פסק-דין בתיק תא"מ 44995-04-12 - פסקדין

תביעה לפיצוי כספי, בסך של 5,110 ש"ח בגין נזק שנגרם לתובעת בשל תאונת דרכים שהתרחשה ביום 9.1.2012 בה היו מעורבים רכב התובעת שנמסר על ידה לנהג, אבי הראל, כרכב חלופי, וניידת  משטרתית, בה נהג הנתבע 1, שוטר במשטרת ישראל. 

הצדדים הסמיכוני ליתן בתיק זה פסק דיל על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984 ואולם לאחר סיום שמיעת הראיות, ולאחר ששמע את הערות בית המשפט, הודיע ב"כ הנתבעים כלאחר יד, כי הוא חוזר בו מן ההסדר הדיוני,  וזאת מבלי שטרח לקבל את אישורו או הסכמתו של בית המשפט לכך, ומבלי שנשמעה עמדת הצד שכנגד.

אך כדי למנוע תקלה פסק הדין בתיק זה ינתן בדרך הרגילה ולא על דרך הפשרה.

התובעת טענה בתביעתה כי בעת שרכב התובעת היה בעצירה מוחלטת בצידי הכביש, בסמוך למושב אחיהוד, הניידת המשטרתית פגעה בו בחלקו הימני קדמי תוך כדי פנייה ימינה לחניון משטרתי.

הנתבעים טענו כי בעת שרכב התובעת עמד בצד ימין של הכביש, בסמוך לפני הכניסה למגרש הרכב המשטרתי שליד מושב אחיהוד, לאחר שהניידת כמעט וחלפה על פני המזדה, והחלה לפנות ימינה לתוך המגרש, החל רכב התובעת בנסיעה, בחוסר זהירות ומבלי לוודא שהדרך פנוייה ופגע בניידת בחלקה הימני אחורי עם חלקו השמאלי קדמי.

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהונחו בפניי, אין באפשרותי לקבוע איזו מן הגרסאות היא הנכונה.

עדות הנהג, אבי הראל מטעם התובעת היא עדות יחידה, שאין לה סיוע בראיות אחרות. למרות שאשת הנהג היתה יחד עמו ברכב נשוא התביעה, לא זומנה האחרונה, שהינה עו"ד במקצועה לעדות לתמיכה בגרסתו, דבר הפועל לחובת התובעת.  אמנם, מדובר בצד הקרוב לנהג רכב התובעת ובכל זאת, סבורני כי עדותה היתה חיונית ויכולה היתה לשפוך אור על הארוע, מה גם שניתן היה לבחון את מהימנות גרסתו של הראל גם לאור הרושם שהיתה מותירה גרסתה של רעייתו.

אבי הראל ציין בעדותו כי החלק הקדמי שמאלי של הרכב שלו נפגע מהחלק קדמי ימני של הניידת המשטרתית. ואולם מן העדות במשטרה, של הנתבע 1 שנגבתה בזמן אמת, עולה כי הנתבע 1 הדגים בפני השוטר שגבה ממנו את ההודעה, את הנזק שנגרם לניידת: שיפשוף מתחת לדלת ימנית אחורית בקורה: " אצלי כפי שראית שיפשוף מתחת לדלת ימנית אחורית בקורה ובכנף האחורית ימנית" (עמ' 2 להודעת השוטר, הנתבע 1)

אין צורך לומר כי תוכן ההודעה, שנגבתה בסמוך לאחר התאונה, ממנה עולה כי לא רק הנתבע 1 אלא גם החוקר שגבה ממנו את ההודעה הבחינו בנזק בניידת מוקד אחורי, מכרסמת בגרסתו של הראל שטען כי הניידת פגעה ברכב התובעת עם חלקה הקדמי ומהווה חיזוק לגרסת הנתבעים. אני אף מתקשה להבין כיצד זה, לפי שיטת התובעת, 'חתך' הנתבע 1 את רכב התובעת עם חלקו הקדמי, מבלי להבחין ברכב התובעת. עוד יש לתמוה מדוע חתך הנתבע 1 באמצעות חלקה הקדמי ימני של הניידת את רכב התובעת אף שזה עמד לפי גרסתו של הראל 2.5 מטרים (!) לפני הכניסה לחניון.

אכן, אני מסכימה שעדותו של הנתבע 1 לא הותירה רושם טוב  במיוחד. הנתבע 1 לא זכר את המרחק בין המקום שבו עמד רכב התובעת ביחס לחניון המשטרתי, הוא לא זכר אם הפגיעה בניידת היתה בגלגל או במקום אחר, וכשנשאל היכן היה השפשוף בניידת השיב: "היה קצת צבע בכנף האחורי, לא בטוח, לא זוכר".  אף לא הוצגה תמונה המדגימה את מוקד הנזק בניידת המשטרתית. 

הנתבע  1 גם לא ראה בעצמו את תחילת נסיעתו של הראל, נהג רכב התובעת, כאשר לדבריו  השוטר מרזוק, שישב לצדו הוא זה שצעק לעברו כי רכב התובעת מתחיל לנסוע. עדותו של מרזוק נראתה  מעט מהוססת והנתבעים גם לא זימנו לעדות את השוטרת הנוספת שהיתה יחד עם הנתבע 1 ומרזוק בניידת ואולם  לא מצאתי בין עדותו של מרזוק לבין עדות הנתבע 1 סתירות מהותיות ולא אוכל לקבוע כי מדובר בעדות לא מהימנה מה גם שמרזוק מאשר את מה שעולה מתוך ההודעה שנגבתה מן הנתבע 1  בסמוך לאחר התאונה לפי הניידת נפגעה בחלק האחורי (גלגל אחורי ימני) ולא בחלק הקדמי, כפי שטוען הראל. 

בסופו של דבר,  לאחר שעיינתי בקפידה בעדויות העדים בפרוטוקול, ובמיוחד לאור הודעת הנתבע 1 במשטרה, שנגבתה כבר למחרת התאונה, ביום 10.1.2012 כי מוקד הנזק בניידת היה בחלק האחורי (וכאשר מתוך ההודעה עולה כי החוקר ראה את מוקד נזק זה במו עיניו)  ועל אף התרשמותי הראשונית, כפי שהוצגה בפני הצדדים, בעת סיום שמיעת הראיות, אין באפשרותי לקבוע על יסוד חומר הראיות שמונח בפניי כי יש להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים. גם העובדה שהראל הזיז את רכב התובעת ממקומו, אף שלדבריו היה עובר לתאונה בעצירה מוחלטת לא הקלה את מלאכתי והקשתה עלי להעדיף את גרסתו היחידה.

בסופו של דבר נותרתי עם גרסה מול גרסה, גרסתו של הראל מול גרסתו של מרזוק, כאשר אין באפשרותי לבכר האחת על פני רעותה. לפיכך  התביעה נדחית.  למרות דחיית התביעה, לא ראיתי בנסיבות הענין, לעשות צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. 

לאור המתווה הדיוני שהוסכם ע"י הצדדים בתחילה, אני פוטרת  מתשלום יתרת האגרה.

המזכירות מתבקשת לשגר את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ג, 26 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: