בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שארעה ביום 9/4/10, בסמוך למעגל תנועה.
על פי הנטען בכתב התביעה,
נהגת רכב התובעת נסעה במעגל התנועה בסמוך לרחוב רוטשילד בפתח תקווה, כאשר הרכב בו נהג הנתבע-1, נסע משמאל לנתיב נסיעתה. לפי הנטען עת נסעו שני הרכבים לכיוון היציאה ממעגל התנועה, סטה הרכב בו נהג הנתבע, ימינה לנתיב נסיעת רכב התובעת ופגע בחלקו השמאלי הקדמי.
בהודעה לחברת הביטוח, דווח, כי הנהגת ברכב היא אלכסייב אלנה, ומה שנרשם שם הוא: "
בעת נסיעה בכיכר רכב צד ג' פנה ימינה ופגע ברכב שלי". על הטופס ישנה חתימת הלקוח, שמתיימרת להיות חתימת הנהגת.
בניגוד לאמור בכתב התביעה ובהודעה לחברת הביטוח, העיד מר יורי ברסלב כי הוא זה שנהג ברכב. לטענתו הגיע מרחוב סמוך לכניסה למעגל התנועה, נכנס למעגל התנועה ויצא ביציאה הראשונה, והרכב של הנתבע הגיע במהירות ופגע בהם לאחר היציאה ממעגל התנועה. העד אישר, כי במעגל התנועה יש מסלול נסיעה אחד ולדבריו לא ראה את רכב הנתבעים. העד הסביר, כי רכב הנתבעים היה חייב לשבור אחרת היה נכנס למסלול הנגדי. לאחר התאונה סיפר העד, התקשר הנתבע לאביו שהגיע עם בקבוק מים וסמרטוט וניסה לנקות להם את הרכב. לדבריו, לא קיבל מהנתבעים פרטי ביטוח רק מספר ת.ז.. בחקירה הנגדית חזר העד על טענתו, כי הנתבע לא היה במעגל התנועה עת שהוא נכנס למעגל התנועה ולכן לא היה צריך לתת זכות קדימה, וכי התאונה קרתה אחרי היציאה ממעגל התנועה.
הגב' אלכסייב אלנה העידה אף היא, כי היו בנסיעה במעגל תנועה שיש בו נתיב נסיעה אחד, נסעו לאט וכאשר היו ביציאה ממעגל התנועה הגיע רכב ופגע בהם בצד שמאל מקדימה.
הנתבעים בתיק זה לא היו מיוצגים, והתייצבו לדיון, הנתבע-1, הנתבעת-2, אחיו של הנתבע ואביו של הנתבע.
הנתבע העיד, כי מי שנהג ברכב היא העדה שהעידה מטעם התובעים ולא העד. לדבריו, נכנס למעגל התנועה כדי לעשות פרסה ולצאת לאותו רחוב עצמו, ולכן הקיף את מעגל התנועה, כשבא לצאת ממעגל התנועה, רכב התובעת סטה מכיוון רחוב סמוך לתוך מעגל התנועה ופגע בו בבגאג' מצד ימין, כשרכב התובעת ניזוק בצד קדמי שמאלי. לטענתו, הוא היה בתוך מעגל התנועה והיה צריך לקבל זכות קדימה. לדבריו, ראה את רכב הנתבעת כשהיה בתוך מעגל התנועה נוסע ומאט והמשיך לכיוון היציאה.
מצדו של הנתבע העיד גם אביו, לדבריו, נסע עם בנו וירד קודם כניסתו לכיכר כדי לחפש חניה, ראה אותו נכנס לכיכר, מסיים את הסיבוב, ואז הגיע הרכב של התובעת ונתן לו מכה בצד אחורי ימני. לדבריו התאונה הייתה ברחוב בו שניהם יצאו מהכיכר.
יצויין כי בגין התאונה הגיש הנתבע תביעה קטנה, אולם תביעה זו נמחקה בהסכמתו לאחר שהעיד, כיוון שלא תמך אותה בחוות דעת מומחה.
דיון והכרעה
הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את קרות מקרה התאונה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו, ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות וקביעת משקלן הראייתי. מטבע הדברים, תובע הינו בעל ענין ומעוניין בתוצאת המשפט. על כן, יש להתייחס לעדותו בזהירות הדרושה ולבדוק האם יש לה תימוכין או חיזוק כלשהו. כמו כן, יש לבחון את הגיונה של גרסתו, ובין היתר לבחון את העקביות בגרסה. ככל שישנו שינוי בגרסאות, ישפיע הדבר באופן ישיר על האמון שבית המשפט יוכל ליתן בגרסתו ועל האפשרות להשתית את העובדות על סמך עדותו.
במקרה דנן, בגירסת התובעת כפי שהוצגה בכתב התביעה ובנספחיו, ובגירסת העדים מטעמה כפי שהעידו בבית המשפט נפל שוני. אכן צודקים הנתבעים, כי מהאמור בכתב התביעה, ניתן להבין כי מדובר במעגל תנועה עם שני נתיבים בה נסעו זה לצד זה רכב התובעת ורכבו של הנתבע וכי הנתבע חתך את רכבו של התובע, בשעה שלא כך היו הדברים. כמו כן, מהאמור בכתב התביעה ונספחו עולה כי נהגה ברכב העדה ולא העד שהעיד מטעם התובעת, כך טען גם הנתבע.
