פסק-דין בתיק תא"מ 45693-02-11

מבוא

1. בפניי תביעה כספית בסכום של 22,000 ש"ח, שהתבררה בסדר דין מהיר, בגין תשלום עבור  תיקון רכב במוסך המנוהל על ידי  התובעת.
2. התובעת, חברה פרטית המנהלת מוסך המורשה לתקן כלי רכב, טענה, בקליפת אגוז, שהנתבע חייב בתשלום עבור תיקון הרכב שביצעה, אף שהרכב אינו בבעלותו, כיון שההזמנה לביצוע התיקון לרכב הוזמנה על ידו.
3. התביעה הוגשה בתחילה גם נגד בעלת הרכב, חברה בשם ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ, ואולם התביעה נגדה נמחקה לאחר שהגישה בקשה לעיכוב הליכים בשל הליכי הפירוק שבהם היא מצויה (להלן- "החברה שבפירוק").
4. תמצית טענת הנתבע הייתה שאין הוא חייב בתשלום, כיון שהרכב הינו בבעלות גיסו, מר יהודה ביטון, אשר ביקש ממנו להכניס את הרכב לתיקון במוסך, ולהוציאו משם בגמר התיקון.  הנתבע הבהיר שלבעל הרכב אין אמצעים לתשלום עבור התיקון בשל הקשיים הכלכליים שבהם הוא מצוי וההליכים הננקטים נגדו.
5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אלה מול אלה, ושמעתי את הצדדים במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בפניי, מצאתי שיש לקבל את  התביעה.
6. נימוקי פסק הדין יובאו בתמצית כמצוות תקנה  214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 .

גרסת התובעת

7. על פי האמור בכתב התביעה, ביום 16.5.2010 הכניס הנתבע למוסך רכב מסוג מרצדס (להלן- "המרצדס"), השייך לגיסו, לשם ביצוע תיקונים. בגמר התיקון הוציא הנתבע את המרצדס מהמוסך.
8. לטענת התובעת, התחייב הנתבע לשאת בהוצאות התיקון בעת שמילא את ההזמנה לביצוע התיקון על שמו, וחתם עליה. לכתב התביעה צירפה התובעת טופס הזמנת תיקון חתום על ידי הנתבע, וכן חשבונית עבור תיקון הרכב, בסך של 20,322 ש"ח.
9. נטען בכתב התביעה כי המרצדס שוחררה לידיו של הנתבע רק לאחר שמסר לתובעת המחאה של החברה שבפירוק,  על סך של 20,322 ש"ח. עוד נטען שההמחאה לא כובדה, בשל מתן הוראת ביטול. לטענת התובעת, חרף פניותיה החוזרות ונשנות לנתבע בדרישה לביצוע התשלום, בעל פה ובכתב, לא נענו פניותיה והתשלום עבור התיקון לא שולם לה.
10. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר יצחק מזרחי. בתצהיר עדות ראשית ציין העד שבטופס הזמנת העבודה מתחייב מוסר הרכב לתיקון לשאת בעלות התיקון. כן הצהיר שהתובעת אינה בודקת את הבעלות ברכב.
11. על פי המפורט בתצהיר, מספר ימים לאחר שהמרצדס נמסרה לתיקון, הגיע הנתבע למוסך פעם נוספת וביקש ביצועם של תיקונים נוספים, אשר לא נרשמו בכרטיס הזמנת העבודה. עוד ביקש שהתיקונים הנוספים יעשו ללא חיוב כספי.
12.  פורט שבתום התיקון הגיע הנתבע לקבל את המרצדס, ושילם בהמחאה דחויה של  החברה שבפירוק. משההמחאה לא כובדה בעקבות הוראת ביטול שניתנה, ביקשה התובעת מהנתבע מספר פעמים להסדיר את התשלום, והנתבע ביקש שהות של מספר ימים לשם כך, ואולם נמנע מלהסדיר את החוב.
13. על פי המתואר בתצהיר, המרצדס לא הייתה מוכרת לתובעת, וזו הפעם הראשונה שהגיעה למוסך לתיקון. הנתבע לעומת זאת, מוכר לתובעת ממקרים אחרים שבהם הכניס רכבים לתיקון. פורט שהנתבע הינו אחראי רכב של חברת NDS, המכניס לתיקון רכבים של חברת אלדן, עמה קיימת לתובעת התקשרות ישירה לתשלום עבור התיקון. כמו כן הכניס הנתבע למוסך רכבים שלא במסגרת עבודתו, וגם באותם מקרים שילם עבור התיקון באופן אישי.
14.  בתצהיר הצהיר העד שהתובעת עבדה בעבר עם החברה שבפירוק, באשראי נמוך כמקובל של 5,000 ש"ח, ואולם המרצדס לא הוצג לתובעת בשום שלב כרכבה של החברה שבפירוק, ובכל מקרה  לא הייתה התובעת מסכימה לביצוע תיקון בסדר גודל של התיקון שבוצע על סמך האשראי הנמוך שהיה החברה שבפירוק.
15. העד הדגיש בתצהירו שבעת קבלת הרכב לתיקון לא נזכר שמו של בעל הרכב, מר יהודה ביטון, וכי שמו הועלה בפניה לראשונה במועד התשלום, לאחר שהנתבע ביקש להנפיק את החשבונית על שם יהודה ביטון.
16. העד הוסיף שלא הייתה כל מניעה להנפיק את החשבונית על שמו כמבוקש. יחד עם זאת טען שהפקידה טעתה בכך שהסכימה לקבל שיק של החברה שבפירוק, ושאילו היה יודע על כך, לא היה מסכים לשחרר את הרכב תמורת השיק האמור.
17. במהלך חקירתו הנגדית השיב העד שמעולם לא הכיר את בעל הרכב, וכי לראשונה ראה אותו באולם בית המשפט.  עוד השיב שרק לאחר שהשיק חזר נודע לו שיהודה ביטון הינו גיסו של הנתבע.