פסק-דין בתיק תא"מ 35970-10-11 - פסקדין

בפני תביעה לפיצויים בסך של 75,000 ש"ח בטענה להוצאת לשון הרע.

התובע ממקד טענותיו בתלונות אשר הגיש נגדו הנתבע, לקוחו של התובע, ללשכת עורכי הדין ובהם עשה הנתבע שימוש בביטויים "סחיטת כספים" ו- "בן ערובה", כאשר לשיטת התובע ביטויים אלו ודומיהם מכפישים אותו, משפילים אותו ופוגעים בשמו הטוב. הנתבע מצידו, כופר בעצם הטענה שפגע בשמו הטוב של התובע ולחילופין טוען להגנות השונות שמקנה הדין, ובפרט הגנת תום הלב בהגשת תלונה על עורך דין ללשכת עורכי הדין.

אף שבכך מתמקדות הטענות ובכך עוסק פסק הדין, לא ניתן להתעלם וראוי להדגיש את האופן בו הוגשה התביעה, כאשר חלף התמקדות בעיקר ובירור ענייני של מספר דל של מחלוקות עובדתיות, פרש התובע את טענותיו על פני לא פחות מ- 43 עמודים (!) אליהם גם מצא לצרף כתב תשובה הכולל 18 עמודים נוספים. התובע הרחיב בתיאורים הרבה מעבר לנדרש, צירף לכתב התביעה עשרות נספחים שרובם כלל איננו רלוונטי (למשל: נספח יג (32) (ב) - "תעודת הלידה של הנשיא אובמה"), ולא חדל מהטחת כינויי גנאי בנתבע הן בכתב התביעה והן במהלך הדיון.

למרבה הצער, אין מנוס מהתחושה כי התובע בקש לנצל את עדיפותו על הנתבע, עדיפותו עקב יכולתו לייצג עצמו בלא שיזדקק לשכור שירותי עורך דין, כדי לכפות על הנתבע התדיינות מתישה ויקרה.

העובדות הרלוונטיות

1.         התובע הינו עורך דין במקצועו. הנתבע הינו קרוב משפחה של התובע. רעייתו של התובע ורעייתו של הנתבע הינן אחיות.

2.         במהלך אפריל 2010, או בסמוך לכך, פנה הנתבע לתובע בבקשה לערוך צווי ירושה אחר הוריו המנוחים של הנתבע.

אימו של הנתבע (גב' שאוקת בולנדי ז"ל; להלן: "האם") נפטרה בדמי ימיה לפני שנים רבות, ב- 1953, כשהיא מותירה 7 ילדים. אביו של הנתבע (מר עזיז בולנדי ז"ל; להלן: "האב") נישא בשנית לגב' מחטוב בילנדה ז"ל, האם החורגת של הנתבע (להלן: "האם החורגת"). האב נפטר אף הוא לפני שנים רבות, ב- 1989 והאם החורגת הלכה לבית עולמה בשנת 2009.

אחד מאחיו של הנתבע סובל מנכות (לא מצאתי סיבה לנקוב בשמו והוא יכונה להלן: "האח הנכה"). הנתבע, אחיו ואחיותיו, בקשו לראות שדירת המגורים של האב המנוח תועבר לבעלותו הבלעדית של האח הנכה. מימוש רצון זה חייב הוצאת צו ירושה ולמעשה, כך סברו, הוצאת 3 צווי ירושה אחר האם, האב והאם החורגת, תוך הסתלקות של כל היורשים מחלקם בעיזבון לטובת האח הנכה.

זו הייתה  הסיבה לכך שלאחר שנים כה רבות מפטירת הוריו, יזם הנתבע את המהלך של הוצאות צווי הירושה וזו גם הייתה סיבת פנייתו לתובע.

3.         התובע הסכים ליטול על עצמו את הטיפול בהוצאת צווי הירושה. תחילה בקש התובע שכר טרחה בסך של 4,500 ש"ח + מע"מ. לאחר דין ודברים סוכם בין הצדדים כי בגין השירות הכרוך בהוצאת צווי הירושה ישולם לתובע שכר טרחה בסך כולל של 4,500 ש"ח, אך הצדדים לא ערכו הסכם שכר טרחה כתוב. ביום 28.4.10 שילם הנתבע לתובע 4,000 ש"ח וביום 3.5.10 שילם הנתבע לתובע סך נוסף של 500 ש"ח, כאשר על גבי החשבונית מיום 3.5.10 מציין התובע כי מדובר בגמר חשבון.

