פסק-דין בתיק תא"מ 40369-09-11 - פסקדין

1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד, שעניינן תאונת דרכים, שאירעה ביום 29.10.10 בכביש 5714 בין ניצני-עוז לבאקה אל-ג'רבייה, ליד איזור התעשייה של הכפר זמר, אשר גרמה לנזקי רכוש לשני הרכבים המעורבים בה.
2. בכתב התביעה המקורי עתרו התובעים - בני זוג בעלי רכב מסוג שברולט מ.ר. 72-559-57 (להלן: "רכב התובעים") לחייב את הנתבע לשלם להם נזקיהם בסך 24,369 ש"ח. לטענתם, ביום התאונה בסביבות השעה 17:00 בערב, בעוד רכב התובעים - נהוג על ידי התובעת, אשר נסע מכיוון ניצני עוז לבאקה אל-ג'רביה, החל לפנות שמאלה לכיוון דרך עפר המובילה לביתם - הגיח מאחור רכב מסוג שברולט מ.ר. 10-522-66 (להלן:" רכב הנתבע") נהוג על ידי הנתבע, והתנגש בעוצמה רבה בחלקו השמאלי של רכב התובעים. כתוצאה מן התאונה, כך לטענת התובעים, הסתחרר רכבם והתנגש בצידו הימני בעמוד. התובעים טוענים כי הנתבע הוא האחראי לתאונה - ברשלנותו. התובעים עותרים לפצותם בשל הנזקים הבאים: סך 17,435 ש"ח - עלות תיקון הנזקים ברכב התובעים; סך 1,350 ש"ח - בגין חוו"ד שמאי; סך 3,763 ש"ח - בגין ירידת ערך בשיעור 7.5%; סך 121 ש"ח - בגין צילום תיק המשטרה; סך 200 ש"ח - בגין נסיעות במונית בזמן השבתת הרכב; וסך 1,500 ש"ח בגין עוגמת נפש ואובדן זמן. התובעים טענו כי פנו לחברת הביטוח "הראל" - אשר ביטחה את רכב הנתבע, אולם זו הודיעה לתובעים כי אין הפוליסה מכסה את נזקי התאונה - בהיות הנהג ברכב הנתבע מתחת לגיל 24.
3. הנתבע הציג  בכתב הגנתו גרסה שונה. לטענתו, רכב התובעים נסע לפני משאית מסוג מערבל בטון (להלן: "המערבל"), ומאחוריה נסע רכב הנתבע. הנתבע טוען כי מן המערבל עפו חלקי חצץ לעבר שמשת רכבו, ועל כן החליט הנתבע לעקוף את המערבל, ולקראת השלמת העקיפה, סטה רכב הנתבעים שמאלה, אל עבר השדות שמעבר לכביש, והנתבע - שהיה במהלך עקיפה - לא הצליח למנוע את ההתנגשות, שהייתה בלתי נמנעת מבחינתו. על כן טוען הנתבע כי האשם לקרות התאונה רובץ לפתחה של התובעת.
4. הנתבע הגיש תביעה שכנגד ובקשת רשות למשלוח הודעה לצד ג'. במסגרת התביעה שכנגד חזר הנתבע על גרסתו, ותבע את נזקיו כתוצאה מן התאונה בסך 73,664 ש"ח, המורכב מן הנזקים הבאים: סך 59,740 ש"ח - נזק לרכב הנתבע על פיחוות דעת שמאי; סך 2800 ש"ח בגין ירידת ערך; סך 2,567 ש"ח - שכר טרחת השמאי; 5,000 ש"ח - בגין אובדן שימוש למשך 5 ימים; ריבית והצמדה.
5. בבקשת רשות להגשת הודעה לצד ג' - עתר הנתבע להתיר לו לשלוח הודעה לצד ג' כנגד מבטחתו על פי פוליסה לביטוח מקיף - "הראל" חברה לביטוח, באמצעות סוכנות הביטוח "הלל דביר סוכנות לביטוח". הנתבע טען כי לאחר התאונה פנה להראל, אולם זו התנערה מאחריותה, בטענה שהפוליסה אינה מכסה תאונה שנגרמה על ידי נהג שגילו מתחת ל-24 שנים, וכי גילו של מי שנהג ברכב בקרות התאונה מתחת לגיל 24. הנתבע טען טענות שונות באשר לאי ידיעתו אודות ההגבלה. הרשות למשלוח הודעה לצד שלישי ניתנה בהחלטת כב' השופטת אניספלד מיום 29.11.11, והצד השלישי הגיש כתב הגנה ותצהיר עדות ראשית מטעמו, אולם לבסוף, לאחר שמעית ראיות הצדדים, לאור בקשת הנתבע - נדחתה ההודעה לצד שלישי כנגד הראל ללא צו להוצאות, במעמד הדיון ביום 27.06.12.

