פסק-דין בתיק תא"מ 45395-01-11 - פסקדין

א.    ההליך והצדדים לו

1.     בין התובע 1, קבלן לעבודות שיפוצים (להלן התובע), לבין הנתבעים, שותפים עסקיים, נכרת ביום 8.7.2010 הסכם על-פיו הוזמן התובע לבצע עבודות שיפוץ בנכס ברחוב המייסדים 65 בזיכרון יעקב בו ביקשו הנתבעים להפעיל מסעדה תחת השם "דניאל'ס" (להלן ההסכם).

2.     הנתבעים התחייבו לשלם לתובע עבור כלל עבודות השיפוץ שנמנו בהסכם סך של 130,000 ש"ח בצירוף מע"מ על-בסיס מחיר פאושלי, זאת בשיעורים ובמועדים שפורטו בסעיף 15 להסכם. אין מחלוקת על כך שהתשלום האחרון בסך 15,000 ש"ח ומע"מ, שמועדו נקבע לסיום העבודה, לא שולם.

3.     בהליך זה, שהוגש בסדר דין מקוצר, עתר התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו ולתובעת 2 (להלן התובעת) את יתרת התמורה המוסכמת בסך של 15,000 ש"ח ומע"מ. עוד ביקשו התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום עבור עבודות נוספות בסך כולל של 23,550 ש"ח ומע"מ שאותן ביצעו לטענתם על-פי הזמנת הנתבעים.

4.     לנתבעים ניתנה רשות להתגונן, בהסכמה [ראו החלטת כב' הרשם רומי מיום 20.12.2011]. עיקר טענתם של הנתבעים היא שהתובע לא השלים את עבודות השיפוץ עליהן התחייב, ביצע עבודה רשלנית והותיר אחריו חסרים וליקויים שהסבו לנתבעים נזקים מנזקים שונים. לשם תמיכת טענותיהם הציגו הנתבעים חוות-דעת מומחה שניתנה בידי השמאי מר גיא דוניו (להלן מומחה הנתבעים), בה הוערכו העלויות הכרוכות בתיקון עבודות השיפוץ והשלמתן בסך כולל של 185,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

5.     התובעת אינה צד להסכם. בהחלטה מיום 5.6.2012 חויב התובע להגיש תצהיר המבאר את מעמדו בתובעת בלוויית תיעוד מתאים מרשם החברות, היה והוא עומד על צירופה של התובעת כצד להליך. תצהיר ותיעוד כאלה לא הוגשו. בעדותו אישר התובע כי למעשה ויתר על תביעתה של התובעת [עמ' 4 לפרוטוקול בש' 23-16].

6.     ביום 20.1.2013 נשמעו עדות התובע מזה ועדויותיהם של נתבע 2 ומומחה הנתבעים מזה. ההפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון זולת אם צוין אחרת.

ב.    דיון והכרעה

דין התביעה להידחות. להלן יובאו הטעמים לכך.

1.     נתתי אמון בעדותו של הנתבע לפיה התובע לא סיים את ביצוע העבודות להן התחייב, זאת גם לאחר שחלפו כחמישה חודשים ממועד חתימת ההסכם. במהלך תקופה זו התריעו הנתבעים לפני התובע על-פה הן באשר לקצב ביצוע העבודות והן באשר לאיכותן [עמ' 9 ש' 22-28, עמ' 12 ש' 11-1]. אכן, אין בנמצא פניה כתובה של הנתבעים אל התובע בעניין זה; יחד עם זאת אף התובע לא הציג מכתב בו הוא פונה לנתבעים ודורש מהם את הסכומים שנכללו בכתב-התביעה, זאת במועד כלשהו שבין עזיבתו את הנכס בסוף נובמבר 2010 לבין המועד בו הוגשה התביעה. לכתב-התביעה או לתצהיר התובע לא צורפה פניה כזו. משלא השלים התובע את העבודות להן התחייב, זאת מטעמים הנעוצים בו ולא בנתבעים, לא קמה זכותו לקבל את התשלום האחרון שנקבע בהסכם - תשלום שנועד להימסר "עם סיום העבודה" [כך, לשון סעיף 15 להסכם].

2.     הסכומים שנתבעו בגין עבודות נוספות נדרשו בעלמא, ללא כל תחשיב או ראיה לביסוסם. לתצהיר התובע [ ת/1] לא צורפה ולו גם אסמכתא אחת שתתמוך בעלויות להן טען התובע בשל ביצוע העבודות הנוספות. התובע לא הביא בדל ראיה לכך שהוא עצמו נשא בעלות כלשהי בקשר עם הסכומים שנתבעו בהקשר זה. מדובר במחדל מהותי הרובץ לפתחו של התובע והוא הנושא בתוצאותיו. ודוק: בגין מוצרים אותם רכש התובע או בגין שירות שהזמין לגרסתו, בגדרן של עבודות נוספות נטענות (כאספקת שתי דלתות, קרמיקה למרפסת ושתי מכולות זבל), היה עליו להציג חשבונית שתעיד על הסכום שהוציא מכיסו בגין הזמנת אותם מוצרים ושירותים. חשבוניות כאלה לא הוצגו. באשר לעבודות נוספות שביצע התובע לטענתו מעבר לאלה שנמנו במפורש בהסכם, ושלא תומחרו בו (כדוגמת בניית מזבח מעל לבר, ביצוע השלמות גבס והנחת קרמיקה במרפסת), היה על התובע להציג חוות-דעת שמאית על-מנת לכמת את תביעתו בעטיין ולהוכיח את זכאותו לסכומים שתבע. כזאת לא נעשה. מכאן שהתובע לא נשא בנטל להוכיח את עצם זכאותו לסכומים שתבע בסעיף זה. אין בכך כדי למצות את הבעייתיות בה לקתה התביעה בחלק זה שלה. כך למשל תחת הכותרת של "עבודות נוספות" ביקש התובע להשית על הנתבעים מחצית מעלות ביטוח המבנה בו בוצעו העבודות. ההסכם אינו מקנה לתובע זכות לתשלום מעין זה והוא לא הצביע על מקור נורמטיבי אחר שיצדיק את תביעתו. 

