בפני תביעה לתשלום נזקי תאונה מיום 14/11/07.
לטענת התובעת, היא בעלת הרכב נשוא התובענה (להלן :"הרכב") מסוג מאזדה 3. לטענת התובעת, עת נסע נהג התובעת ברכב ברח' "העליה השניה" בחיפה , עצר נהג התובעת את הרכב אחרי מונית אשר עצרה לפניו, על מנת לתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה. לטענת התובעת, כאשר עצר הנהג מטעמה את הרכב כאמור, פגע בו הנתבע ברכבו, מאחור.
כתוצאה מן התאונה נגרמו נזקים אשר הוערכו בידי השמאי בסך של 7908 ש"ח , בנוסף נשאה התובעת בדמי שמאות בסך 400 ש"ח וכן נשאה בהפסד דמי השכרה בגין השבתת הרכב ליומיים בסך של 400 ש"ח ובסה"כ העריכה התובעת נזקיה בסך של 10,429 ש"ח ומכאן תביעתה זו.
הנתבע לא הכחיש כי פגע ברכב התובעת, אלא שטען כי הנזק לרכב היה מזערי במיוחד. לטענתו גובה הנזק לא הוכח באמצעות חוות דעת השמאי, שכן זו נערכה לאחר שהשמאי בדק את הרכב חודש לאחר התאונה ועניין זה מנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה אשר התרחשה לנזק אשר נגרם. לטענת הנתבע ומשלא הוכח הקשר הסיבתי, יש לדחות את התביעה כנגדו.
דיון :
הצדדים התייצבו לדיון בפני בית המשפט. מטעמה של התובעת העיד הנהג מטעמה, ירון גרש. מר גרש שב וחזר על עובדות המקרה לפיהן פגע ברכב התובעת רכב הנתבע מאחור, כאשר זה עצר בכביש אחרי רכב שנתן זכות קדימה להולכי רגל המעבר חציה. נהג התובע הבהיר כי המדובר היה ברכב שכור ובתאונה אשר אירעה במסגרת עבודתו בחיל הים כטכנאי מחשבים ותקשורת ותוך כדי מעבר מבסיס חיל הים לבסיס ההדרכה. מר גרש העיד כי בהתאם לנהלי הצבא פונו כל ארבעת החיילים הנוספים אשר היו עמו ברכב בעת התאונה לצורך קבלת טיפול בבית החולים רמב"ם וכי הנתבע מסר לידיו את פרטי פוליסת הביטוח שלו רק מאוחר יותר בשיחה טלפונית.
מכאן ואילך, כפי שהעיד נהג התובעת בכנות, טופל עניין בדיקת הרכב בידי שמאי ותיקונו בידי חברת ההשכרה בתיאום עם קצין הרכב.
עדותו של נהג התובעת הותירה רושם מהימן, הוא ענה בכנות לכל שאלה ולזאת יש להוסיף את העובדה כי היה זה רכב שכור מטעם מקום עבודה בבסיס חיל הים ולפיכך אין לעד כל עניין אישי בתוצאותיה של התובענה.
