לפני תביעה לפיצויים בגין דרישת בנק לתשלום עמלות. לטענת התובעים, דרש מהם הבנק הנתבע עמלות מופרזות שאינן מוצדקות ואינן מתיישבות עם התחייבויות הבנק ומצגיו. במוקד טענות אלו, טענה לפיה התחייב הבנק לדרוש עמלת פירעון מוקדם בסך של כ- 4,500 ש"ח וזמן קצר לאחר מכן הפך חברבורותיו ודרש עמלת פירעון מוקדם בסך של 12,878 ש"ח. התובעים סירבו לשלם סכום זה וכעת עותרים לחיוב הבנק בפיצוי על הנזק שנגרם להם בסך של 50,000 ש"ח.
תמצית העובדות הרלוונטיות
1. התובעים הינם בני זוג ובעליה של דירה ברח' בלפור 24/7 בפתח תקווה (להלן:
"הדירה"). הנתבע, בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן:
"הבנק") הינו בנק מסחרי העוסק, בין היתר, בהעמדת הלוואות המובטחות במשכנתא.
2. בשנת 2005 נטלו התובעים מהבנק הלוואה בסך של 435,000 ש"ח צמודת מדד ונושאת ריבית קבועה (להלן:
"ההלוואה") למימון רכישת הדירה. להבטחת החזר ההלוואה התחייבו התובעים לרשום משכנתא על זכויותיהם בדירה (להלן:
"המשכנתא"). ביום 19.6.05 נרשמה המשכנתא בלשכת רישום המקרקעין.
3. ביום 12.1.09 הודיע הבנק לתובעים במכתב התראה כי המשכנתא לא נרשמה כפי שהתחייבו התובעים וכי עקב משלוח מכתב ההתראה מחויב חשבונם בעמלה בסך של 60 ש"ח. בתגובה, הודיעו התובעים לבנק במכתב מיום 1.2.09 כי המשכנתא נרשמה ודרשו את ביטול החיוב בעמלה. מספר ימים לאחר מכן אף פנו התובעים בתלונה על כך לבנק ישראל.
4. במקביל לאירועים אלו של חיוב בעמלה, בחנו התובעים את האפשרות למחזר את ההלוואה. במסגרת בדיקה זו, הפיקו התובעים ביום 20.2.09 תדפיס הכולל תמצית מידע על ההלוואה ובו נכתב, בין היתר, כי פירעון מוקדם של ההלוואה כרוך בתשלום עמלת פירעון מוקדם בסך 4,465 ש"ח. ביום 27.2.09 נפגשו התובעים עם עובדת הבנק וחתמו על בקשה למחזר את ההלוואה, משמע: ליטול הלוואה חדשה בסך של 393,000 ש"ח (להלן:
"ההלוואה החדשה") בתנאי החזר חדשים ולצורך פירעון ההלוואה. הבקשה נבחנה על ידי הבנק וביום 5.3.09 ניתן לתובעים אישור עקרוני.
5. ביום 13.3.09 הגיעו התובעים לסניף הבנק וחתמו על הסכם לנטילת ההלוואה החדשה. באותו מעמד נמסרה לתובעים רשימה מפורטת של מסמכים אשר עליהם להמציא לקבלת ההלוואה החדשה. התובעים פעלו לריכוז המסמכים אשר נדרשו מהם וביום 19.3.09 הגיעו פעם נוספת לסניף הבנק והגישו מסמכים מרשימת המסמכים אשר נמסרה להם, לרבות טופס חתום לתשלום החזרי ההלוואה החדשה בהוראת קבע ואישור בדבר רישום משכנתא נוספת על הדירה ביום 15.3.09.
6. ביום 22.3.09 נמסר לתובעים כי בינתיים השתנו שיעורי הריבית של בנק ישראל ועמלת הפירעון המוקדם תעמוד על 12,878 ש"ח. התובעים סירבו לקבל הודעה זו ועמדו על כך שההלוואה החדשה תינתן להם לפירעון ההלוואה ובתשלום עמלת הפירעון המוקדם בסך של 4,465 ש"ח בלבד. הבנק סירב, חילופי מכתבים בין הצדדים לא הביאו ליישוב המחלוקת וההלוואה החדשה לא ניטלה לבסוף.
7. בתחילת אפריל 2009 פנו התובעים לבנק אחר, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן:
"הבנק הבינלאומי"), ובסופו של הליך שנמשך כחודשיים, נטלו הלוואה מהבנק הבינלאומי ובאמצעותה פרעו את ההלוואה לבנק. בפירעון מוקדם זה של ההלוואה, שילמו התובעים לבנק עמלת פירעון מוקדם ובעקבות מסכת אירועים זו הוגשה התביעה.
תמצית טענות הצדדים, הראיות וההליך
8. לטענת התובעים, הפר הבנק את התחייבויותיו כלפיהם הן בפרשת העמלה בגין רישום המשכנתא על הדירה והן בפרשת הניסיון למחזר את ההלוואה.
ביחס לרישום המשכנתא, טוענים התובעים שזו נרשמה במועד ודיווח על כך גם נמסר לבנק שלכן לא הייתה לבנק כל זכות לחייב אותם בתשלום עמלה בסך 60 ש"ח.
ביחס למגעים למחזור ההלוואה, טוענים התובעים כי נכרת בינם לבין הבנק הסכם הלוואה אך הבנק לא עמד בו וניסה לכפות עליהם תשלום עמלת פירעון מוקדם בשיעור של פי שלושה יותר מאשר סוכם. בגין הפרה זו של הסכם, טוענים התובעים, נגרמו להם נזקים המתבטאים בהוצאות שהוציאו לנטילת ההלוואה החדשה בסך 1,463 ש"ח; באובדן ימי עבודה בסך 5,000 ש"ח; בהפרש התשלום השוטף בין ההלוואה להלוואה החדשה בסך 537 ש"ח; ובעמלה ששילמו לפירעון ההלוואה בסכום העולה ב- 8,000 ש"ח על הסכום שאמורים היו לשלם. לכך מוסיפים התובעים פיצויים בגין עוגמת נפש בסך 35,000 ש"ח ובסך הכל עותרים התובעים לחיוב הבנק בסך של 50,000 ש"ח.
9. לטענת הבנק, בדין חויבו התובעים בעמלה בסך 60 ש"ח, שכן לא הציגו שטרי משכנתא חתומים. ביחס לטענות בדבר ההלוואה החדשה, טוען הבנק כי מראש הובהר לתובעים שעמלת הפירעון המוקדם משתנה בהתאם למועד הפירעון בפועל ובהתאם להוראות הדין הרלוונטיות. כך גם נהג הבנק ביחס לתובעים ועמלת הפירעון המוקדם נמסרה להם בהתאם. בפועל, טוען הבנק, חזרו בהם התובעים מבקשתם לנטילת ההלוואה החדשה והעדיפו לפרוע את ההלוואה באמצעות הלוואה שנטלו מבנק אחר. לתובעים עמדה הזכות לעשות כן אך אין להם כל זכות לטעון להפרת התחייבויות הבנק. הבנק אף כופר בתחשיבי הנזק הנטענים.
10. התובעים תמכו גרסתם בתצהיריהם והבנק תמך גרסתו בתצהיר מר סמי טיבי (להלן:
"טיבי"), מנהל בקרה בבנק. טיבי אישר שלמעשה איננו מכיר אישית את התובעים ולא טיפל בענייניהם, כך שעדותו מתבססת רק על המסמכים בתיקי הבנק. בדיון אשר התקיים ביום 21.3.12 נחקרו המצהירים ובאי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.
דיון
11. חלקה הראשון של התביעה עוסק באותה עמלה בשיעור 60 ש"ח אשר גבה הבנק מהתובעים ביום 12.1.09 בגין משלוח מכתב ההתראה בדבר אי המצאת שטרי משכנתא חתומים.
לא ניתן לקבוע אם אכן מסרו התובעים לעובד הבנק את שטרי המשכנתא החתומים עוד ביוני 2005, כטענתם, שכן אסמכתא לכך איין והזמן שחלף איננו מאפשר בירור הטענה. עם זאת, ניתן לקבוע שהמשכנתא נרשמה גם נרשמה עוד ביום 19.6.05, כטענת התובעים. כך עולה מהרישום בנסח מלשכת רישום המקרקעין ולא ברור כיצד טוען הבנק כי מנסח זה לא ניתן ללמוד "דבר וחצי דבר". במכתב בנק ישראל מיום 17.11.09 נאמר שהבנק מסכים לשקול מחדש את החיוב בעמלה אם יומצא "שטר משכנתא מקורי" ולטעמי, אותה "בחינה מחודשת" חייב היה הבנק לעשות מרגע שהובהר שהמשכנתא אכן נרשמה בעיתה ולכל היותר נפל פגם טכני בהמצאת האישור לכך.
לפיכך, יש לקבל את תביעת התובעים בעניין זה ולחייב את הבנק להשיב את העמלה בסך של 60 ש"ח.