הראיות

6. לכתב התביעה צורפו תצהיריהם של התובעים, ולכתב ההגנה - תצהירו של הנתבע. כן הוגשו תצהירים של עדי ראייה לתאונה: מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של ה"ה שריתח נאיל וחלאילה יאסר - אשר ראו את התאונה בעודם נוסעים ברכב אשר היה כ-100 מטרים לפני התאונה בעת התרחשותה, ולטענתם - הנתבע הוא האשם בתאונה. יצויין כי שני עדים אלה הינם קרובי משפחתה של התובעת. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של מר חליל קבועה - אחיו של הנתבע, אשר נסע יחד עם אחיו ברכב הנתבע, והעיד כי התאונה נגרמה באשמתה של התובעת, אשר לפתע פנתה שמאלה, כאשר רכב הנתבע היה בשלב הסופי של העקיפה. התובעת, העד חלאילה, הנתבע  ואחיו - חליל נחקרו על עדותם. יתר העדים לא נחקרו על תצהיריהם ועל כן איני יכול להתייחס לאמור בתצהירים אלה. 
7. כן הוגשו המוצגים הבאים: ת/1 - תמונות הנזקים שנגרמו לרכב התובעים; ת/2 - תמונות מזירת התאונה שצולמו בעת האחרונה; נ/1 - תמונות שצילם הנתבע או אביו בזירת התאונה, בסמוך לתאונה (כך לטענתו); נ/2 - תמונות הנזקים לרכב הנתבע; נ/2 - הפוליסות שהוציאה "כלל" עבור הנתבע.
8. אציין עוד כי השמאים לא נחקרו על חוות הדעת מטעם , לאחר שבבעלי הדין לא ביקשו זאת. לפיכך, ובהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, לא היו השמאים להתייצב לחקירה על תצהיריהם ויש לראות את בעלי הדין כאלה שאינם חולקים על האמור בחוות דעת אלה.

דיון והכרעה

9.  לאחר שההודעה לצד שלישי נדחתה, כל שנותר הוא להכריע מיהו האחראי לתאונה, האם יש לייחס למי מן הצדדים אשם תורם, ומהם הנזקים שנגרמו לכל אחד מן הצדדים.

