פסק-דין בתיק תא"מ 29681-08-11 - פסקדין

בפניי תביעה שהוגשה בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובע בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 19.10.10.

עפ"י כתב התביעה, התאונה אירעה עת נסע התובע בנתיב הימני בכביש קלנסווה - טייבה. לפתע, הנתבע, שנסע בנתיב הנגדי, ביצע פניית פרסה אל תוך נתיב נסיעת התובע, פגע בו והסב לרכבו נזק רב. רכבו הושבת.

מנגד, טוענים הנתבעים, כי תאונה כלל לא אירעה באופן הנ"ל, וכי האחריות רובצת לפתחו של התובע. לשיטתם, התאונה אירעה בכביש עירוני, כאשר רכב התובע פגע ברכב הנתבע מאחור.

בדיון בפניי העידו הנהגים המעורבים.

לבקשת הצדדים, הורתי על איחוד הדיון עם התובענה בתיק מס' 42953-08-11 שהגישו הנתבעת 2 ובעלת הרכב כנגד התובע.

התובע העיד כי הנתבע נסע בכיוון הנגדי, ביצע פניית פרסה רחבה ופלש אל נתיבו. כתוצאה מכך, לא הספיק לבלום ופגע ברכב הנתבע בצידו הימני-אחורי.

הנתבע העיד כי יצא מתחנת הדלק ופנה שמאלה. לאחר נסיעה של כ- 200 מטר הרגיש חבטה מאחור.

דיון והכרעה:

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ושמעתי את עדויותיהם, וכן עיינתי בנספחים שצורפו לכתבי הטענות ובתמונות שהוגשו, הגעתי למסקנה כי דין התביעות להתקבל בחלקן.

תקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן - "התקנות"), מורות:

"אין פניה אלא בבטחה:

41.    נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש.

פניית פרסה:

44.    (א) לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה) אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא."

עיון בעדויות הנהגים בפניי, מעלה כי שתיהן לא עקביות ושזורות בסתירות.

התובע העיד כי הנתבע הגיח בפתאומיות מהנתיב הנגדי מהמעבר שבין איי התנועה. לאחר מכן העיד כי ראה אותו מבצע את פניית הפרסה, וכי מדובר בכביש פתוח בעל שדה-ראייה רחב. באשר למיקום הפגיעות, העיד התובע כי רכבו נפגע בצידו הקדמי-שמאלי ורכב הנתבע נפגע בצידו האחורי-ימני.

לעומתו, העיד הנתבע  כי הכביש מתעקל בחדות שמאלה, לפני מקום פניית הפרסה, וכי השלים את פניית הפרסה ורק לאחריה נפגע רכבו מאחור. לשיטתו, רוב הפגיעה ממוקמת בצידו האחורי-שמאלי של רכבו וכי נפגע כאשר היה בנתיב הימני: "זה נכון שנפגעתי כשהייתי בנתיב הימני"; "אתה צודק, כשהוא פגע בי הייתי בצד ימין" (ראה: עמ' 3 לפרו', שורות 21 ו- 32); "הגעתי ופניתי שמאלה, לקחתי את הנתיב הימני. אני נכנסתי לנתיב השמאלי ולאט לאט לקחתי לנתיב הימני" (ראה: עמ' 3 לפרו', שורות 8-9) דברים אלו, אינם מתיישבים עם תמונות הנזק שהוגשו, מהן עולה כי רכב התובע נפגע בעיקר בחלקו הקדמי-שמאלי.

עוד העיד נתבע 1, כי היו עימו ברכב שתי נוסעות נוספות שלא הוזמנו על ידו להעיד. הלכה היא, כי הימנעות מהבאת ראיה פועלת לרעתו של הנמנע מהבאתה (ראה: ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736).

יחד עם זאת, עיון בתמונות הנזק מעלה כי הפגיעה נעשתה בעוצמה רבה. שוכנעתי, כי התובע נהג במהירות שאיננה סבירה, ולא בהתאם לתנאי הדרך בניגוד לתקנה 51 לתקנות המורה: "לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב". כשנישאל התובע פעמיים אודות מהירות נסיעתו, השיב כי אינו זוכר באיזו מהירות נסע.