4.         עם קבלת הטיפול החל התובע בהכנת המסמכים הדרושים להוצאת שלושת צווי הירושה והסתלקות כל היורשים לטובת האח הנכה. במחצית חודש מאי 2010 נחתמו הבקשות ותצהירי ההסתלקות בהתאם. כחלק מהליך הכנת הבקשה להוצאת צו הירושה אחר האם החורגת, נדרשה קבלת הסכמת בנה מנישואיה הראשונים, יצחק (עזיז) גולן (להלן: "גולן"). התובע הכין תצהיר ויתור של גולן ואף גולן חתם על התצהיר ועל הבקשה להוצאת צו הירושה.

5.         עם חתימת מר גולן על המסמכים שהכין התובע, הסתבר שאין התאמה בין שם האם החורגת הנקוב בתעודת הזהות של גולן לבין שמה בתעודת הפטירה שהונפקה ממשרד הפנים. על מנת להתגבר על אי התאמה זו, הודיע התובע לנתבע שיש להכין שני תצהירים נוספים על אי התאמה זו - תצהיר של הנתבע ותצהיר של מר גולן.

בשלב זה, ביום 17.5.10 או בסמוך לכך, הודיע התובע לנתבע כי עבודה נוספת זו לא נחזתה מראש ולכן יש לשלם לו שכר טרחה נוסף בגינה. בעבור הכנת שני התצהירים הנוספים הללו, דרש התובע מהנתבע לשלם לו שכר טרחה נוסף של 500 ש"ח + מע"מ. בדיעבד, מסתבר שדרישה זו החלה כדור שלג אשר אחריתו פסק דין זה.

6.         בתגובה לדרישת התובע לתשלום שכר הטרחה הנוסף, הודיע הנתבע לתובע כי אין כל הצדקה לדרישה זו והוא איננו מסכים לשלם לתובע שכר טרחה נוסף מעבר למה שכבר שולם. השיחה בין התובע לנתבע הסתיימה בטונים צורמים.

7.         ביום 23.5.10 הגיש הנתבע כנגד התובע תלונה ללשכת עורכי הדין (תלונת הנתבע תכונה להלן: "התלונה"; מכתב הנתבע מיום 23.5.10 יכונה להלן: "המכתב הראשון"). במכתב הראשון, טען הנתבע כי התובע דורש ממנו שכר טרחה נוסף בניגוד להסכמה ביניהם והודיעו שיקפיא את הטיפול בהוצאת צווי הירושה אם לא ישולם לו שכר הטרחה הנוסף. הנתבע הלין על התנהגות זו של התובע וטען במכתבו כי "נראה לי שיש להפסיק את הסחיטה מאיתנו". ביום 31.5.10, בטרם נמסר המכתב הראשון לתובע, פנה הנתבע שנית ללשכת עורכי הדין (מכתב הנתבע מיום 31.5.10 יכונה להלן: "המכתב השני"), טען כי התובע ניתק כל מגע עם הנתבע וכי התובע "מחזיק בנו כבן ערובה מאחר וכל שכ"ט שולם לו מראש". הנתבע בקש מלשכת עורכי הדין להורות לתובע להמשיך את הטיפול בצווי הירושה.

8.         לאחר שני מכתבי התלונה, הראשון והשני, החלה התכתבות בין התובע לנתבע כאשר הנתבע מעביר את העתקי מכתביו לתובע גם ללשכת עורכי הדין ובטענה שהם קשורים לתלונה שהגיש (מכתבים מיום 20.6.10; 28.6.10, 7.7.10, 10.8.10), כולם בחזרה על אותן עיקרי הטענות בדבר דרישה לא מוצדקת לשכר טרחה נוסף ועיכוב הטיפול.

בין היתר, כתב הנתבע במכתבו לתובע מיום 10.8.10 ואשר העתקו הועבר ללשכת עורכי הדין (להלן: "המכתב השישי") כי התובע פועל "לצורך סחיטת כספים" מהנתבע.

9.         התובע הגיב בלשון חריפה למכתבי הנתבע כשהוא מייחס לנתבע הגשת תלונה שקרית. התובע אף הציע לנתבע חלופות להכנת התצהירים הנוספים, למשל לפנות לעו"ד אחר שיכין עבורו את שני התצהירים כאשר ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין תכריע בשאלת הדרישה לשכר טרחה נוסף. במכתבו מיום 4.8.10 הביע הנתבע נכונות לקבל כל הכרעה של לשכת עורכי הדין ובתגובה הודיע התובע ביום 9.8.10 (נספח יב1 לכתב התביעה) כי הוא ממשיך את הטיפול בהוצאת צווי הירושה.