פסק-דין בתיק תא"מ 33183-11-10 - פסקדין

הצדדים הסמיכוני ליתן את פסק הדין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט והגישו סיכומים בכתב.

1. מדובר בתביעה ותביעה שכנגד. בישיבת 27.9.11 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה הנתבע חייב לשלם לתובעים שישית משווי דמי שכירות שקיבל משוכרים לאורך כל תקופת החזקתו בנכס (דירת מגורים ברח' אזר 3 חיפה גוש 11200 חלקה 277/8). התקופה הרלבנטית היא עד 21.5.12 שאז ניתן צו מניעה זמני המחייב הנתבע להפקיד דמי השכירות. ואילו התובעים מצדם חייבים לשלם לנתבע (בין בדרך קיזוז ובין במסגרת תביעות שכנגד) שישית משווי השקעותיו בנכס במסגרת שיפוצים והשבחה. יובהר: התובעים הם בעלי שישית מן הנכס.

היות ולא עלה בידי הצדדים להגיע לכלל הסכמה בדבר כימות הסכומים, הגיעו כאמור לכלל הסכמה להכריע בתביעה ובתביעה שכנגד לפי סעיף 79א':  ראה פרוטוקול ישיבות 27.9.11 ו 23.5.12. 

2. א. התובעים טוענים שלגבי חוזה 1 שצירף הנתבע מגיע להם שישית מסך של 20,000 ש"ח, היינו 3333 ש"ח.

ב. לגבי חוזים 2-4 יש מחלוקת בשאלה אלו חוזים הם החוזים אליהם יש להתייחס (התובעים מפנים לשוני בין החוזים המצויינים בבקשה שהגיש הנתבע בביהמ"ש לענייני משפחה לבין החוזים שהגיש בהליך זה; ונסמכים  על שווי שכירות בחוזים שהגיש הנתבע לביהמ"ש לענייני משפחה).

התובעים טוענים לשווי שכירות של 1,800 ש"ח לחודש כפול 20 חודש כאשר מדובר בתקופה שמסיום החוזה הראשון ועד חודש 6/10 ומתוך סך זה שישית, היינו 6,000 ש"ח.

ג. לגבי חוזה 5, טוענים התובעים לסך של 358 ש"ח לחודש (כמשקף השישית) כפול 21 חודש ו 21 יום ובסה"כ 8484 ש"ח. התובעים נסמכים כאן על ערך השכרה בשכירות משנה בסכום של 2,150 ש"ח לחודש שלטענתם התקבל בפועל על ידי השוכר משוכר משנה, וחרף צו מניעה שאסר על הנתבע לבצע דיספוזיציה בדירה. כאשר על פי חוזה השכירות שבין הנתבע לשוכר, זכאי היה הנתבע לתקופה זו ל 1,500 ש"ח לחודש.

3. התובעים מפרטים כי הולכו שולל ביחס לסכומים שקיבל הנתבע בפועל וכי לא צורפו תשלומים או חשבוניות או קבלות על התשלומים שהתקבלו בפועל מן השוכרים, כאשר הנטל על הנתבע בעניין זה. והאחרון צירף רק פרטי השיקים שקיבל ביחס לחוזה 5 בלבד.

4. לגבי הסכום שנתבע במסגרת הקיזוז או התביעה שכנגד, בגין שישית משווי ההשקעות והשיפוצים, טוענים התובעים כי אין לסמוך על חווה"ד שהגיש הנתבע שאינה נתמכת בקבלות או חשבוניות, וכי מדובר בעו"ד שחזקה שידע שעליו לשמור אסמכתאות ושמא יוכל אף להתקזז במע"מ ככל שישמור חשבוניות על עבודות וחומרים. התובעים מציינים כי התובע שכנגד לא פנה לאורך התקופה לבעלים נוספים של הדירה בתביעה להחזר או השתתפות בהוצאות שיפוצים והשקעות.  לשיטת התובעים מגיע קיזוז אם בכלל, בלא יותר מאשר 4,000 ש"ח.

