פסק-דין בתיק תא"מ 30209-08-11 - פסקדין

בפניי תביעה כספית נזיקית על סך 17,219 ש"ח בגין נזק רכוש שגרם רכב הנתבע לרכב התובעת.

אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום התאונה - 02.08.09 - לא נהג הנתבע, שהינו הבעלים הרשום של הרכב הפוגע, אלא מר אדוארד פרקש, חברו של נכד הנתבע (להלן: "הנהג הפוגע"); לעניין זה ראה שם הנהג בדו"ח התאונה (מ/1), עדות נהג התובעת, מר גרינולד גיא, אשר השיב לשאלה "מי נהג ברכב?" - "שני חברים צעירים, עולים מברית המועצות אני מניח, מה שזכור לי שאחד מהם, זה שנהג, אמר שזה הרכב של השני..." (שורות 18-19, עמ' 2 לפרוטוקול מיום 02.07.13); וכן ראה המשך עדותו בעמ' 3 לפרוטוקול; ראה עדות נכד הנתבע, מר אנדרושקיב מיכאל, שישב במושב הסמוך לנהג הפוגע , בעת קרות התאונה; "ש. מי נהג באוטו" - "ת. אדם בשם אדוארד פרקש, חבר שלי מהבסיס" (שורות 30-31, עמ' 7 לפרוטוקול); וכן עדות הנתבע "רק שמעתי שאת התאונה עשה לא הנכד שלי, אלא החבר שלו שהם היו ביחד בצבא מעל שנתיים" (שורה 8, עמ' 6 לפרוטוקול). התרשמתי ממהימנות הנהגים וכן ממהימנות הנתבע.

נקודת המוצא היא כי מי שנהג ברכב וגרם ברשלנותו לתאונה, הוא הנושא באחריות נזיקית ישירה ואישית לעוולה שביצע; ראה לעניין זה סע' 3 לפקודת הנזיקין, המטיל אחריות נזיקית על "עושה העוולה או האחראי לה".

התובעת לא תבעה את הנהג הפוגע, אלא רק את הבעלים הרשום של הרכב. ובענייננו, הנהג הפוגע, מר אדוארד פרקש, אינו נתבע כלל. האם במצב זה ניתן להטיל אחריות על הנתבע? האם בין הנהג הפוגע, המעוול, לבין הנתבע קיימים יחסים מסוג אלה המנויים בסע' 13-15 לפקודה, כגון מעביד, שולח או בעל חוזה ו/או מאין מבטח? בענייננו, לא נטען ליחסים שכאלה ומכאן שלא חל החריג לסעיף 3 שבפקודה.

לא נטען כי הנתבע מיאן לחשוף את זהות הנהג הפוגע, אלא כל שנטען בעניין זה, שכתב ההגנה היה לקוני ולא פורט בו שם הנהג הפוגע, מידע שעלה רק בישיבת ההוכחות.

לא נטען ואף לא הוכח כי הנהג הפוגע לא היה בעל רישיון נהיגה תקף וכי הנתבע התרשל במתן הרשות לשימוש ברכבו. הוכח כי בעת אירוע התאונה, היה הנתבע בחו"ל והוא התיר את השימוש ברכב הפוגע "לכל מי שיש רישיון נהיגה וביטוח, לכל אחד" (שורה 30, עמ' 6 לפרוטוקול). "ש. גם החבר יכול לנהוג ברכב?". "ת. אם נתנו, אז כנראה שכן. אני חושב שאו שאשתי או הבן שלי נתנו לו..." (שורה 1, עמ' 7 לפרוטוקול).

הנתבע העיד כי נסע לחו"ל והשאיר את הרכב לשימוש בני משפחתו, אלו שיש להם רישיון נהיגה וביטוח - טענה זו לא נסתרה ע"י התובעת. נכד הנתבע, מי שהיה רשאי להשתמש ברכב, העיד כי הוא זה אשר התיר לחברו לנהוג ברכב כאשר, למיטב ידיעתו, חבר זה היה בעל רישיון נהיגה. לא נטען ובוודאי שלא הוכחה רשלנות הנתבע; לא מצאתי כל פגם בהתנהלות הנתבע והואיל ונסיבות המקרה אינן נופלות לגדר אחד החריגים הקבועים בפקודת הנזיקין ו/או בדין, הרי שאין מקום לחייב הנתבע באחריות כלשהי לתאונה מכוח ההרשאה שנתן.

ראה גם: ת"א 17377-02-10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פרוספר אביחי זרביב (02.03.12); ת"א (תל-אביב -יפו) 18497/04 סיגנלור בע"מ נ' מ.כ.ת אוטו רנט בע"מ ואח', שלום ת"א 8772-01-13 גילה אביבה שחורי נ' משה צמח ואח', ת"א 57783/05 חברה לביטוח AIG  נ' כהן שוקי ויוסי בע"מ (20.04.06) וכן ראה בספרו של עדי סומך, תאונות פח ושיבוב רכב, נבו הוצאה לאור, עמ' 32-33, ופסה"ד ב"א (שלום ת"א) 57783/05 המצוטט שם.

יוצא איפה, כי התובעת לא תבעה את בעל הדין הנדרש - מי שנהג ברכב הפוגע וכן לא עמדה בנטל המוטל עליה לפיו קמה אחריות גם כלפי בעל הרכב, הנתבע.

מאחר והתובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המקדמי/ההכרחי כלפי הנתבע, מתייתר הצורך לבחון את גובה הנזק, על אף שהתרשמתי כי האחריות לגרימת הנזק נופלת על כתפי הנהג הפוגע.

לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

באשר לשאלת ההוצאות - אין אני פוסקת הוצאות לחובת התובעת. מקבלת אני את עמדת התובעת כי לו היה הנתבע מפרט בכתב הגנתו את זהות הנהג, ניתן היה לייתר דיון ההוכחות בתיק זה או לפחות היה בידי התובעת לשקול המשך בירור תביעתה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום,  י"א תשרי תשע"ד, 15 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: