פסק-דין בתיק תא"מ 44997-03-11 - פסקדין

מבוא

1.      בפניי תביעה כספית בסכום של 19,477 ש"ח, וכן תביעה שכנגד, בסכום של 23,926 ש"ח, אשר הוגשו בהליך של סדר דין מהיר, בגין נזקים שנגרמו לרכבים בתאונת דרכים שאירעה ביום 8.6.10.

2.      אקדים ואציין שלאחר עיון בטענות הצדדים ובראיותיהם מצאתי שיש לקבל את התביעה ולדחות את התביעה שכנגד.

3. נימוקי פסק הדין יובאו בתמצית כמצוות תקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 .

נסיבות התאונה

גרסת התובע

4.      לטענת התובע אירעה התאונה בצומת פת בשעה שעמד עם רכבו (להלן " הטויוטה") בפנייה ימינה. לפתע הרגיש מכה חזקה מאחור, ונהדף לרכב שעמד לפניו (להלן- "המזדה").

5.      בעקבות התאונה נגרמו נזקים כבדים לרכבו, הוא עצמו פונה לבית החולים.

6.      במהלך עדותו בפני העיד שלאחר התאונה הסתכל במראה אחורה, וראה שרכבו נהדף שמאלה וכי מאחוריו עומד רכב מסחרי שפגע בו (להלן- "היונדאי").

7.      בכתב התביעה צוין שהיונדאי נסעה במהירות מאחורי הטיוטה ופגעה בטויוטה מאחור, ואילו בתשריט של נסיבות התאונה (מוצג ת/1), צייר התובע את רכבו, רכב הטויוטה כעומד בנתיב הפנייה ימינה, ואת רכב היונדאי מגיע לעברו ממסלול הנסיעה שמשמאלו, תוך נסיעה על אי תנועה המצוייר על הכביש, קטע הכביש האסור בנסיעה.

8. בחקירה נגדית השיב התובע שאכן ארגז הרכב היה מלא בעצים, ואולם היו אלו עצים קצרים שלא בלטו מהרכב, ושאף שדה הראייה שלו אחורה היה חסום, לא הפריע הדבר לנסיעתו, כיון שהביט ישר אל עבר כיוון נסיעתו, או במראות הצד.

גרסת הנתבעים

9.      הנתבעים טענו שהתאונה אירעה בשעה שהתובע סטה מנתיב הנסיעה, תוך שהוא נוסע על אי התנועה המצוייר, ומנסה להשתלב בין המאזדה לבין היונדאי. נטען שתוך כדי השתלבותו בין הרכבים פגע התובע במאזדה, לאחר מכן נסע אחורה, ופגע ביונדאי, ואז נסע קדימה ופגע במאזדה בשנית. 

10.  הנתבע טען שקרשים ארוכים בלטו אל מחוץ לטיוטה, למרחק של מטר בקירוב, וכי בתחילה פגע הנתבע בהם.

11.   לטענת הנתבע, לאחר שהמשטרה הגיעה למקום צעק עליו השוטר שהוא האשם בתאונה, כיון שלא שמר מרחק, והתנה את השבת הרישיון לנתבע בהודאתו באחריות לתאונה. השוטר הטיח בו שעדי התובע העידו על כך שהנתבע אשם בתאונה וכי לו עצמו אין עדים. רק בשל חששו מאבדן הרישיון החיוני לעבודתו, הסכים הנתבע לטענתו להודות באחריות לתאונה.

דיון והכרעה

12.  לאחר שעניינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, ושמעתי את הראיות וטיעוני הצדדים,  מצאתי כאמור שיש לקבל את התביעה ולדחות את התביעה שכנגד.

13.  אשר לחבות, אין הצדדים מחלוקת על כך שבמקום היה עומס תנועה בעטיו זרמה התנועה באיטיות.

14.  מצאתי שיש להעדיף את גרסת התובע לנסיבות התאונה. גרסת התובע סבירה, והיא מתיישבת עם הנזקים שנגרמו לרכבו בחזית, בשל הפגיעה במאזדה, ובצד השמאלי האחורי, בעקבות הפגיעה של רכב כבד מאחוריו.