3.     התובע הוא "המוציא מחברו"; על שכמו רובץ הנטל להוכיח את תביעתו על כל מרכיביה. התובע כשל בכך. עדות התובע היתה עדות יחידה כמשמעה בסעיף 54(2) לפקודת הראיות. אין בנמצא טעמים שיצדיקו קביעת ממצא לטובת התובע בהסתמך על עדות יחידה זו. התובע נמנע מהבאת עדים רלוונטיים להוכחת טענותיו. אף שהוגשו מטעמו שלושה תצהירים של מי שנטען שעבדו עמו בביצוע השיפוץ - ביניהם בנו של התובע ושניים מעובדיה של התובעת - נמשכו התצהירים ביום הדיון והתובע ויתר על הבאת המצהירים לעדות חרף היותם מצויים לכאורה בשליטתו. על כן חלה נגד התובע החזקה כי היה בעדותם של המצהירים הללו, אילו נשמעה, כדי לתמוך דווקא בטענות הצד האחר [ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991)]. יתרה מכך, אף שהתובע טען שלעבודות שביצע ניתן אישורם של גורמים שונים מטעם הנתבעים, ביניהם מהנדס ואדריכל, לא זימן את אותם גורמים למתן עדות. עדותו בעניין זה, כמו גם בעניינים אחרים, לא עוררה רושם מהימן.

4.     אין חולק שלרשות הנתבעים עמד מלכתחילה סכום מוגבל לשם ביצוע עבודות השיפוץ [עדות התובע בעמ' 6 ש' 10-8; עדות הנתבע בעמ' 10 ש' 24 ובעמ' 11 ש' 23-22]. במצב דברים זה לא ניתן לקבל שמלוא העלויות שצוינו בחוות-דעתו של מומחה הנתבעים רובצות לפתחו של התובע. חוות-הדעת התמקדה בליקויים וחסרים שאותרו במסעדה כחודש וחצי לאחר המועד בו עזב התובע את המקום ובעלויות התיקון וההשלמה שלהם, ללא קשר הכרחי לשאלה מה התחייב התובע לבצע לפי ההסכם ומבלי לברר אם אחרים עבדו במקום אחרי התובע [עמ' 16 ש' 30-14]. נקודת המוצא של חוות-הדעת איננה אפוא גדר ההסכמות בין הצדדים בכל הקשור לטיבן והיקפן של עבודות השיפוץ. על כן אין מקום לקבוע שלנתבעים זכות לקבל מהתובע את מלוא סכום חוות-הדעת; ממילא אין לפני תביעה נגדית שתצריך קביעה כזו. לו היתה מוגשת תביעה כזו היה בחסרונן של קבלות על ביצוע עבודות תיקון נטענות כדי להיות לנתבעים לרועץ [ראו עדות הנתבע בעמ' 10 ש' 14-2, עמ' 11 ש' 3-1, עמ' 13 ש' 24-15]. דא עקא, לצרכי הוכחת טענת הקיזוז שבפי הנתבעים די להם שיראו כי נזקי עבודות שביצע התובע עולים על הסכומים שבעטיים הוגש כתב-התביעה. זאת עשו הנתבעים בהגשת חוות-דעת מומחה שתוכנה לא נסתר בחקירה נגדית של עורכה.

5.     התובע טען שהתקין ברצפת המטבח אריחים מונעי החלקה ("אנטי-סליפ"), כפי שהתחייב בהסכם [עמ' 7 ש' 25 - עמ' 8 ש' 2]. עם זאת לא הציג התובע חוות-דעת נגדית לחוות-דעתו של מומחה הנתבעים ולא היה בפיו מענה לקביעות חוות-הדעת [עמ' 8 ש' 15-14]. בחקירה הנגדית אישר מומחה הנתבעים את ממצאי חוות-הדעת בכל הקשור למצבו של מטבח המסעדה שהוא חמור ומסוכן, הן בשל היעדר שימוש של התובע באריחים מתאימים מונעי החלקה לשם ריצוף הרצפה והן בשל שיפועים לא נכונים שביצע התובע אשר גורמים להצטברות מים על גבי רצפת המטבח [סע' 1 ל- נ/2 ועמ' 20 ש' 26-22, עמ' 21 ש' 5-4 וש' 29-20]. עלות התיקון בסעיף זה לבדו הוערכה על-ידי מומחה הנתבעים בסך של 105,000 ש"ח בצירוף מע"מ. אפילו יזוכו הנתבעים רק במחצית סכום זה, ואפילו קיבלתי את טענות כתב-התביעה כמוכחות (וכאמור, אין זה כך) - יש בחוות-הדעת ובעדות המומחה בסעיף זה כדי לאיין את מלוא סכום התביעה על-דרך של קיזוז. הסכום לו זכאים הנתבעים בשל ליקויים קיימים במטבח הנובעים מעבודת התובע עולה על הסכום שנתבע בהליך זה.

נוכח האמור לעיל מתייתר הצורך לדון בטענות אחרות שהעלו הצדדים, ודי בדברים הללו כדי להצדיק את דחיית התובענה במלואה.

ג.     סיכומם של דברים

התובענה נדחית במלואה.