1. התביעה שלפניי היא תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע מ.ר 53-417-27 (להלן: "
רכב התובע"). לטענת התובע, ביום 5.10.2011 בכביש הראשי בבאקה אלג'רבייה, תוך כדי נסיעת רכב התובע קדימה, רכב הנתבעת פנה שמאלה בצומת, חסם את רכב התובע, ופגע בצידו השמאלי של הרכב.
2. לטענת התובע, התאונה אירעה בשל רשלנות הנתבעת. באשר לנזקי התובע, צירף התובע חוות דעת שמאית שאמדה את הנזק שנגרם לתובע בגין אובדנו המוחלט של הרכב, ע"ס 14,472 ש"ח - המהווה מחיר המחירון של הרכב, בניכוי שרידי הרכב וכן הפחתה בגין קילומטראז' גבוה ויד חמישית. כמו-כן טען התובע כי הוא שילם שכ"ט שמאי בסך 1,150 ש"ח. התובע אף ביקש כי בית המשפט יפסוק לו סך 1,000 ש"ח בגין עוגמת נפש, טרחה ואובדן זמן, ובסך הכל העמיד התובע את תביעתו ע"ס 16,622 ש"ח.
3. התובע ציין בכתב תביעתו כי הנתבעת הודיעה על התאונה לחברת הביטוח שמבטחת את רכבה, והיא הודתה בתאונה. למרות זאת לא צורפה חברת ביטוח כנתבעת או כצד שלישי.
4. בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת כפרה הנתבעת באופן כללי בנטען בכתב התביעה.
5. בישיבה שהתקיימה ביום 1.7.2012 הודתה הנתבעת בחבותה לפצות התובע בגין נזקיו, אולם חלקה על גובה הנזק. ב"כ הנתבעת ביקש לחקור את המומחה- השמאי שחוות דעתו צורפה לכתב התביעה.
6. בישיבת יום 15.7.2012 נחקר השמאי בפניי, והצדדים סיכמו טענותיהם.
7. כאמור, הנתבעת חולקת על הנזק, כפי שפורט בחוות דעתו של השמאי - סעיד בדוסי (שסומנה ת/1). נסקור תחילה את האמור בחוות הדעת. השמאי ערך את עלות התיקון לפי מהות הנזקים שהתגלו ברכב, ומצא כי עלות תיקון הנזקים שנגרמו לרכב התובע עומדים ע"ס 10,792 ש"ח ובתוספת מע"מ - סך 12,519 ש"ח. מאחר וערך הרכב עפ"י המחירון עומד ע"ס 16,000 ש"ח ואחוז הנזק הגולמי הינו בשיעור של 78.25% (כולל מע"מ) הכריז השמאי על הרכב כאובדן מוחלט.
8. השמאי הפחית מערך הרכב לפי המחירון את שווי השרידים ואחוזים בגין יד חמישית ו -0.5% בגין מס' הקילומטרים לפי מד אוץ.
9. השמאי נחקר על חוות דעתו ולאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי באמור בחוות דעתו של השמאי , מצאתי לאמץ את האמור בה, מאחר וחוות דעתו של השמאי לא קועקעה.
10. ראשית, אילו הנתבעת חלקה על הצורך בתיקון או על עלות התיקון יכולה היתה להביא חוות דעת נגדית, ובמקרה זה היה בית המפשט מתרשם משתי חוות הדעת ומכריע אילו משתי חוות הדעת הוא מקבל. הנתבעת לא הביאה חוות דעת שמאית, וניסתה, תחת זאת, לקעקע את ממצאי חוות הדעת מטעם התובע ע"י חקירתו בחקירה שכנגד, ללא הצלחה, יש לומר. אומנם, אי הבאת חוות דעת נגדית מטעם בעל דין אינה מובילה בהכרח לקבלת חוות הדעת שהוגשה, שכן שמורה לבעל הדין שכנגד הזכות לחקור את המומחה על חוות הדעת ולנסות לקעקע את ממצאיה, אולם, כפי שעוד יפורט להלן, איני מוצא נימוק מדוע שלא לסמוך על חוות דעתו של השמאי בדוסי שעמדה גם לאחר חקירת השמאי בחקירה שכנגד.
