במהלך ספטמבר 2010 העבירה התובעת לנתבע סך של 35,000 ש"ח על יסוד הסכם בעל פה בין מנהל התובעת לנתבע ובמסגרת תביעה זו עותרת התובעת לחיוב הנתבע בתשלום כספים אלו.
המחלוקת העומדת בטבורה של תביעה זו הינה באשר לתוכן ההסכמה אשר במסגרתה הועברו הכספים, כאשר לגרסת התובעת הועברו הכספים כהלוואה לנתבע, בעוד לגרסת הנתבע הועברו הכספים כהשקעה במיזם משותף. ההכרעה בין גרסאות אלו היא זו שתחרוץ את גורל התביעה.
העובדות הרלוונטיות
1. התובעת הינה חברה פרטית אשר עוסקת במתן שירותי הובלה ימיים ליבוא. מר אורן גלעד (להלן:
"אורן") הינו מנהל התובעת ובעל השליטה בתובעת. הנתבע היה, במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, עובד בחברה אחרת בשם קומבה בע"מ (להלן:
"קומבה") כאחראי על ביצוע רכש של מוצרים שונים ממדינות במזרח הרחוק.
2. במסגרת עבודתו בקומבה עסק הנתבע במהלך 2010 בטיפול בעסקת רכישת כפפות חד פעמיות בסין ואשר יועדו ליבוא בישראל ולאספקה לחברה המספקת מוצרים לבתי חולים, חברת שראל שירותים ואספקה לרפואה בע"מ (להלן:
"שראל"). הנתבע ביקש להמשיך לטפל בביצוע יבוא מוצרים דומים אולם הדבר לא התאפשר במסגרת עבודתו בקומבה. הנתבע סיים את עבודתו בקומבה במהלך חודש יולי 2010.
3. התובעת סיפקה לקומבה שירותי הובלה וכך נוצר קשר אישי בין הנתבע לבין אורן. עם פרישתו של הנתבע מקומבה שוחח הנתבע עם אורן על האפשרות לשתף פעולה ביבוא ציוד רפואי לישראל. במהלך אוגוסט - ספטמבר 2010 נפגשו הנתבע ואורן וסיכמו ביניהם בעל-פה כי יועבר לנתבע סכום של 35,000 ש"ח. על יסוד הסכמה זו הועבר לנתבע ביום 8.9.10 סך של 20,000 ש"ח וביום 15.9.10 סך נוסף של 15,000 ש"ח. הסכומים הועברו בהעברה בנקאית מחשבון התובעת לחשבון של תומר מנסור, בנו של הנתבע, בבנק הפועלים בע"מ.
4. בחודשים הסמוכים לביצוע ההעברה קידמו אורן והנתבע, בשיתוף פעולה גם עם אדם נוסף, אופיר בדש, את התקשרות במיזם המשותף ואף הוקמה חברת דיספו-מד מתכלים בע"מ (להלן :
"דיספומד"). דיספומד התקשרה עם שראל לביצוע הזמנת כפפות לטקס וכן פעלה לגיוס האשראי הדרוש לפעילותה. במהלך תקופה זו החלו להתגלות קשיים בכל הנוגע לפעילות דיספומד, ובינואר 2011 אף נערך הסכם לפיו פרש השותף הנוסף, אופיר בדש, מחברת דיספומד.
5. בחודש פברואר 2011 הלין הנתבע בפני אורן על עיכובים בהעברת כספים ליצרן בווייטנאם ממנו רכשה דיספומד מוצרים ואילו אורן מצידו הלין על כך שנגרמים עיכובים שאינם באשמתו, לרבות עיכובים בטענת הבנק בו ניהלה דיספומד את חשבונה ביחס לחובות אישיים שיש לנתבע בתיקי ההוצל"פ, חובות אשר לפי טענת אורן מגיעים לסך של 5 מיליוני שקלים. חילוקי הדעות בין הצדדים הלכו והסלימו כדי כך שמספר חודשים לאחר מכן נותק הקשר בין הנתבע לבין דיספומד.
6. ביום 21.7.11 הועברה לנתבע פניה בכתב מאת בא כוחו של אורן ובמסגרתה נדרש הנתבע, בין היתר, להשיב את הכספים אשר הועברו במהלך ספטמבר 2010, בסך של 35,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. הנתבע דחה את הדרישה וביום 20.11.11 הגישה התובעת את תביעתה זו. יצויין, כי במקביל להליכים בתיק זה מתנהל הליך נוסף בתביעה אשר הגיש הנתבע כנגד דיספומד לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. עובדה זו מצוינת אף שאינני מוצא קשר בין המחלוקות נשוא תיק זה למחלוקות המתבררות בבית הדין לעבודה ורק נוכח העובדה שנראה כי מסמכים וטענות רבות שהובאו בתיק זה, בעיקר על ידי הנתבע, לא נוגעים במישרין למחלוקות בתיק זה אלא דווקא למחלוקות המתבררות בבית הדין לעבודה.
