פסק-דין בתיק תא"מ 45100-07-11 - פסקדין

1.         תביעה זו עניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונה מיום 3.4.11, עת היה הרכב נהוג בידי בעלה.

            נטען, כי הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") היה המחזיק או הנהג ברכב מסוג פולקסווגן גולף מס' רישוי 14-617-07 (להלן: "הרכב הפוגע") ונתבע מס' 2 ( שהתביעה נגדו נמחקה בהסכמה) היה הבעלים של הרכב.

2.         ייאמר מיד, כי אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי האחריות לתאונה רובצת על מי שנהג ברכב הפוגע, וכך גם הנזק שנגרם לרכב התובעת אינו שנוי במחלוקת.

            אי לכך, ניתן ביום 26.2.12 פסק דין חלקי בו נקבע כי הנזק לרכב התובעת עומד על סך 23,902 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.

3.         המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה אחת בלבד, והיא - זהותו של הנהג ברכב הפוגע, שעה שכל אחד משני הנתבעים טוען כי הנתבע האחר הוא הנהג.

            בשים לב למחלוקת זו, שמעתי את עדותם של הנתבע מס' 1 - מר רביע עוואד, הנתבע מס' 2 - מר אדריאן מרעב (להלן: "אדריאן") ומר סמי מסאעדה (להלן: "סמי") בעליו של מוסך לפחחות וצבע בכפר יאסיף.

דיון והכרעה

4.         לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי ולאחר שנתתי דעתי למסמכים שהונחו בפניי ולטיעוני הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה נגד הנתבע (מר רביע עוואד) להתקבל במלואה, שכן שוכנעתי, ברמת הוודאות הדרושה להליך דנן, כי נתבע זה הוא מי שנהג ברכב הפוגע וגרם באחריותו לתאונה.

5.         בשים לב להתרשמותי מעדותו של אדריאן, מצאתי להעדיף עדות זו על פני עדותו של הנתבע, לאמץ אותה ולקבוע את הממצאים על פיה.

            אדריאן העיד, כי הכיר את הנתבע רק באותו ערב באמצעות מכר משותף וכי לאחר שסיפר לו כי בבעלותו רכב (הרכב הפוגע) ביקש הנתבע לראות אותו כי חיפש לקנות אוטו. מאחר והרכב הפוגע חנה בסמוך, הלכו הנתבע ואדריאן ברגל לחניון, לאחר שאדריאן לקח את המפתחות מאחיו שעובד באחת המסעדות, והכל על מנת להראות את הרכב לנתבע, בעוד שחברתם המשותף (אמיר) שהיה אף הוא עם רכב נסע ברכבו.

6.         גרסתו של אדריאן הגיונית ומתיישבת עם השתלשלות האירועים, שכן אם לא היה זה הנתבע אשר ביקש לראות את הרכב, הרי שכולם היו נוסעים ברכבו של אמיר, שכן התכוונו להמשיך את הבילוי בדירתו של האחרון.

            ההליכה לחניון (בו חנה הרכב באופן קבוע) שעה שרכב נוסף היה זמין להסיעם, נטילת המפתחות מאחיו של אדריאן (שנהג להניע את הרכב מדי פעם, שכן אין לו טסט וביטוח) ועדותו של אדריאן כי הנתבע חיפש לקנות אוטו, כל אלה מחזקים את גרסתו ומביאים להעדפתה על פני זו של הנתבע.

            כאן יוטעם, כי עדותו של אדריאן הייתה קולחת, שוטפת, קוהרנטית והותירה רושם אמין.

7.         לעומת זאת, הרי שעדותו של הנתבע לא הותירה עלי רושם אמין ומצאתי כי אין היא מתיישבת בצורה הגיונית עם רוח הדברים והשתלשלות האירועים.

            הנתבע אישר כי הכיר את אדריאן באותו ערב והעיד כי החליטו להמשיך את הבילוי אצל חברם המשותף - אמיר, שיצא לפניהם ברכב שלו (מסוג סיאט), בעוד הוא ואדריאן נסעו ברכב הפוגע כשלטענתו אדריאן הוא שנהג. לשאלת בית המשפט מדוע לא נסע ברכבו של אמיר אלא בחר לנסוע עם אדריאן (אותו הכיר כאמור רק באותו ערב) ענה הנתבע; "ככה. כולנו הולכים לאותו מקום". דבריו אלה של הנתבע אינם יכולים לספק הסבר, ולו הקלוש ביותר, לנסיעה ברכב הפוגע, זאת לעומת גרסתו של אדריאן.

8.         לא זו אף זו, הנתבע לא הכחיש כי הוא זה אשר פנה לבעלה של התובעת, שוחח עימו הן בסמוך לאחר האירוע (לאחר שהוא ואדריאן חזרו למקום) והן למחרת והבטיח לו כי "יסדר הכל". כשנשאל מדוע עשה זאת ומדוע לקח את האחריות על עצמו, ענה, כי עשה זאת לבקשת אדריאן שכן לא היה לו רישיון נהיגה ו"הוא מתבייש, היה פוחד מכל העניין הזה, ביקש שאני אדבר".

            ראיתי לדחות הסבר זה של הנתבע מכל וכל ולקבוע שהתנהלותו לאחר התאונה קושרת אותו לנהיגה ברכב ויש בה משום הודאה בעובדה זו. טענתו כי היה מוכן לקחת את האחריות על עצמו במקום אדם שרק הכיר ובגלל שאותו אדם "התבייש" ו"היה פוחד מכל העניין הזה", אינה הגיונית ואין לקבלה.

9.         זאת ועוד, במהלך ישיבת ההוכחות הגיש ב"כ התובעת מסמך הנחזה להיות חתום ע"י הנתבע (ת/1) בו מודה שפגע ברכב התובעת. מסמך זה  הוגש כהעתק ובהודעת ב"כ התובעת מיום 8.5.12 נמסר כי המקור אבד.

            ב"כ הנתבע התנגד להגשת המסמך וביקש את המקור, תוך שציין כי לטענת הנתבע אין הוא חתום על המסמך. משלא הוגש המקור ולא הוברר עד תום כיצד אבד - קשה לקבוע ממצאים על סמך מסמך זה בשים לב לכלל הראיה הטובה ביותר, אך מאחר והנתבע מאשר כי נטל אחריות על האירוע (ולו בעל פה), הרי מסמך זה יש בו רק כדי לחזק את הקביעה לעניין היותו הנהג, וזאת בבחינת למעלה מהנדרש.