11. שנית, השמאי הוא בעל מומחיות לשום את הצורך בתיקון נזקים ברכב ועלות תיקון נזקים אלה. השמאי נחקר על חוות דעתו ולא שוכנעתי כי השמאי טעה ברכיב מן הרכיבים. השמאי הסביר כי הצורך לתיקון נקבע על ידו לפי מומחיותו, וכי מחיר החלקים נקבע לפי מחיר חלק חדש מותאם למשומש, לפי 30% עד 40% מערכו של החלק החדש (ראו עדותו של המומחה בעמוד 4 שורות 26 ו- 27 לפרוטוקול).
12. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו שאין לסמוך על חוות דעתו של השמאי מאחר ולא צירף הצעות מחיר לתיקון הרכב. דין טענה זו להידחות. שמאי אינו חייב לצרף הצעות מחיר, שכן השמאי הסביר היטב את הדרך בה חושב הנזק הגולמי- הוא קבע את העבודה הדרושה, חישב את עלות החלקים (לפי השיטה שהוסברה לעיל) וחישב את ערך העבודה. השמאי קבע אפוא את הנזק לפי ערכים מקובלים. איני מוציא מכלל אפשרות כי ייתכן ומוסכים מסוימים יציעו פחות מן הסכום הנ"ל ומוסכים אחרים יציעו סכום גבוה מן הסכום אותו העריך השמאי, אולם, כאמור, עסקינן בחוות דעת שנועדה לשום את נזקי הרכוש, והדבר נעשה עפ"י מחירי שוק מקובלים.
13. לאמור לעיל אוסיף, שלא זו בלבד שהנתבעת לא טרחה להביא חוות דעת שמאית מטעמה, אלא שלא הביאה כל ראיה בדמות הצעת מחיר לדוגמא להוכחת הטענה כי מדובר במחירי חלקים או במחיר עבודה מופרזים.
14. המסקנה מן האמור לעיל - שהאמור בחוות הדעת לא הופרך. על כן אני מקבל את קביעת השמאי מטעם התובע וקובע כי עלות תיקון הרכב הוא כאמור בחוות הדעת, וממילא בדין הכריז השמאי על הרכב כ"אובדן מוחלט". כמו-כן לא הוכח כי ניכויים שערך השמאי מן הנזק אינם כדין, וכי על השמאי היה להפחית סכומים העולים על הסכומים הנ"ל.
15. אני קובע כי על הנתבעת לשלם לתובע את הנזק שנגרם לרכב, כפי שמפורט בחוות דעתו של השמאי- סך 14,472 ש"ח.
16. באשר לעלות הכנת חוות דעתו של השמאי - מצאתי לדחות את תביעה בגין מרכיב זה. התובעת צירפה "חשבון שכ"ט", מבלי שתצרף אסמכתא לתשלום הסכום הנ"ל. משלא שולם הסכום עד היום, לא קמה עילה לתובעו ועל כן אני דוחה את התביעה בגינו.
17. באשר להוצאות וטרחה- ראש נזק זה לא פורט דיו. על התובע להוכיח כי נגרם לו נזק או אובדן כתוצאה מן העוולה. התובע טען, על דרך הסתם, מבלי לפרט ממה מורכב סכום עוגמת הנפש, האובדן ואיבוד הזמן. מאחר ונגרמו לתובע איבוד זמן והוצאות כתוצאה מן התאונה, מצאתי לפסוק על דרך האומדנא סך 300 ש"ח.
18. הנתבעת תשלם אפוא לתובע סך 14,772 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום בפועל.
19. באשר להוצאות, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד (שניהם ביחד) בסך 3,000 ש"ח.