פסק-דין בתיק תא"מ 35512-01-10 - פסקדין

זוהי תביעה לתשלום אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה ,לשנים 2002 עד 2007, בהתאם לחוק רשות השידור, התשכ"ה - 1965, (להלן: "החוק") ותקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה), תשמ"א - 1981 (להלן: "התקנות").

טענות התובעת

1.         אליבא דתובעת, ביום 28.10.1997, התקבלה במשרדיה הודעה בכתב של סוחר (להלן: "ההודעה"), לפיה רכש הנתבע, בימים 25.10.1996, 21.11.1996 ו- 14.12.1986 מספר מקלטי טלוויזיה מסוג טלו 21. (להלן: "מקלטי הטלוויזיה"). הנתבע לא דיווח לה כדין על רכישת מקלטי הטלוויזיה. היא שלחה לנתבע מספר רב של הודעות לתשלום האגרה. הנתבע לא שילם כלל את האגרה בעד מקלטי הטלוויזיה. סכום האגרה, לשנים 2002 ועד 2007 ולאחר שערוך כדין, הינו סך של 4,188 ש"ח. על-פי החוק והתקנות, חייב הנתבע לשלם לתובעת את סכום החוב דנן.

טענות הנתבע

2.         הנתבע מכחיש, מנגד, את טענותיה המהותיות של התובעת שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה החוב הנתבע. לטענתו, אין הוא חייב בתשלום אגרה בעד מקלט טלוויזיה. מעולם לא רכש ולא החזיק מקלט טלוויזיה. מאז ומתמיד, הוא מתגורר בבית הוריו. אמו סובלת משיתוק כללי והוא מתגורר עמה. וכן, מעולם לא קיבל מהתובעת דרישה לתשלום אגרה בעד מקלט טלוויזיה.

3.         הנתבע מוסיף וטוען, כי רישומי התובעת, כאמור בפלטי המחשב שהוגשו לבית-המשפט, אינם קבילים ואינם מהימנים.

4.         לבסוף, טוען הנתבע, כי בשנת 2004 ביקר, במקום מגוריו, גובה מס של התובעת  ומצא, כי הוא (הנתבע) אינו מחזיק כלל מקלט טלוויזיה.

דיון

5.         בישיבת הדיון מיום 5.2.2012, שמעתי את ראיות הצדדים. מר אבי ג'ינו, ראש תחום חוץ באגף הגבייה של התובעת, סניף נצרת עלית, (להלן: "אבי"), העיד ,מטעם התובעת,בכתב (ת/1) ובעל-פה. הנתבע העיד, בכתב (נ/3) ובעל-פה לעצמו. וכן, הוגשו מטעם הנתבע, שני מוצגים נוספים: נ/1 - דו"ח על עיקול מיטלטלין ,שנערך ביום 1.3.2004 על-ידי גובה מס של התובעת (להלן: "הדו"ח") ונ/2 - פסק-דין של בית-משפט השלום בחיפה ,שניתן ביום 14.5.2008 בת.א 721168/07.

6.         אבי העיד, בכתב (ת/1) ובעל-פה. ככלל, הוא חזר בפניי על טענותיה של התובעת כאמור דלעיל. עדותו התבססה, בעיקר, על פלטי מחשב של התובעת, במיוחד פלט בדבר נתוני מקלט (נספח א' לת/1), ושלושה דו"חות טיפול ברשימות מסוחרים (נספח ב' לת/1).  (להלן וביחד: "רשומות התובעת").

7.         גם הנתבע, העיד בכתב (נ/3) ובעל-פה. על-דרך העקרון, ניתן לומר, כי הנתבע חזר בפניי על טענותיו כאמור דלעיל.

8.         אומר מיד, כי התובעת לא הוכיחה כדין את עילת תביעתה. רשומות התובעת, אינן ממלאות אחר התנאים בדבר קבילות "רשומה מוסדית", כאמור בסימן ה' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 (להלן:"הפקודה"). מה עוד, שתוכנן נסתר, מניה וביה, על-ידי ראיות קבילות ובעלות משקל, ובכלל זה עדותו של הנתבע הקבילה ובעלת מלוא המשקל והדו"ח, שהוא מסמך שנערך על-ידי גובה המס של התובעת. כמו-כן, בהתחשב במכלול נסיבות העניין ועל-פי התרשמותי הישירה מהעדים, אין ביכולתי לסמוך על עדותו של אבי, שרובה ככולה, נגזרת מרשומות התובעת.

