פסק-דין בתיק תא"מ 3019-08-12 - פסקדין

1.         לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים מיום 18.3.12 בסך 27,555 ש"ח. התובע הינו הבעלים של רכב מסוג הונדה סיווק ש.י. 2004 מ.ר. 59-571-51 (להלן: "הרכב התובע"). הנתבע 1 הינו הנהג והבעלים של רכב מסוג שברולט, מ.ר. 10-486-61 המבוטח על ידי הנתבעת 2, בין היתר, בגין חבות צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים").

2.         אליבא דגירסת התובע, כפי שנטענה בכתב התביעה, עת חצה את צומת הרחובות בארי והמלך ג'ורג' בירושלים בחסות האור הירוק בנתיב נסיעתו, הגיח לפתע רכב הנתבעים משמאל כאשר הינו נוסע בנתיב תחבורה ציבורית בלבד, נכנס לצומת לא פנוי תוך שאינו מציית למופע אור אדום המופיע בכיוון נסיעתו ופגע בדופן רכב התובע בעוצמה רבה והסב לו לנזקים (להלן: "התאונה").

טענות התובע לפי הנתבע הינן כדלקמן: לא ציית למופע אור אדום בנתיב נסיעתו. נכנס לצומת לא פנוי. נסע בנתיב תחבורה ציבורית בלבד. לא מנע את התאונה על אף שהיה ביכולתו לעשות כן. נהג בחוסר זהירות ובחוסר מיומנות. הפר את הוראות פקודת התעבורה והתקנות שהותקנו על פיה.

3.         אליבא דגירסת הנתבעים, כפי שנטענה בכתב ההגנה, עת נכנס לצומת מרומזר כאשר מופע אור ירוק בכיוון נסיעתו, הגיח רכב התובע כשהוא לא מציית למופע אור אדום בכיוון נסיעתו וחוסם את נתיב נסיעתו. הנתבעים מכחישים את כל טענות התובע בכתב תביעתו.

4.         ביום 13/12/12 התקיים דיון במעמד הצדדים בו נשמעו אף עדויות הנהגים והוגש תיק המשטרה ( ת/1) ותמונות צבעוניות של רכב התובע ( ת/2). כמו כן, עמדו בפני בית המשפט הודעות הצדדים אודות קרות התאונה כפי שהוגשו לחברות הביטוח.

דיון ומסקנות :

5.         לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי עדויות הצדדים ובחנתי את הראיות שהוגשו בתיק הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות.

6.         ראשית, עסקינן בגירסה מול גירסה ללא כל תימוכין בגירסת צד כלשהו. עסקינן בעדות יחידה של בעל דין ללא סיוע ראייתי כלשהו. אומנם, מוקדי הנזק ברכבים מלמדים על כך, כי רכב הנתבעים פגע עם חזית רכבו בצד השמאלי אמצעי של רכב התובע. אולם, בנסיבות השנויות במחלוקת בתיק זה אין בעובדה זו, כשלעצמה, בכדי לתמוך בגירסת אחד מהצדדים.

שנית, ישנן ראיות נסיבתיות הפועלות, לדידי, נגד התובע ואינן מוסיפות למהימנותו. מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום 19/3/12 נחקר התובע במחלקת חקירות תאונות דרכים של משטרת ישראל- תחת אזהרה, בחשד, כי הוא זה שנכנס לצומת בניגוד לרמזור אדום שדלק בכיוון נסיעתו [ראוי לציין, כי גם הנתבע נחקר במשטרת ישראל תחת אזהרה].

עיון בהודאתו של התובע מלמד, כי תשובות התובע בחקירתו לא היו נחרצות, אלא, מהוססות. כך, כאשר החוקר המשטרתי הציג לתובע ראיות המוכיחות, לכאורה, את אחריותו לקרות התאונה בדמות סרטון של התאונה שצולם על ידי מצלמת האבטחה של בית הדין הרבני בירושלים הסמוך לצומת, התובע השיב, שככל שקיימות ראיות כאלה אזיי יקבל על עצמו את הדין. התובע אישר בפני החוקר המשטרתי, כי דיבר בדיבורית עם לקוחה שהיה בדרך אליה. יוער, כי הגם והדבר אינו מהווה עבירה על דיני התעבורה, סבורני, כי יש בכך משום הסחת דעת מסויימת מהתנועה בכביש.

