פסק-דין בתיק תא"מ 36366-09-11 - פסקדין

בפניי תביעה לתשלום סך של 1,061.29 ש"ח בטענה לחוב אשר מקורו שימוש בכרטיס אשראי, אשר התבררה בסדר דין מהיר.

1.         התובעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, בהנפקת כרטיסי חיוב ומתן אשראי. הנתבע הינו עו"ד במקצועו.

2.         ביום 22.5.06 סוכם בין הנתבע לבין נציגת מכירות של התובעת כי התובעת תנפיק לו כרטיס אשראי. הנתבע חתם על טפסי ההצטרפות כמקובל אצל התובעת, כולל טופס הרשאה לחיוב חשבון הבנק שלו, וכרטיס האשראי הונפק לנתבע בהתאם.

3.         כרטיס האשראי אשר הונפק לנתבע על ידי התובעת כאמור, הינו כרטיס אשראי מסוג כרטיס active. בהתאם לתניות בנספח להסכמים אשר עליהם חתם הנתבע (נספח 2 לתצהיר גב' מורן כהן) בכרטיס מסוג זה מחויב חשבונו של המחזיק בסכום קבוע אשר קובע הלקוח כסכום פירעון ואילו הסכומים אשר לא נפרעו במועד החיוב מועברים לתקופת חיוב עתידית נחשבים ל" אשראי מתחדש".

4.         הנתבע עשה שימוש בכרטיס האשראי במשך מספר שנים, תשלומים נגבו על ידי התובעת מדי חודש, אולם התשלומים שנגבו לא כיסו את היקף השימוש שנעשה ולקראת חודש אוקטובר 2010 הצטבר לחובתו של הנתבע אצל התובעת סך של כ- 18,000 ש"ח בגין השימוש בכרטיס האשראי.

5.         במהלך ספטמבר 2010 פנה הנתבע לתובעת בטרוניה על גובה החוב אשר הצטבר אצל התובעת בגין השימוש בכרטיס האשראי ובהתאם למכתבו מיום 20.9.10 ביקש להחזיר לתובעת את כרטיסי האשראי וכן לבטל את כל חיובי הריביות והעמלות. ביום 16.11.10 התקיימה שיחה בין הנתבע לבין עובדת התובעת, גב' יונית רותם. חילופי הדברים המדויקים באותה שיחה שנויים במחלוקת, אך אין מחלוקת כי בין הדברים שהוחלפו נכלל סיכום לפיו יחויב חשבון הנתבע בסך של 17,000 ש"ח.

6.         בסמוך לאחר שיחה זו גבתה התובעת מחשבון הנתבע סך של 17,048 ש"ח. הנתבע לא השלים עם גבייה זו והלין באוזני נציגת התובעת על גביית 48 ש"ח מעבר לסכום אשר סוכם עמו. בין הצדדים נוהלו שיחות נוספות וכן הועברו מכתבים, כאשר התובעת מודיעה לנתבע על החלטתה לייתן לו זיכוי מלא על ריביות שנגבו בכרטיס האשראי אך עומדת על הטענה כי לנתבע חוב נוסף העולה על הסכום ששילם ועל הסכום בו זוכה. הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה וכך הוגשה תביעה זו.

7.         לטענת התובעת, לאחר התשלום אשר ביצע הנתבע בסך של 17,000 ש"ח נותר הנתבע חייב יתרת חוב המסתכמת בסכום התביעה. לטענת הנתבע, בשיחה אשר במסגרתה הסכים לשלם 17,000 ש"ח, הושגה הסכמה לפיה בתשלום זה מסולק מלוא חובו לתובעת שלכן יש לדחות את התביעה.

8.         לאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה, ניתנה לנתבע רשות להתגונן, הוגשו מטעם התובעת תצהירים של גב' יונית רותם (נציגת שירות לקוחות בכירה אצל התובעת) ושל גברת מורן כהן ממחלקת הגבייה של התובעת. הנתבע הסתפק בתצהירו הוא.

9.         בדיון אשר התקיים בפניי היום נחקרו המצהירים בחקירה נגדית והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

10.     במוקד טענותיו של הנתבע טענה אחת ויחידה: טענה להסכם אשר נכרת ביום 16.11.10, הסכם שנכרת בעל פה בשיחה בינו לבין גב' יונית רותם מטעם התובעת, הסכם אשר במסגרתו סוכם כי כנגד תשלום של 17,000 ש"ח יסולק באופן סופי כל החוב שלו ושל רעייתו לתובעת. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ובחנתי את הראיות הנה אשר הסתבר:

       א.           ראשית, הסתבר כי באותו יום בו נערכה השיחה הובהר לנתבע כי לפי רישומי התובעת מסתכם החוב הכולל שלו ושל רעייתו על סך של כ- 18,200 ש"ח. אין בטיעוני הנתבע ולו טענה אחת הכופרת בדרך בה חושב חוב זה או מנסה להראות כי תחשיב החוב שגוי או מנסה להראות כי תחשיב החוב כולל עסקאות שלא נעשו באמצעות כרטיס האשראי וכדומה.

