תא"מ, ת"ט
בית משפט השלום באר שבע
|
49357-03-10,16002-05-10
05/02/2012
|
בפני השופט:
מיכל וולפסון
|
| - נגד - |
התובע:
אלכס דנילוב
עו"ד ליאור בלקין
|
הנתבע:
1. מיקדן סאפ בע"מ ח.פ. 512683285
2. MALY'S M & H LIMITED
עו"ד יוסי אברהם ואח'
|
| פסק-דין |
בפני 2 בקשות לביצוע שטרות לפי
סעיף 81א' לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, שנפתחו בלשכת ההוצאה לפועל כנגד הנתבעת מס' 2, מושכת השטר, לטובת הנפרעת, הנתבעת מס' 1, בתיק הוצל"פ מס' 14-01889-10-6. השטר הוא שיק על סך של 5,510.66 ש"ח שמועד פירעונו 20.1.10. בתיק הוצל"פ מס' 14-02969-10-6, השטר הוא שיק על סך של 5,510.68 ש"ח, שמועד פירעונו 20.2.10.
בשיק אוחז התובע המנהל מוסד כספי הנותן בין היתר שירותי ניכיונות. השיק הוסב לתובע ע"י ה"ה אבו עראר ראמי (להלן:
"הלווה") כשהוא חותם כ"ערב".
לטענת הנפרעת, השקים, שעל גבם הנפרעת חתמה חתימת הסב, נגנבו ממשרדה בלילה שלפני ה-7.12.09, וביום 7.12.09 הנתבעת מס' 1 הגישה תלונה במשטרת ישראל. במקביל, הנתבעת מס' 1 הגישה למשטרה רשימה של כל השקים שנגנבו ממנה והמשטרה הפיצה את הרשימה בין כל המוסדות הכספיים, כולל בנקים.
כמו כן, הנתבעת 2 ביטלה מראש את כל השקים.
ביום א', ה-13.12.09, פנה התובע טלפונית לנתבעת מס' 1 לבירור ולדבריו ביום שישי ה-11.12.09, הוא ניכה את השיק נשוא בקשת הביצוע.
התובע הסכים בחקירתו שגב' לימור זר מהנתבעת מס' 1, יידעה אותו שהשקים בידיו גנובים לפני שהוא פתח תיקי הוצל"פ (
עמ' 4 לפרוטוקול), אך הוא לא הודה שהיה עליו לדעת זאת לפני שניכה את השקים.
גב' זר לא הגיעה להעיד ולכן האמור מפיה בהתנגדות לביצוע שטר באשר לשיחה עם התובע, היא מכלי שני ואינו מבסס את הטענה שהתובע התרשל כאשר לא בדק את הרשימות שהופצו ע"י המשטרה.
לטענת התובע, הוא נתן תמורה בתום לב ולא הייתה לו סיבה לחשוד בכשירות השטר או האוחז ולכן הוא אוחז כשורה ומוגן מפני טענות הנתבעות.
בא כוח הנתבעות חולק על כך וטוען שנטל הראיה הוחלף לאור הוראות
סעיף 29(ב) לפקודת השטרות נ"ח, ועל התובע להוכיח את כשירות אחיזתו.
התובע לא סתר את הראיות של הנתבעות, שהשטרות נגנבו מהנתבעת מס' 1 לפני מועד הפירעון שלהם.
השקים שנמשכו לטובת הנתבעת מס' 1, הנפרעת, הוסבו על ידה על גב השטרות, ללא ציון שם הנסב, ולכן מדובר בהסבה על החלק שהופכת את השטר לבר פירעון למוכ"ז (
סעיפים 7(ג) ו-33(א) לפקודת השטרות).
משמע, שעל פניו לתובע לא הייתה סיבה לחשוד בלווה שכן משמע פירעון למוכ"ז הוא פירעון לאוחז.
בהעדר ראיה שהתובע ידע את תוכן הדיווח המשטרתי על השקים שנגנבו ומשהוכח שהוא נתן ערך ללווה - עובדה שלא נסתרה, אחיזתו היא כשורה, אם התובע עובר גם את מחסום תום הלב [ע"א 525/77
בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' פרנקל, פ"ד לב (3) 179 (1978)] (להלן:
"עניין - פרנקל").
באי כוח הנתבעים טוענים, כי היה על התובע לחשוד במי שמגיע אליו לקראת סיום שבוע העסקים ביום ששי לקראת השעה 14:00 וממהר.
התובע הסביר בתצהירו, שבדק את המושכת (
הנתבעת מס' 2 - מ' ו') באתר אי.די.בי, לראות אם היא יכולה לפרוע את סכום השקים לאחר שלא הצליח להשיגה טלפונית.
על התצהיר האמור יש מחלוקת האם הותר להגשה מחמת אי עמידה בלוחות הזמנים נשוא
תקנות 214ב1 ו-214ט(א) בהעדר בקשה להארכת מועד, אולם מאחר וב"כ הנתבעות נסמך על התצהיר בסיכומיו, עולה כי הטיעון להתעלמות מהתצהיר ברישא הסיכומים, מתייתר.
העובדה שהשיק שהוסב למוכ"ז נגנב לא מונע מאחיזה כשורה של התובע ובלבד שהאוחז עונה על מלוא הדרישות
בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות (
עניין - פרנקל).
בהעדר טענה שהשטרות הצביעו על פניהם על סיבה לחשוד באחיזת הלווה או שהשטר לא היה תקין על פניו, מצאתי שהתובע קנה אחיזה בשטרות בתום לב ובעד ערך ולפיכך, הוא אוחז כשורה.
לפיכך, ההתנגדויות נדחות, ואני מבטלת את עיכוב ההליכים בתיקי ההוצאה לפועל.