האחריות

10. גרסאות הצדדים באשר להתרחשות התאונה אינן שונות בצורה ניכרת, וכך גם זירת התאונה ומקום ההתנגשות אינן שנויות במחלוקת. התאונה אירעה כמה מאות מטרים לפני הכניסה לכפר זמר, בכביש המוביל מניצני עוז לבאקה אל ג'רבייה - כביש שהינו דו סטרי חד מסלולי עם קו הפרדה שאינו רצוף - באיזור התאונה. אליבא דכולי עלמא הנתבע יצא לעקיפה של מערבל בטון, ובטרם השלים את העקיפה ובטרם חזר חזרה לנתיב הימני - התנגש בעוצמה ברכב התובעים, שנסע לפני המערבל, והיה במהלך ביצוע פנייה שמאלה אל עבר שביל צדדי באיזור החממות שלפני הכניסה לכפר זמר.
11.  גרסאותיהם של הנהגים - המסירים מעצמם כל אחריות לקרות התאונה - ברורה גם היא; הן לטענת הנתבע והן לטענת התובעת - כאשר יצאו לביצוע הפנייה או העקיפה, בדקו שניהם את הכביש, הביטו במראות, וכאשר נוכחו לדעת שהכביש פנוי - החלו בביצוע הפנייה או העקיפה, ואז הופתעו האחד מרכב משנהו, והתאונה התרחשה. שני הצדדים טוענים לרשלונותו של השני - וגם בטענות אלו יש מידה של אמת. התובעת טוענת כי הנתבע ביצע עקיפה במהירות העולה על המותר, בסמוך לצומת - ועל כן הנתבע הוא האחראי לתאונה, ואילו הנתבע טוען כי התובעת ביצעה פנייה שלא בצומת מוסדרת, ומבלי שבדקה אם הכביש פנוי - ועל כן היא הנושאת באחריות מלאה לקרות התאונה.
12. אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה כי ראיתי לחלק את האחריות בין הצדדים, כך שהתובעת הינה אחראית לקרות התאונה, אולם לנתבע אשם תורם גבוה בשיעור 30%. בהתאם להוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר דין אזרחי התשמ"ד-1984 אנמק מסקנתי בתמצית.
13. אציין תחילה כי עדותו של הנתבע לא היתה מהימנה עליי. הוא העיד באופן מגמתי ודי אם אפנה לעדותו בכל הנוגע לטענותיו בהודעה לצד לשישי שהתגלו שלא אמת, דבר שהוביל לבקשתו לדחיית ההודעה לצד שלישי. כך למשל אף שרכב מרצדס מפואר היה רשום על שמו , הוא בוטח לנהגים מעל גיל 24 כאשר הנתבע טוען כי הרכב הנ"ל חונה לידי ביתו משך שנתיים מבלי שאיש ינהג בו. עוד עולה כי אף בשנת 2009 ו- 2010 , למרות טענתו כי הוא נוהג ברכב הנתבע, הפוליסה נ/2 לא כיסתה נהג שותק נהיגתו הוא פחות מ 12 חודשים. הנה כי כן גם בשנת 2009 אף שהנגב ברכב הנתבע, לא כיסתה הפוליסה את נהיגת הנתבע. נראה, כי הנתבע ניסה לחסוך בעלויות הביטוח והוא רכש פוליסות זולות שאינן מכסות נהיגת חלק מן הנהגים.
14. עוד ראוי לציין, עובדות נוספות העולות מחומר הראיות; ראשית , מוקדי הנזק בשני הרכבים, ברכב הנתבע נגרם נזק בחלק הקדמי הימני (ראו נ/2) ואילו ברכב התובעת הנזק נגרם ברכב השמאלית אחורית כאשר הנזק "נמשך" לכנף האחורית שמאלית (ראו ת/1); שנית , הנתבע הכיר את הדרך שבה אירעה התאונה, כאשר הודה כי הוא נסע בכבוש זה כ- 6 שנים לפני התאונה (ראו עדותו בעמוד 17 שורה 8 לפרוטוקול), ואיני מקבל טענתו כי אין כניסות לשבילים צדדים בכביש זה שכן מודה הוא כי לצידי הרכב יש חממות וכניסות צדדיות (שם שורה 18). בהודעתו לחברת הביטוח, בתרשים שהוא ערך, ציין הנתבע ליד מקום התאונה "כניסה לחממות", מכאן ידע הוא רכבים נכנסים לכייון החניות. אציין עוד לא הובהר בפניי האם ביום התאונה היה קו צהוב מקווקו בכיוון נסיעתה.
15. עתה לאחר שקבענו ת נסיבות התרחשות התאונה, ניתן לפנות להכרעה באחריות הנהגים להתרחשותה.
16. ראיתי לאמצץ את טענתו של ב"כ הנתבע בסיכומיו, לפיה משך הזמן הדרוש לעקיפת מערבל הבטון - ארוך יותר ממשך הזמן הדרוש לביצוע הפנייה שמאלה - אותה ביצעה התובעת. מבלי להיכנס לחישובים אריתמתיים מדוייקים, נקל להבין כי עקיפה של משאית - באורך כ-10 מטרים (על פי עדות התובעת - עמוד 6 שורות 16-17 לפרוטוקול) -וכאשר רכב הנתבע מאיץ (גם בהנחה והמשאית האטה את נסיעתה) תיקח זמן רב יותר מאשר חצייה של נתיב אחד - ברוחב של כשלושה מטרים במהירות של 40-50 קמ"ש. על פי חישוב זה, אם התובעת היתה מתחילה את הפנייה עוד בטרם החל הנתבע לבצע את העקיפה, הרי שהייתה מספיקה להשלימה מבלי שרכב הנתבע היה פוגע בה. פגיעתו של רכב התובעים - בדלת האחורית, ולא בכנץ או הפינה האחורית, מעידה גם היא על כך שרכב התובעים החל בביצוע הפנייה שמאלה, כאשר רכב הנתבע היה כבר במהלכה של עקיפת המערבל, ואולי אף לקראת סיומה. יוצא אם כן, שהתובעת יכולה היתה לראות את רכב הנתבע - לו הייתה מביטה לאחור במראה. בנוסף, אין זה מסתבר כי הנתבע יצא לעקיפה בשעה שהוא רואה כי הכביש שלפניו אינו פנוי, וכי רכב חוצה את נתיב העקיפה ופונה שמאלה. מיקום הפנייה של התובעת - הגם שהוא מותר מבחינת החוק - אינו אידיאלי, שכן אין שילוט ברור המזהיר מפני צומת, ואין מסלול נפרד לפונים שמאלה (ראו התמונות נ/1) וככל הנראה, קו ההפרדה הצהוב שבשול הדרך היה רצוף במועד התאונה, להבדיל מן המצב כיום (רא התמונות ת/2) - דבר שהקשה לזהות שמדובר בצומת. מצב זה מצריך משנה זהירות מצד מי שפונה שמאלה, ונראה כי התובעת לא פעלה בהתאם למתחייב מתנאי הכביש. על כן ראיתי לקבוע כי הנתבעת היא האחראית לתאונה.