אך, הדבר לא נעשה על ידי מי מהנתבעות. לא זו אף זו: פרץ הודה כי הגיע למקום התאונה שעה לאחר התאונה (ראו: עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 13-14) ואף עמד על הנזקים שנגרמו לרכב ה- GMC, וניסה לבדוק את נסיבות התאונה (ראו: עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 21-23, עמ' 7, שורות 1-18).
מכל המקובץ לעיל, ברי כי האחריות לאירוע התאונה מוטלת על הנתבעות ועליהן בלבד, ובנסיבות המתוארות על ידי התובעת (כעולה מעדותו של מזוז) אף לא שוכנעתי כי למזוז הייתה כל תרומה בהתרחשות התאונה. מזוז העיד כי נסע במהירות נמוכה (ראו: עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 22-23, ועמ' 2, שורה 2) וכי משהבחין במכולה אף ניסה למנוע את התאונה (ראו: עמ' 2, שורות 23-24, עמ' 3 שוררות 5-8) ועדותו לא נסתרה כלל וכלל.