       ב.            הסתבר שאין בנמצא ולו מסמך אחד בו מאשרת התובעת לנתבע את הסיכום לו הוא טוען. נהפוך הוא, מהתמלילים אשר הוצגו ומחילופי המכתבים נראה שהתובעת חוזרת ועומדת על עמדתה לפיה לא היה סיכום כזה לו טוען הנתבע. כך בפירוש אומרת נציגת התובעת, יונית רותם, לתובע שוב ושוב. לא מצאתי מה היגיון יש בעמדת הנתבע לפיה תחזור בה התובעת בו במקום מהסכמה שלפי שיטתו הושגה ואף גילמה הצעה טובה לנתבעת.

        ג.            גב' יונית רותם העידה בפניי וחזרה בעדותה על הטענה שלא זו בלבד כי לא סיכמה עם הנתבע על הפחתת חובו כפי שהוא טוען אלא שכלל לא היה זה בסמכותה לאשר באותה שיחה הפחתת חוב שכזו. טענה זו של גב' רותם סבירה בעיניי ולא הובאה כל ראיה לסתור אותה. כאשר מקובלת עלי טענת גב' רותם לפיה לא היה בסמכותה להפחית סכום כה גדול מחובו, ודאי שסבירה בעיני טענתה שלא הסכימה לכך באותה שיחה. יצוין, כי הנתבע הלין על כך שלא הומצא תמליל שיחתו עם גב' רותם ביום 16.11.10, אך גב' רותם הסבירה שלא כל שיחה מוקלטת ומתומללת וגם הסבר זה סביר בעיני ולא נסתר.

       ד.            הנתבע שב וטען כי לשיטתו אותה "פשרה" אשר הציע לתובעת מבטאת תשלום של כ-95% מהחוב ולכן היה היגיון רב כי תסכים לקבל את הפשרה. טענה זו חסרת כל היגיון בעיניי שכן הנתבע איננו מציג כל תחשיב לפיו עמדה התובעת בפני סיכון כלשהו המצדיק מחילה על חוב בסך של 1,000 ש"ח. הנתבע הרי איננו טוען דבר לגבי תחשיב החוב ואף איננו טוען כי מצבו הכלכלי היה כזה שהתובעת הייתה מתקשה להיפרע ממנו ולכן הייתה סיבה הגיונית לוותר על חלק מהחוב.

       ה.           אף טענת הנתבע לפיה סכום החוב נפל עליו כרעם ביום בהיר איננה סבירה בעיניי ולכל היותר מבטאת עצימת עיניים מצידו של הנתבע. הנתבע הרי עשה שימוש בכרטיס האשראי במשך כ-4 שנים ואם לא ידע שבמהלך אותן שנים איננו משלם את מלוא הסכומים בהם עשה שימוש בכרטיס אלא מקבל אשראי מהתובעת, אשראי שמטבעו כרוך בעמלות ובריביות, אין לו להלין אלא על עצמו שכן הודעות חודשיות וודאי נשלחו אליו והוא וודאי היה יכול לעיין בהן ולבחון אותן.

11.     נוכח הראיות שהתבררו כאמור, עדיפה עלי גרסת התובעת שלפיה לא היה כל סיכום כזה לו טוען הנתבע ולא הייתה כל התחייבות של התובעת למחול לו על חלק מחובו. חשוב לציין כי אינני סבור שהנתבע פועל בחוסר תום לב או רק בניסיון לחמוק משתלום חוב לתובעת. סבורני כי הנתבע לא הבין נכון את אשר הוסכם באותה שיחה אשר התקיימה בינו לבין גב' רותם. אפשר והוא סבר כי בכך יסולק החוב במלואו אולם להסכמה צריכים שני צדדים ואין לי ספק כי גב' רותם לא הסכימה לאותה הצעה של הנתבע ואף לא יכולה הייתה להסכים שכן לא הייתה לה הסמכות לכך. כל אשר הוסכם באותה שיחה הוא שהנתבע יחויב בסך של 17,000 ש"ח ולאחר מכן יתבררו טענותיו. כך בדיוק פעלה התובעת.

12.     לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.

13.     בסיכומיו הלין הנתבע על התמשכות הדיונים בתיק המתייחס לסכום כה צנוע וטען כי יש להשית הוצאות בצורה הלוקחת בחשבון את היקף ההשקעה בתיק ולא את הסכום השנוי במחלוקת. טענה זו מקובלת עליי לחלוטין, שכן בתיק זה הושקעו משאבים בהיקף החורג בהרבה מהמצופה בתיק בסדר גודל כזה, אלא שהפוסל במומו פוסל וכאשר מצאתי כי עמדת הנתבע איננה נכונה הרי שראוי שהנתבע גם יישא בהוצאות אשר הסב לתובעת בין ניהול התביעה.