9.         ראשית, התובעת לא הוכיחה כדין, כי בענייננו-שלנו, רשומותיה דנן, ממלאות אחר כל התנאים הקבועים בסעיף 36 לפקודה, בדבר קבילותן כ"רשומה מוסדית", כהגדרת מונח זה בסעיף 35 לפקודה. הנתבע כפר בקבילותן ובחוקיותן של רשומות התובעת (נ/3, סעיפים 14 עד 17). עיון ברשומות דנן, מראה, בעליל, כי הן נערכו ביום 9.2.2010!! ולא בסמוך להתרחשותו של האירוע נשואן, קרי, רכישת מקלטי הטלוויזיה על-ידי הנתבע כפי הנטען על-ידי התובעת, לא כל שכן בסמוך להודעה של הסוחר, כביכול. בהתאם להוראת סעיף 36(ב) לפקודה, יש לראות את מועד עריכת הנתונים המהווים יסוד לרשומות התובעת כמועד עריכתן של הרשומות, דבר שפוגם עד למאוד באמינותן ואולי עד לאיפוסן של הרשומות דנן.

10.       שנית, לית מאן דיפליג, כי רשומות התובעת הן "פלט", כהגדרת מונח זה בסעיף 35 לפקודה. דא עקא, שהתובעת לא הוכיחה כלל את התנאים המהותיים והנוספים בדבר קבילותן כראיות לאמיתות תוכנן במשפט, כאמור בסעיף 36 (ד) לפקודה.

11.       שלישית, גובה המס של התובעת ערך את הדו"ח (נ/1). הדו"ח הוגש, בזמנו, לאגף הגביה של התובעת. גובה המס יצא, ביום 1.3.2004 לביקור במקום מגוריו של הנתבע, במטרה לבצע הליך עיקול מיטלטלין, עקב אי-תשלום האגרה בעד מקלט טלוויזיה, כביכול. ברם, הליך העיקול לא בוצע, לאחר שהוברר לגובה המס, כי הנתבע אינו מחזיק כלל במקלט טלוויזיה. אין להכביר מילים, כי האמור בדו"ח עומד בסתירה קוטבית לתוכן רשומות התובעת.

12.       רביעית, הנתבע העיד בכתב (נ/3, סעיפים 11, 13, 18, 22 ו- 25(א)) ובעל-פה (עמ' 7, ש' 29, עמ' 8, ש' 10-6; עמ' 9, ש' 18-2), כי מעולם לא רכש ולא החזיק מקלט טלוויזיה. הוא גם העיד, בין השאר, באשר לנסיבות ביקור גובה המס של התובעת במקום מגוריו ועריכת הדו"ח - נ/1 (ת/3, סעיף 7; עמ' 8, ש' 25-23). ככלל, העדות דנן, היתה סבירה ומהימנה. בעדות זו לא מצאתי סתירות כלשהן. לעדות זו קיים אף סיוע והוא המוצג נ/1.עדות זו ראויה למלוא המשקל. למיותר לציין, כי תוכן רשומות התובעת עומד בסתירה מוחלטת לעדותו של הנתבע, הקבילה והראויה למלוא המשקל.

13.       חמישית, התובעת מחזיקה בהודעה (עמ' 6, ש' 20-17). אין להכביר מילים על חשיבות מסמך זה, שבכוחו היה לתרום עד למאוד לחשיפת האמת ועשיית הצדק. דא עקא, שהתובעת נמנעה, מדעת וללא כל הסבר סביר, מלהגיש את ההודעה, כראיה, לבית המשפט. מחדלה זה של התובעת מחזק, למעשה, את גרסת הנתבע וראיותיו.

14.       שישית, תוכן רשומות התובעת, במיוחד פלט נתוני מקלט (נספח א' לת/1), עם כל הכבוד, אינו מהימן כלל, ובחלקו במיוחד באשר למספר מקלטי הטלוויזיה והפרטים האישיים של הנתבע, אף אינו אמת כלל. (עמ' 5, ש' 13-11; עמ' 9, ש' 8-3). לדידי, תוכן פלט נתוני מקלט (נספח א' לת/1), לפיו בתקופה החל מיום 25.10.1996 ועד ליום 14.12.1996, רכש הנתבע, כביכול ולצרכיו הפרטיים, 6 מקלטי טלוויזיה מאותו סוג ודגם, שרק מחמישה מהם פורטו, הינו בלתי הגיוני ובלתי סביר בעליל, ואם תרצו - אבסורדי הוא.

15.       מסענו תם. התובעת לא הוכיחה כדין את עילת התביעה. דין התביעה להידחות.