במקרה דנן, מדובר בשוני מהותי בגירסאות, הן בנוגע לאופן בו קרתה התאונה, הן בנוגע למיקום התאונה, והן בנוגע לשאלה מי נהג ברכב, ומשכך, אני סבורה שיש קושי לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותם של עדי התובעת.
לגופו של עניין, לאחר שבחנתי את העדויות שנשמעו בפני, את התמונות, את מתווה הדרך כפי שנראה בתמונות המקום שהוצגו ואת הנזקים בכלי הרכב, אני סבורה שלא עלה בידי התובעת להוכיח את אחריותו של הנתבע לתאונה.
כפי שעלה מעדותם של עדי התובעת ועדי הנתבעים כאחד, רכב התובעת נכנס למעגל התנועה במטרה לצאת ממנו ביציאה הראשונה וכפי שנראה בתמונות מדובר בדרך קצרה מאוד שעשה במעגל התנועה, שכשלעצמו אינו מעגל תנועה גדול. כמובן שרכב המבקש להשתלב במעגל תנועה ולו לשם יציאה ביציאה הראשונה ממנה, חייב לתת את זכות הקדימה לרכבים הנמצאים במעגל התנועה.
גירסתו של הנתבע שנתמכה בגרסת אביו, ועליה חזר הנתבע גם בתביעה הקטנה, היא כי הוא נכנס למעגל התנועה במטרה לעשות פרסה ולצאת ברחוב ממנו נכנס, דהיינו הנתבע שהה במעגל התנועה פרק זמן ארוך הרבה יותר מרכב התובעת, ורכב התובעת שעה שנכנס למעגל התנועה היה אמור לראות את רכבו של הנתבע להמתין שיסיים את הנסיעה במעגל התנועה ורק אז להשתלב. אין זה סביר שבפרק הזמן שרכב התובעת נכנס למעגל התנועה, הספיק רכבו של הנתבע גם להיכנס למעגל התנועה גם לעשות את הפרסה, גם לצאת ולפגוע ברכב התובעת, משכך סביר לקבוע כי בשעה שנכנס רכב התובעת למעגל התנועה במטרה לצאת ביציאה הראשונה, רכב הנתבע כבר היה במעגל התנועה. ייתכן שהיה יחסית רחוק בתחילת מעגל התנועה או באמצעו, ויתכן שרכב התובעת סבר שיספיק להכנס ולצאת לפני שרכב הנתבע יגיע אליו או שרכב הנתבע יצא ביציאה אחרת, אך הוא לא אמור היה להניח הנחות, אלא לנהוג לפי החוק ולתת לנתבע את זכות הקדימה להשלים את הנסיעה בכיכר.
יצויין, כי הגירסה שנמסרה לחברת הביטוח על ידי עדי התובעת והגירסה שנטענה בכתב התביעה, מלמדת שאכן רכבו של הנתבע היה במעגל התנועה אולם הם כנראה לא צפו את פנייתו ימינה. נוכח העובדה שמדובר במעגל תנועה בעל נתיב נסיעה אחד, לרכב הנתבע הייתה נתונה ממילא זכות הקדימה להשלים את הנסיעה במעגל התנועה, כך שנהג או נהגת התובעת לא היו צריכים להכניס את עצמם למצב בו הם נוסעים במקביל לרכב הנתבע ומופתעים מהסטיה ימינה של רכב הנתבע.
יצויין, כי גם הנזקים שנגרמו לרכבים מתיישבים עם האפשרות שרכב הנתבעים היה לפני רכב התובעים שהרי רכב הנתבעים נפגע בבג'אז ורכב התובעים בצד הקדמי שמאלי. אכן פגיעה זו יכולה הייתה להגרם בזמן עקיפת רכב התובעת על ידי רכב הנתבעים, אך היא יכלה להגרם גם שעה שרכב התובעת נדחק למעגל התנועה במטרה לצאת ביציאה הראשונה ושלל מרכב הנתבעים את זכות הקדימה.
אכן על פניו מעדותו של הנתבע, עולה שיש לו מידה של אשם תורם לתאונה, הנתבע העיד, כי ראה את רכב התובעת נוסע ועוצר ואולם סבר שיתן לו את זכות הקדימה. הנתבע חייב היה לכוון את נהיגתו לפי תנאי הדרך ולצפות את האפשרות, כי הנתבע לא יתן לו את זכות הקדימה ולו היה עושה כן יתכן שהייתה נמנעת התאונה. זכות קדימה אינה חזות הכל, ויש להתאים את הנהיגה לתנאי הדרך. יתכן שבשל כך ניתן היה לייחס לנתבע אשם תורם בגרימת התאונה, אולם מדובר באשם תורם שאינו מקים אחריות ועל כן לא ראוי לקבל את התביעה נגדו.