טענות הצדדים והראיות
7. לטענת התובעת, הכספים שהועברו במהלך ספטמבר 2010, בסך כולל של 35,000 ש"ח בערכי קרן, הועברו כהלוואה לנתבע והוסכם כי הנתבע יחזיר את ההלוואה לתובעת בתוך 3 חודשים. לשיטת התובעת הפר הנתבע את התחייבותו ולכן יש לחייבו בהשבת ההלוואה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.
8. לטענת הנתבע, אמנם הועברו הכספים במהלך ספטמבר 2009, בסך של 35,000 ש"ח כטענת התובעת, אולם לא מדובר כלל בהלוואה ומעולם לא נכרת בין הצדדים הסכם הלוואה. לשיטת הנתבע, הסכום אשר הועבר כאמור הועבר כהשקעה ראשונית של אורן עצמו בעסק אשר אותה עת קרם עור וגידים וזמן מה לאחר מכן התגבש במסגרת דיספומד. השקעה ראשונית זו, מוסיף וטוען הנתבע, נועדה למימון פעולות ראשוניות לאיתור יצרנים כולל הוצאות אירוח ותשלומים שונים ולכך גם שימשה. טוען לפיכך הנתבע כי הסכום אשר הועבר כאמור מהווה השקעה של אורן בדיספומד, כי החבות להחזר השקעה זו הינה למעשה חבות שיש לפרוע מתוך הכנסות דיספומד, וכי לנתבע עצמו אין ולא הייתה כל התחייבות להשבת כספים אלו ולפיכך יש לדחות את התביעה.
9. התובעת תמכה את גרסתה בתצהירו של אורן וכן בתצהיר מנהל הכספים של התובעת, דוד כהן. הנתבע תמך את גרסתו בתצהירו. בדיון אשר התקיים בפניי ביום 6.1.13 נחקרו המצהירים והצדדים סיכמו את טענותיהן בעל פה.
דיון
10. אין בין הצדדים מחלוקת על עצם העברת הכספים לנתבע, גם אם העברה זו בוצעה באמצעות הפקדה של הכספים לחשבון בנו של הנתבע. אין בין הצדדים מחלוקת גם על כך שבפועל התובעת היא זו אשר העבירה את הכספים בשני תשלומים במהלך ספטמבר 2011.
המחלוקת בין הצדדים הינה מחלוקת עובדתית באשר לתוכן ההסכמה במסגרתה הועברו הכספים. לגרסת התובעת הכספים הועברו במסגרת "הסכם הלוואה"; לגרסת הנתבע הכספים הועברו במסגרת "הסכם השקעה".
11. ההכרעה בין גרסאות הצדדים תחרוץ את גורל התביעה. נוכח מחלוקת זו הנה אשר התברר:
- א. לא הוצגה כל התכתבות אשר תעיד על קשר אישי כלשהו שהיה בין אורן לבין הנתבע לפני ספטמבר 2010. לפי עדות אורן הוא הכיר את הנתבע לראשונה בתחילת 2010 והכרות זו נעשתה על רקע עבודת הנתבע בקומבה ועסקי התובעת היא הציעה (עמ' 5, ש' 1 בפרוט'). לא הומצאה כל ראיה לקשר חברי כלשהו בין אורן לבין הנתבע, אלא רק לקשר מקצועי במסגרת פעילותם העסקית כאמור. נוכח זאת, קשה להבין מה היגיון יש בטענה לפיה מצא אורן להעמיד הלוואה אישית לנתבע.
- ב. התובעת עוסקת במתן שירותי הובלות. התובעת איננה עוסקת במתן הלוואות. התובעת לא הציגה ראיה ולו למקרה אחד נוסף בו העמידה הלוואות למאן דהו. בעדותו, טען אורן כי היה מקרה נוסף אחד בו העמיד הלוואה לחבר אך לא ידע לומר פרט כלשהו ביחס לכך (עמ' 7 ש' 32 בפרו'). כאשר התובעת לא נוהגת ליתן הלוואה, שוב, קשה להבין מה טעם תמצא ליתן הלוואה דווקא לנתבע.