פסק-דין בתיק תא"מ 36357-06-10

1.         פרשת אובדנו של קטנוע בבעלות התובע, שנתפס על ידי הנתבעת לאחר ביצוע עבירת תנועה, ונגרר לפי טענתה למגרש אחסנה של צד ג'.

עיקרי העובדות שאינן שנויות במחלוקת

2.         התובע הוא הבעלים של קטנוע מ.ר. 41-547-5 0 (להלן: הקטנוע).

3.         ביום 30.7.07 עקב ביצוע עבירת תעבורה, הקטנוע נתפס על ידי הנתבעת.

ביום 5.8.07 הוחלט על השבתת הקטנוע למשך 30 ימים.

4.         ההשבתה הסתיימה בתאריך 5.9.07 וביום 28.10.07 הוצא על ידי הנתבעת אישור לשחרור הקטנוע (להלן: אישור השחרור).

5.         התובע הופנה למגרש אחסנה של צד ג', וביקש לקבל את הקטנוע, אך אז התברר שהקטנוע אינו בנמצא. לטענת התובע, הוא הופנה על ידי צד ג' אל הנתבעת, וחוזר חלילה.

סופו של דבר, בחודש 12/09 התובע הגיש בקשה להחזרת תפוס. בקשה זו התקבלה אך לא ניתן היה לבצעה, משום שהקטנוע נעלם.

6.         קודם לכן, בתאריך 12.3.09 צד ג' מכרה לפירוק קטנוע שאוחסן במגרשה, כפי הנראה הקטנוע נשוא התביעה (על כך - בהמשך).

7.         אין מחלוקת כי הקטנוע שנתפס לא הוחזר לתובע.

השאלות שבמחלוקת:

8.         שאלה ראשונה היא, האם לאחר ההשבתה הקטנוע הועבר למגרש אחסנה של צד ג'.

הנתבעת טוענת כי בסמוך לאחר השבתת הקטנוע, הוא הועבר למגרש של צד ג', שם אבד.

            טוענים התובע וצד ג' כי הקטנוע כלל לא נמסר לרשותה של צד ג'.

לטענתה של צד ג', הקטנוע שהועבר לה על ידי הנתבעת היה קטנוע שמספרו 41-547-5 9 (כלומר, מספר זהה למספרו של הקטנוע, למעט הספרה האחרונה).

9.         ככל שהקטנוע שהועבר לצד ג' היה אכן קטנועו של התובע, נטושה מחלוקת בין הנתבעת לבין צד ג' באשר לשאלה על מי מוטלת האחריות לאובדנו.

עדויות הנתבעת וצד ג' באשר להשתלשלות העניינים ממועד השבתת הקטנוע

10.        הקצין דקל רענן, ששימש במועדים הרלבנטיים בתפקיד ראש משרד תנועה במשטרת טייבה, העיד כי ביום 5.8.07 החליט להשבית את הקטנוע למשך 30 ימים.

            לפי עדותו, כאשר הקטנוע נתפס הוא היה ללא מספר רישוי. מספרו הנכון של הקטנוע (המסתיים בספרה "0") הוא המספר שנרשם במערכת המשטרה.