פסק-דין בתיק תא"מ 5061-11-11 - פסקדין

בפני תביעות הדדיות בגין נזקים שנגרמו לשני רכבים שהיו מעורבים בתאונה שארעה ביום 9.9.11, בין רכב פרטי מ.ר. 5727708 (להלן: "הרכב") שבבעלות דאוד מוחמד (להלן: "התובע") ואשר היה נהוג באותה עת ע"י בנו, עלי מוחמד (להלן: "נהג הרכב"), לבין משאית מ.ר. 5988874 שבבעלות שרות לחקלאי צדוק בע"מ (להלן: "החברה") ואשר היתה נהוגה באותה עת על ידי אמיר עודה (להלן: "נהג המשאית").

תביעת התובע הועמדה על הסך של 5,099 ש"ח הכוללת נזק ישיר על פי חוות דעת שמאי בסך 4,309 ש"ח ושכ"ט שמאי;

תביעת החברה הועמדה על סך של 33,193 ש"ח וכוללת נזק ישיר (17,561 ש"ח), שכ"ט שמאי (1,100 ש"ח), הפסד הכנסות כתוצאה מהשבתת המשאית ליומיים (13,608 ש"ח) והוצאות נלוות (500 ש"ח), הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה.

הצדדים הסמיכוני להכריע בסוגיית הנזק בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, זאת לאחר הכרעה בשאלת האחריות על סמך העדויות וטיעוני הצדדים בפני.

אי התיצבות התובע לדיון

בפתח הישיבה התברר כי התובע לא התיצב לדיון, אלא בנו בלבד, וזאת כאשר עוה"ד שמייצגים אותו מכוח פוליסת ביטוח צד ג' בתביעת החברה, ציינו כי אינם מייצגים אותו בתביעתו שלו. בשל כך ביקש ב"כ החברה לדחות את תביעת התובע ולקיים את הדיון אך בתביעת החברה.

בתום הישיבה, ולאור בקשה זו, הודיעו ב"כ מבטחתו כי הם מבקשים שהות על מנת לצרף יפוי כוח המסמיך אותם לייצג את התובע גם בתביעתו שלו, וכך אכן עשו. משהוצג בפני יפוי כוח המסמך את עוה"ד לייצג גם את התובע בתביעתו, וחרף העובדה כי היה עליו כבעל דין להתיצב לדיון גם באם עוה"ד מייצגים אותו, ומשנשמעו גרסאות הנהגים לתאונה, אינני מוצאת לנכון לדחות את תביעת התובע, אולם להעדר ההתיצבות מצידו בהחלט יש השלכה על אפשרות הוכחת נזקיו, ולכך אתיחס בהמשך.

אופן התרחשות התאונה והאחריות להתרחשותה

במהלך הדיון נשמעו עדויות הנהגים בלבד, זאת על אף שלפחות עפ"י גירסת נהג הפרטית, היו במקום מספר עדי ראיה, כפי שיפורט להלן.

לגירסת נהג הפרטית בעדותו בפני הוא נסע במסלול נסיעתו בכביש חלוצי התעשיה, שהינו כביש דו סטרי חד-מסלולי, כאשר לפתע המשאית שעמדה בצד שמאל של הכביש, פנתה ימינה ופגעה בצד השמאלי אחורי של הרכב. נהג הפרטית טען כי כשהתקרב למקום ארוע התאונה, שהינו בסמוך לכניסה ימינה למפעל המצוי בצד הכביש, הבחין במשאיות עומדות בטור בצד השמאלי של הכביש, בשול השמאלי, כממתינות לכניסה למפעל, וכשחלף על פניהן, וכבר היה באמצע הצומת שבה הפניה ימינה, הרגיש במכה ברכב. הוא לא הבחין במשאית מבצעת את הפניה ימינה ואף לא הבחין שהיא מתעתדת לעשות כן, שכן לטענתו גם לא אותתה על כוונתה לעשותכ ן, אלא רק הרגיש באופן פתאומי בחבטה ברכבו.

כאשר עומת נהג הפרטית עם העובדה כי בהודעה שנמסרה למבטחת לא צויין כי המשאית עמדה בעצירה מוחלטת בשול השמאלי לפני התרחשות התאונה, אלא צויין כי סטתה למסלול השמאלי (הנגדי), עצרה ואז פנתה ימינה, השיב כי על אף שהוא חתום על ההודעה כמבוטח, הרי שהגרסה שם נמסרה טלפונית לסוכן שמילא את הטופס והיא אינה משקפת את אופן התרחשות התאונה במדוייק.