שלישית, על פי ממצאי בוחן התנועה שצפה בסרטון מצלמת האבטחה, עולה, כי התאונה התרחשה בשעה 12:49:08 וכי התנועה בכיוון נסיעתו של רכב התובע החלה בשעה 12:48:33. מכאן הסיק בוחן התנועה, כי חלפו 35 שניות ממופע האור הירוק בכיוון נסיעת רכב התובע ועד לכניסתו לצומת וקרות התאונה.

על פי תוכנית הרמזורים הזמן הקצוב לאור ירוק בכיוון נסיעתו עומד על 36 שניות. בוחן התנועה הגיע למסקנה, כי הואיל ולא ניתן לראות במצלמת האבטחה בוודאות את המועד המדוייק של מופע האור הירוק בכיוון נסיעת רכב התובע, הרי שלא ניתן להסיק מי מהרכבים לא ציית לאור אדום.

סבורני, מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, כי בוחן התנועה לא לקח בחשבון את זמן התגובה והשהות שבין המועד בו מתחלף מופע האור מאדום לירוק ועד שהרכבים מתחילים את תנועתם. זמן בלתי מבוטל שעשוי לקחת מספר שניות. כמו כן, מבלי שהדבר יהווה ממצא עובדתי, הרי שגירסת הנתבע מסתברת יותר בעיני, שכן, בנסיבות אלה, יש להניח שנהג ינסה להספיק לעבור במופע אור ירוק שהתחלף לאדום  מאשר לא יציית למופע אור אדום מלא. 

רביעית, על פי עדותו של התובע בפני מיד לאחר קרות התאונה יצא הנתבע מרכבו והחל לצעוק עליו מדוע הוא נסע באדום (פרוטוקול בעמ' 1 שורה 20). עדות זו תומכת בגירסת הנתבעים.

7.         נוכח האמור, סבורני, כי התובע לא הרים את נטל הראייה להוכיח, כי הנתבע לא ציית למופע אור אדום בנתיב נסיעתו. התובע הוכיח את העובדה, כי הנתבע נכנס לצומת לא פנוי, זאת, נוכח הראיות שהוצגו בפני לפיהן, רכב הנתבע פגע עם חזית רכבו בצידו השמאלי אמצעי של רכב התובע. דא עקא, סבורני, כי מדובר בזמן תגובה של שברירי שניה בהן לא ניתן היה למנוע את התאונה. בעניין זה הנני מקבל את עדותו של הנתבע [ פרוטוקול בעמ' 3 שורות 22-24].

כמו כן, התובע הוכיח, כי רכב הנתבעים נסע בנתיב תחבורה ציבורית בלבד. אולם, אין בכך, כשלעצמו, בכדי ללמד על אחריותו לקרות התאונה.  לא הוכח בפני כיצד העובדה, כי רכב הנתבעים נסע בנת"צ תרמה לקרות התאונה. התובע אף לא הרים את נטל הראיה לטענתו, כי הנתבע לא מנע את התאונה על אף שהיה ביכולתו לעשות כן או נהג בחוסר זהירות ובחוסר מיומנות. התובע לא הרים את נטל הראייה באשר לטענתו להפרת חובה חקוקה . הלכה היא, כי צד המעלה טענה זו עליו להיכבד ולפרט את החובה החקוקה ואת הרלבנטיות שלה למקרה נשוא הנזק שנגרם לו. במקרה דנן, טענה זו נטענה כטענה בעלמא בכתב התביעה.

8.         נוכח האמור, דין התביעה להידחות.

הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של  2,000 ש"ח .

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.