פסק-דין בתיק תא"מ 46498-11-11 - פסקדין

עסקינן בתביעה כספית לשיפוי התובעת בסך של 2,500 ש"ח בגין השיק אשר נפרע מחשבונה לטובת הנתבעת שלא כדין, ולתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש.

לטענת התובעת, בחודש 8/10 סוכם בינה לבין הנתבעת כי שני ילדיה ייקלטו בגן של האחרונה, הבכור במסגרת צהרון בלבד ואילו הילד הקטן במסגרת יום מלא. בתמורה לכך התחייבה התובעת לשלם לנתבעת סך של 2,500 ש"ח לכל חודש, ובאותו מעמד מסרה לנתבעת שיקים שלה עבור כל שנת הלימודים.

התובעת הוסיפה, כי עם מסירת השיקים כאמור לא שמה לב כי מסרה לנתבעת 13 שיקים על סך של 2,500 ש"ח כל אחד, במקום 12 שיקים כמתחייב מהסיכום הנ"ל, וזאת מבלי שהנתבעת תסב את תשומת ליבה לטעות.

לטענת התובעת, שני ילדיה שהו בגן הנתבעת במתכונת הנ"ל עד חודש 6/11, אז הודיעה לנתבעת כי בחודשי הקיץ יולי - אוגוסט 2011 היא תשאיר רק את בנה הקטן עד סוף שנת הלימודים, קרי עד חודש 8/11 ואילו בנה הבכור יעבור לגן אחר. בהתאם לכך, החליפה התובעת את השיקים שמספריהם 46 ו-47 על סך של 2,500 ש"ח כל אחד - אותם מסרה קודם לכן לנתבעת עבור החודשיים הנ"ל - בשיקים חדשים על סך של 1,900 ש"ח כל אחד, וגם אז לא הודיעה לה הנתבעת דבר אודות השיק שבמחלוקת שהיה לחודש 9/11 ומספרו 48 (להלן- "השיק שבמחלוקת").

בתחילת חודש 9/11 גילתה התובעת להפתעתה, כי השיק שבמחלוקת נפרע בחשבונה ללא ידיעתה וללא הסכמתה. לפיכך טוענת התובעת כי על הנתבעת להשיב לה את הסכום הנ"ל בצירוף פיצוי בגין עוגמת נפש.

לעומת זאת טוענת הנתבעת, כי טענת התובעת לגבי הטעות שנפלה כביכול במסירת השיק ה-13, הוא השיק שבמחלוקת, אינה נכונה, שכן שיק זה היווה תשלום ראשון עבור שנת הלימודים העוקבת שתחילתה בחודש 9/11.

הנתבעת הוסיפה, כי במהלך חודש 6/11 הודיעה לה התובעת כי מצאה לבנה הבכור מסגרת חלופית לחודשים יולי - אוגוסט בלבד, ולכן רק בנה הקטן יישאר בגן. עוד הוסכם, כי בתחילת שנת הלימודים 2011-2012 ישוב המצב לקדמותו, קרי הבן הבכור ישהה במסגרת הצהרון ואילו הבן הקטן יהיה במסגרת יום מלא.

בהתאם לכך החליפה התובעת את שני השיקים על סך של 2,500 ש"ח כל אחד עבור חודשי יולי-אוגוסט ובמקומם מסרה לנתבעת שני שיקים על סך של 1,900 ש"ח כל אחד.

לטענת הנתבעת, היא שמרה מקום לשני ילדיה של התובעת וזו הסיבה שבעטיה שילמה התובעת עבור חודש 9/11 את הסך 2,500 ש"ח באמצעות השיק שבמחלוקת. אלא שעם תחילת שנת הלימודים בחודש 9/11 הופתעה הנתבעת לגלות כי ילדי הנתבעת אינם פוקדים את הגן, ללא כל הודעה מצדם. רק אז, פנתה התובעת לראשונה אל הנבעת והודיעה לה כי החליטה להעביר את ילדיה לגן אחר.

הנתבעת טוענת, כי בנסיבות שנוצרו התשלום עבור חודש 9/11 מהווה חלק מהפיצוי המגיע לה עקב מחדלי התובעת וזאת בשל אובדן ההכנסה.

בדיון אשר התקיים בפניי העידו התובעת והנתבעת.

מהדיון עולה, כי אין מחלוקת בין השתיים אודות כך, כי ההסכמות ביניהן לא עוגנו בכתב, ואודות כך כי השיק שבמחלוקת נמסר לנתבעת ביחד עם 12 השיקים אשר שולמו מראש בתחילת שנת הלימודים בחודש 9/10.

אקדים את המאוחר ואציין, כי לאחר ששמעתי את הצדדים נחה דעתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת.

גרסת התובעת נמצאה הגיונית יותר עם הנסיבות אשר התבררו בפניי. העובדה כי השיק שבמחלוקת שולם מראש עוד בחודש 8/10 מבססת במידה ניכרת את הטענה של התובעת כי הוא ניתן בטעות ולא על חשבון שנת הלימודים העוקבת. תימוכין לכך ניתן למצוא בדברי הנתבעת עצמה אשר מסרה בעדותה, כי היא נוהגת לקבל תשלום מראש באמצעות שיקים עבור כל שנת הלימודים. לפיכך, אם התובעת התכוונה לרשום את ילדיה לשנת הלימודים הבאה יש להניח - לפי שיטת העבודה של הנתבעת - כי על התובעת היה לשלם מראש 24 שיקים הן עבור שנת הלימודים 2010-2011 והן עבור שנת הלימודים 2011-2012. משלא נעשה הדבר, יש בכך כדי לבסס את טענת התובעת כי השיק שבמחלוקת ניתן בטעות.

ואם לא די בכך, הרי שלפי הדוגמאות אשר הוצגו בפני הנתבעת בחקירתה הנגדית לגבי אופן רישום הילדים והמועדים הנהוגים בגן לביצוע הרישום עולה, כי לא ניתן לרשום מראש ילדים לגן לשנת לימודים מאוחרת משנת הלימודים הקרובה ביותר למועד הרישום. ומכאן, שגם לפי דברי הנתבעת אין זה הגיוני כי תגבה תשלום מראש עבור החודש הראשון בלבד בשנת הלימודים 2011-2012 כאשר תשלום השיקים על ידי התובעת כולל השיק שבמחלוקת נעשה עובר לשנת הלימודים 2010-2011. 

ובנוסף, הנתבעת לא הוכיחה את טענותיה לגבי הנזק אשר נגרם לה כתוצאה מהתנהלות התובעת. כך למשל, הנתבעת לא הציגה ראיות לגבי מספר הילדים אשר נקלטו בגן בשנת הלימודים 2011-2012 ולא הציגה ראיות לגבי אובדן הכנסה כלשהו.

על יסוד האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה לגבי סכום השיק שבמחלוקת, ואולם לא מצאתי הצדקה לפסוק לתובעת פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום, וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% בצירוף מע"מ.

פרט לכך כל צד יישא בהוצאותיו.