לעומתו טען נהג המשאית בעדותו בפני כי אכן ביקש לפנות ימינה לתוך שטח המפעל, ולצורך כך, בשל אורכה של המשאית, סטה מעט שמאלה למרכז הכביש לאחר שווידא שאין תנועה נגדית, תוך שהוא מאותת ימינה ומאט לצורך ביצוע הפניה עד כמעט עצירה, בין היתר מאחר ומלגזה יצאה משטח המפעל ומנעה ממנו את הכניסה. כשהמשיך בנסיעתו ימינה לצורך השלמת הפניה חש שפגע ברכב הפרטי, בו לא הבחין בשל קיומו של שטח מת מצד ימין של המשאית, והבין שהרכב ניסה לעקוף אותו קודם להשלמת הפניה ימינה, אולם לא הספיק להשלים את העקיפה בשל נוכחות המלגזה.

נהג המשאית שלל מכל וכל את טענת הנהג ברכב כי עמד עם המשאית בשול השמאלי קודם לפנייה ימינה, ואף שלל את טענת נהג הרכב כי היה צריך לעצור ולהמתין לשומר שיפתח לו מחסום בכניסה למפעל.

משנשאל מדוע לא צויינה בהודעה שמסר לחברה נוכחותה של המלגזה במקום, ציין כי מאחר וזו לא היתה מעורבת בתאונה לא חשב שיש לציין עובדת נוכחותה במקום, על אף שהיא היתה הגורם להאטת המשאית, עד כמעט עצירה, באמצע ביצוע הפניה ימינה.

בחקירתו אישר נהג המשאית כי הבחין ברכב נוסע מאחוריו לפני שהחל בסטיה שמאלה לצורך ביצוע הפניה ימינה, אך טען כי לאחר שהחל בפניה ימינה לא יכול היה עוד להבחין בו, והוא הניח שהוא עצר מאחוריו משהבחין שהוא מבקש לבצע פניה ימינה.

לאחר שמיעת העדויות בפני אני קובעת כי גירסת נהג המשאית משקפת בצורה מלאה יותר את אופן התרחשות התאונה. אינני מקבלת טענת הנהג ברכב כי המשאית עמדה בשול השמאלי של הכביש קודם להתחלת הפניה ימינה, וגירסה זו אינה עולה בקנה אחד עם הגירסה שבהודעה למבטחת, שהינה גירסה ראשונית יותר שנמסרה קרוב למועד הארוע. הגירסה שבהודעת הנהג ברכב אף תואמת במידה רבה את גירסת נהג המשאית בדבר סטיית המשאית שמאלה לאמצע הכביש על מנת לבצע את הפניה ימינה. לכך יש להוסיף את העובדה כי באם אכן היה מדובר במצב בו משאית יוצאת מעצירה מוחלטת בצד הכביש, לא סביר בכלל שתפגע ברכב הפרטי בתנאים המתוארים על ידי הנהג ברכב מבחינת המרחקים בין הרכבים, שכן לשם כך היה עליה לחצות באופן מלא את המסלול השמאלי ולהכנס, ולו באופן חלקי, למסלול הימני, מסלול נסיעת הרכב הפרטי, דבר שמשאית בגודל כזה בודאי שאינה יכולה להספיק לעשות ממצב של עצירה מלאה.

יחד עם זאת, ועל אף העדפת גירסת נהג המשאית, אינני סבורה כטענת ב"כ החברה כי מדובר במצב בו יש להטיל את מלוא האחריות לארוע התאונה על הנהג ברכב, שכן מסכימה אני עם טענת ב"כ התובע, כי עדיין יש להטיל על נהג המשאית אחריות לארוע התאונה, מאחר וגם עפ"י תיאורו שלו הוא היה מודע לקיומו של רכב פרטי הנוסע מאחוריו, ולמרות שעצר (או האט עד כמעט עצירה כגירסתו) לאחר הסטיה שמאלה וקודם לביצוע הפניה ימינה, לא ווידא כי הרכב מאחוריו אכן הבין מה הוא מתכוון לעשות ועצר על מנת לאפשר לו להשלים את הפניה. גם באם אצא מהנחה הסבירה יותר בעיני, כי נהג המשאית אכן אותת על כוונתו לפנות ימינה, הרי משסטה שמאלה על מנת לבצע את הפניה, יש בכך לבלבל רכב הנוסע מאחוריו, והיה על נהג המשאית, שלטענתו עצר (או כמעט עצר) בשל יציאת המלגזה, לבדוק שאכן הרכב שראה מאחוריו עצר אף הוא ולא להמשיך בנסיעתו ימינה לתוך המפעל מבלי לוודא שאכן זה מצב הדברים.

מסכימה אני לחלוטין עם ב"כ התובע כי אין לפטור נהגי משאיות, באופן אוטומטי, מתאונות שמתרחשות כתוצאה מקיומו של שטח מת מצידן הימני, ובנסיבות הענין, אין מקום לקבוע העדר אשם תורם של נהג המשאית להתרחשות התאונה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים כך שהנהג ברכב התובע אחראי בשיעור של 65% ואילו הנהג במשאית אחראי בשיעור של 35%.