אין הדבר כן באשר לעדות הנתבע, אשר הינו בעל עניין מובהק בתובענה, מטבע הדברים. הנתבע אמנם הסכים עם תיאור עובדות המקרה כפי שתוארו בידי נהג התובעת, אלא שטען כי הנזק לרכב התובעת היה פעוט ומזערי. הנתבע אשר חלק על גובה הנזק הסתפק באמור בחקירתו ולא תמך דבריו בדבר נוסף. הנתבע העיד כי הגיע אליו חוקר מחברת הביטוח, ככל הנראה בשל תביעת נזקי גוף אשר הוגשה על ידי מי מהמעורבים בתאונה. "מישהו מהביטוח בריאות בא ושאל איך הייתה התאונה בגלל תביעה שלהם"(ראה עמ' 3 שורות 29-30 לפרוטוקול). עצם העובדה כי הוגשה אף תביעת נזקי גוף, מעידה כי הפגיעה ברכב התובעת לא הייתה כה מזערית כפי שניסה הנתבע להציגה. לנופך הבלתי מהימן אשר היה לעדות הנתבע, הוסיפה העובדה כי כאשר נשאל על הכיסוי הביטוחי שלו, השיב תשובה מתחמקת כי היתה זו חברת ביטוח שנסגרה, הוא לא טיפל בעניין ושב וטען כי על אף היותו נעדר השכלה של שמאי רכב, הוא יודע בוודאות כי לא נגרמו לרכב התובעת כל נזקים. "אני לא יודע, הבאתי להם את כל המסמכים והם אמרו שיטפלו בזה, לא שמעתי מאף אחד שנתיים"(עמ' 4 שורות 6-7 לפרוטוקול). העדר הביטוח של הנתבע מוצא ביטויו אף בעדות נהג התובעת, אשר העיד כי בעת התאונה לא היה לנתבע ביטוח להציגו בפניו ורק לאחר מכן מסר פרטי פוליסה, טלפונית, לנהג התובעת (ראה עמ' 1 שורות 20-21 לפרוטוקול).
משתי עדויות אלו ניתן איפוא ללמוד כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת בדבר אחריות הנתבע לקרות התאונה דנן. המחלוקת באשר לגובה הנזק, לאו מחלוקת היא, באשר הנתבע לא הביא חוות דעת שמאי מטעמו ואף לא זימן כדין את השמאי מטעמה של התובעת לחקירה אודות חוות דעתו. חוות דעת זו, אשר הוגשה בפני בית המשפט (ת/2) נותרה איפוא בעינה וניסיונו של הנתבע לערער מהימנותה תוך שהוא טוען כי הרכב נבדק רק חודש לאחר התאונה, הופרך על הנקלה בידי התובעת, אשר הבהירה באמצעות עדות הנהג מטעמה שמדובר ברכב שכור אשר הפרוצדורה לבדיקתו וטיפול בהפעלת חברת הביטוח נעשתה בידי קצין הרכב ולא בידי אדם פרטי. הסבר זה מניח את הדעת באשר לתאריך בדיקת השמאי את הרכב, אף אם היה מאוחר לתאריך התאונה דנן. גם התמונות אשר נילוות לחוות הדעת ומתארות את הנזקים ברכב התובעת, תואמות את אופן התרחשות התאונה כמתואר בידי נהג התובעת ומשכך אני קובעת כי הנזקים אשר נגרמו בתאונה דנן הינם כמתואר ומוערך בחוות דעת השמאי מטעמה של התובעת (ת/2). למותר לציין כי פרט לטענה זו בדבר העדר ידיעה על מקום הימצאו של הרכב במשך חודש לאחר התאונה, לא הייתה בפי הנתבע כל טענה של ממש לעניין חוות דעת השמאי ומשטענה זו נותרה כטענה בעלמא לנוכח הסברי התובעת, אני דוחה אותה וקובעת כי בהתאם לחוות דעת השמאי קיים קשר סיבתי בין התאונה דנן לבין הנזק אשר נגרם לרכב התובעת.
על יתר הנזקים הנטענים (שכר טרחת השמאי בהתאם לחשבונית שהומצאה ואובדן ימי השכרת רכב) לא חלק הנתבע ואף אם חלק בכתב הגנתו, זנח טענותיו אלו בסיכומיו.
משלא הייתה, כאמור מחלוקת בעניין האחריות ומשקבעתי כי הוכח הקשר הסיבתי וכן הוכחו הנזקים באמצעות חוות הדעת והחשבוניות אשר הומצאו במצורף, הרי שיש לקבל את התביעה וכך אני מורה.
סוף דבר,
אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 10,429 ש"ח.
הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (27/8/10) ועד ליום התשלום המלא בפועל.
כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות בסך 1000 ש"ח (ובכלל זאת הוצאות העד מטעמה) ושכר טרחת עו"ד בסך 1500 ש"ח.
הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
המזכירות לא תעביר העתק פסק הדין לצדדים, עד אשר לא יוסדר תשלום המחצית השניה של האגרה.
ניתן היום, י"ד חשון תשע"ג, 30 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.