עוד טענו התובעים  בשאלת ההוצאות שהסב להם הנתבע בהתנהלותו.

5. הנתבע (הוא התובע שכנגד) מבאר בסיכומיו כי החל מ 2007 בהיותו בעל רוב הזכויות הנכס, דאג להתעסק בענייני הנכס. ורק בחלוף 3 שנים מיום השיפוץ והכשרת הדירה התעוררו הנתבעים שכנגד ועתרו לקבלת "הפירות". עם זאת מפרט הנתבע כי מעולם לא חלק על זכותם של הנתבעים שכנגד לקבלת שישית משווי דמי השכירות, וניתן היה לחסוך ההליך על דרך התחשבנות בין שותפים בלא צורך בפניה לערכאות. הנתבע מפנה לסעיפים 30 32 ו 36 לחוק המקרקעין ודיני עשיית עושר המקימים כולם את זכותו לקבלת שישית משווי השקעותיו שהשקיע בנכס לצורך החזקתו התקינה וניהולו. כאמור ממילא ניתנה הסכמה דיונית בענין זה והשאלה היא שאלה של כימות הסכומים.  הנתבע מפנה לכך שהתובעים נרשמו כבעלים במשותף על פי חלקם רק באוגוסט 08, כשנה לאחר שכבר בוצע השיפוץ ואילו מורישתם שהיא שהיתה רשומה לפניהם כבעלי שישית מן הדירה, הלכה לעולמה ולכן לא נענתה פנייתו של הנתבע בהעדר ידיעה אודות זהות היורשים, שלא אותרו על ידו. הנתבע טוען כי ביצע שיפוץ יסודי שכלל עקירת ריצוף, ריצוף מחדש, תיקוני טיח, מערכת אינסטלציה ומקלחת קומפלט, מערכת חשמל, ארונות מטבח וצבע, כאשר גם אם לא צורפו אסמכתאות, הרי לטעמו ניתן ללמוד על מצבה התחזוקתי הירוד של הדירה מן התמונות שצורפו ומחוות הדעת. הנתבע מפנה לכך שהעלויות שכללו גם דלת רב בריח שיש למטבח, ארונות מטבח, אריחים, חומרי גלם, נקיון ופינוי במכולות וכן שכרם של בעלי המקצוע - כל אלה במצטבר גולמו בהערכה סבירה בחוות דעתו של המומחה השמאי מטעמו. העלות הכוללת עומדת על 100,000 ש"ח מתוך זה חלקם של התובעים 16,666 ש"ח, אותו עליהם להשיב לנתבע וסכום זה עולה על השישית של התובעים בהכנסות, שלפי חישוביו מגיעה כדי 10,000 ש"ח.

לפיכך מבקש הנתבע לדחות התביעה העיקרית ולקבל התביעה שכנגד על דרך חיוב הנתבעים שכנגד לשלם לו סך של 6666 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. הנתבע שב ומפנה לכך שהתובעים הם שניהלו הליך מיותר לשיטתו.

לאור טיב ההליך, אסתפק באזכור טענות אלה (הצדדים העלו מס' טענות נוספות).

6. לאחר עיון בסיכומי הצדדים ובמסמכים, אני דוחה התביעה שכנגד בלא צו להוצאות, ומחייב הנתבע לשלם לתובעים סך של 5,000 ש"ח, ערך דהיום וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 500 ש"ח והחזר חלקי בגין אגרה בסך  400 ש"ח. הסכום המצטבר שנפסק כאן ישולם לתובעים בתוך 30 יום. נלקח בחשבון סכום בתביעה העיקרית (פחות מזה לו טענות התובעים) וקיזוז (פחות מזה לו טען הנתבע).

לאור טיב ההליך וכמות הישיבות, במידה ועולה האגרה הראשונית ששילם מי מן הצדדים בתביעתו על סכום המינימום שבתקנות האגרות, תשיב הגזברות לאותו צד (באמצעות בא כוחו) את ההפרש שמעבר לסכום המינימום.

ניתן היום,  ל' סיון תשע"ב, 20 יוני 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: