פסק-דין בתיק תא"מ 4255-10-11

1.         האם חייבים הנתבעים מס' 2 - 3 בחובות הנתבעת מס' 1 בגין סחורה אשר סיפק התובע לבית העסק שניהלו.

רקע וטענות הצדדים

2.         התובע הינו עוסק מורשה העוסק בעבודות רפדות.

ביום 01.08.2010 ניתנה לנתבעת מס' 1, חברה בבעלות הנתבעים מס' 2 - 3, אשר הינם גם מנהליה, הצעת מחיר לביצוע עבודות רפדות במועדון אשר עמדו לפתוח מעל מסעדת "חופמן", בחוף גלי ים באשקלון.

תמורת העבודה, אשר כללה ריפוד ספות וכן ריפוד קירות בבית העסק, ניתנה הצעת מחיר כוללת בסכום של 42,839 ש"ח, המהווה מכפלה של המחיר למטר ריפוד שסוכם בהיקף העבודה.

ביום 01.09.2011 נמסרו לתובע שני שיקים משוכים מחשבון הנתבעת מס' 1, על סך של 8,000 ש"ח ו- 7,000 ש"ח לפירעון ביום 08.09.2010 ו-12.10.2010.

שיקים אלו נפרעו, ובגין יתרת ההזמנה, סך של 27,839 ש"ח , הוגשה התביעה.

הנתבעת מס' 1 אינה פעילה עוד ולטענת התובע חייבים הנתבעים מס' 2 ו - 3 בחובות החברה, בין אם מכוח הרמת מסך ובין אם מכח אחריותם האישית, מאחר ופעלו במרמה ובחוסר תום לב כלפי התובע והתחייבו באופן אישי כי יפרעו את חובות החברה.

הנתבעים מס' 2 - 3 טענו בהגנתם כי חל איחור במועד אספקת הסחורה אשר גרם להם לנזקים, וכן נטען כי לאור העובדה כי העסק אשר ביקשו להפעיל לא צלח, בגין פעולות עברייניות, לא עלה בידי החברה לעמוד בהתחייבויותיה. לשיטתם, לא מתמלאים התנאים להטלת אחריות אישית עליהם. עוד נטען, במסגרת בקשה לביטול פסק הדין אשר הוגשה, כי לא נתבע שותף נוסף בנתבעת מס' 1 ולכל היותר יש להטיל אחריות באופן יחסי על כל השותפים.

דיון והכרעה

3.         הנתבעים לא כפרו בסכום התביעה אלא ניסו לטעון כי חל איחור במסירת הסחורה. מעבר לטענת האיחור, לא נטען מה הנזק שנגרם בגין העיכוב הנטען, ודי בטעם זה כדי לייתר את הצורך לדון בשאלת האיחור.

            מעבר לנדרש, מקבל אני את עדות התובע כי הסחורה הייתה מוכנה במועד, אולם לא סופקה עד אשר השלימו הנתבעים את עבודות השיפוץ במועדון, ורק אז, סמוך למועד פתיחתו בנובמבר 2010 , סיפק את הסחורה למועדון.

טענת הנתבעים לאיחור נסתרת גם מהעובדה כי לא העלו טענות בזמן אמת ולא פעלו לביטול שיק שנמסר אשר מועד פירעונו ליום 12.10.2010 וקיבלו את הסחורה ללא מחאה לקראת סוף חודש אוקטובר 2010.

לפיכך, על הנתבעת מס' 1 לשלם את מלוא סכום התביעה בגין הסחורה שסופקה לה, ויש לדון בשאלת אחריותם האישית של הנתבעים מס' 2 - 3.

4.         משמיעת עדויות הצדדים ועיון במוצגים אשר הוצגו עולה כי הנתבע מס' 2 חתם, כמנהל הנתבעת מס' 1, על הצעת המחיר. חתימתו הינה מעל חותמת החברה ולא ניתן לייחס לו אחריות אישית לפירעון ההזמנה רק על בסיס החתימה האמורה. באותו מעמד נמסרו שני שיקים של החברה והתקבלה חשבונית מס לטובת החברה. בניגוד לתנאי הצעת המחיר, לא שולמה במעמד זה מחצית מעלות ההזמנה.

לטענת התובע, במעמד מסירת השיקים התחייבו הנתבעים בעל פה כי אחראים הם באופן אישי לפירעון השיקים, ותשלום מלוא התמורה.

יחד עם זאת, לאחר שמיעת עדויות שני הצדים, עולה כי ההזמנה בוצעה ראשית על ידי דרור, מי שהינו שותף סמוי בנתבעת מס' 1, ולאחר ביצוע ההזמנה סיכם הנתבע מס' 2 את פרטיה.

לא מצאתי כי עצם העובדה שנמסרו שני שיקים דחויים, במועד ההזמנה, בניגוד לאמור בה בדבר תשלום מחצית שווי ההזמנה במזומן, מעידה כי הנתבעים מס' 2 ומס' 3 התחייבו באופן אישי לפרוע את מלוא שווי ההזמנה. אף האמור בתצהיר התובע לעניין זה מייחס התחייבות אישית לנתבע מס' 2 בלבד, בנוכחות מנהל המועדון. הנתבעים הסבירו כי לא התחייבו לפירעון ההזמנה באופן אישי, אלא הסבירו לתובע מאוחר יותר כי החברה נקלעה לקשיים עקב פעילות עבריינים ומקווים הם כי עם חידוש הפעילות במסעדת החוף יוכלו לשלם את מלוא עלות ההזמנה.

לפיכך, ומאחר ומדובר בעדות יחידה של בעל דין מטעם התובע לא מצאתי כי ניתן להעדיף עדותו על פני גרסת הנתבעים, ולא הוכיח הוא כי נמסרה לו התחייבות אישית לתשלום מלוא ההזמנה.