פסק-דין בתיק תא"מ 29509-02-11 - פסקדין

בפני תביעה בגין תאונה שארעה במעגל תנועה ביום 1/10/10, כאשר כל אחד מהנהגים טוען שהוא זה שהיה במעגל התנועה והאחר לא נתן לו את זכות הקדימה.

התובעת, בחורה צעירה, נהגת חדשה אותו זמן, טענה בעדותה, כי נכנסה למעגל התנועה והיתה בתוך המעגל, כאשר מצד ימין, יש רחוב שמשתלב, ונכנס רכב למעגל התנועה במהירות, היא ניסתה לבלום אולם לא הספיקה לבלום עד הסוף ונכנסה בו בחלק האחורי שלו עם החלק הקדמי של רכבה. לטענתה, נהג הנתבעים לא עצר לפני הכניסה לכיכר. לדבריה, מדובר היה ברכב טרנזיט, גדול מאוד. בחקירה הנגדית, השיבה כי לא הספיקה לבלום כיוון שהרכב שלו היה ארוך, לו מדובר היה ברכב קטן הייתה מספיקה.

הנתבע-1, נהג הרכב העיד, כי הגיע לאזור וטעה בכניסה לאחד הבניינים, עשה פרסה והגיע לצומת, עצר בצומת, נכנס לכיכר והרגיש בום. לדבריו, כאשר נכנס לכיכר לא ראה שיש בו רכב, זאת למרות שהסתכל. לטענתו, נסע מאוד לאט והרכב היה עמוס אי אפשר היה שלא לראות אותו, מכל מקום הוא הסתכל ולא הבחין ברכבה של התובעת.

מטעם הנתבעים העידו שני עדים נוספים שהיו ברכב, אולם עדים אלה העידו בהגינותם, כי לא הסתכלו בעת הכניסה לכיכר, אף כי העדה הגב' נעמה נבון, אמרה שהעיפה מבט. שניהם העידו, כי הרכב נסע מאוד לאט.

בהודעתו לחברת הביטוח מסר הנתבע, כי מדובר היה בכיכר קטן ולא ראה רכב, נכנס לכיכר. לדבריו, נהגת התובעת ככל הנראה הייתה עסוקה, ונכנסה בו.

מהתמונות שצורפו לתיק בית המשפט ניתן לראות כי מדובר היה אכן בכיכר קטנה, וכי שדה הראיה לכל הכיוונים הוא פתוח, כך שכל אחד מהנהגים אמור היה לראות את משנהו.

דיון והכרעה

בנסיבות תאונה זו, אין מחלוקת, כי כלי הרכב התנגשו בתוך מעגל התנועה. אין מחלוקת כי על-פי דין מסורה לרכב הנוסע בתוך מעגל התנועה זכות קדימה ביחס לרכב העומד לפני כניסה למעגל התנועה. אין מחלוקת, כי התאונה ארעה בסמוך לכניסת רכב הנתבעים לתוך מעגל התנועה, כאשר רכב התובעת הגיע מאחורי רכב הנתבעים. השאלה שבמחלוקת היא, האם בעת כניסת רכב הנתבעים למעגל התנועה, היה שם כבר רכב התובעת, כך שרכב הנתבעים קיפח את זכות הקדימה של רכב התובעת.

מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה:   "מה שנדרש מבעל דין להוכיח... ובדרך כלל יספיק .. שהגרסה.. היא קרובה לאמת מזו העולה מהעובדות שהוכחו ע"י הצד שכנגד" (כב' השופט י' אגרנט ע"פ 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' מלכיאל גרינוולד , פ"ד יב(2) 2017,   2063ב (1958)).   " באורח ציורי נוהגים לומר שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%... די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את ביהמ"ש ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת לצאת ידי חובתו, ואין נפקא מינא שנותרים 49% של אי וודאות ... ולא למיותר יהא להזכיר כי ביהמ"ש אינו מנוע לקבוע, כי בעל דין עמד בטל השכנוע במידה הדרושה, גם אם חומר הראיות מותיר חללים ופרשיות סתומות" (י' קדמי, על הראיות (חלק רביעי, תש"ע-2009) עמ'  1764), ראה גם: תאמ (י-ם) 18301/08 ליסינג בע"מ נ' צביה פישר (פורסם בנבו)), שם צוטטו הדברים.

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות והעדויות שבאו בפני, כמו גם את מתווה השטח, אני סבורה שגרסתה של נהגת התובעת מסתברת יותר מגרסת הנתבעים. נהגת התובעת העידה כי הייתה כבר בכיכר, בעת שרכב הנתבעים נכנס לתוך הכיכר בלי לעצור, נהגת התובעת הבחינה ברכב וניסתה לבלום אך לא הצליחה למנוע את התאונה אף כי ככל הנראה הצליחה להקטין את עוצמתה. 

לעומת עדותה של נהגת התובעת, כי הבחינה ברכב הנתבעים, העיד הנתבע, כי לא הבחין כלל ברכבה של נהגת התובעת עת נכנס לכיכר. לא הייתה מחלוקת, כי הנתבע נסע נסיעה קצרה ביותר מאז הכניסה לכיכר ועד לתאונה, כך שהלכה למעשה רכב התובעת היה שם ועל הנתבע היה להבחין בו. כך עולה גם מהשרטוט ששרטט הנתבע על דוכן העדים. מהתיאור של הנתבע עצמו עולה, כי  רכבה של התובעת עבר דרך ארוכה הרבה יותר בתוך הכיכר מרכבו של הנתבע והתאונה ארעה סמוך לאחר כניסת רכבו של הנתבע לכיכר, משמע בעת הכניסה של רכב הנתבע לכיכר רכב התובעת היה בכיכר או למצער בנסיעה שוטפת בכניסה לכיכר.

בחינת עדותו של הנתבע, ואף העדים מטעמו מעלה, כי הם היו טרודים במציאת הדרך הנכונה, ככל הנראה בשל כך ובשל היותם מרוכזים בכתובת, לא שת הנתבע לבו לרכבה של התובעת ונכנס אל הכיכר, מבלי לתת לה זכות קדימה. אכן רכבו של הנתבע גדול וכבד ויש להניח שהנתבע נסע לאט, דווקא משום כך, בכניסתו לכיכר באופן מפתיע ומבלי לתת את זכות הקדימה, הוא חסם את דרכו של רכב התובעת.

על אף שנהגת רכב התובעת הייתה בעת התאונה נהגת חדשה ומדובר בבחורה צעירה, אני מתקשה לקבל את האפשרות שנכנסה לכיכר שעה שרכב גדול ואיטי נמצא כבר בכיכר והתנגשה בו התנגשות חזיתית. נסיונו של הנתבע לטעון בהודעה לחברת הביטוח, כי התובעת הייתה עסוקה, ובבית המשפט כי שוחחה בטלפון, דבר שלא הוכח, מעלה שגם לו טענה כזו לא התיישבה עם שורת ההגיון. חשוב להדגיש כי בהודעתו לחברת הביטוח לא טען הנתבע כי הסתכל ולא ראה את רכבה של התובעת, אלא רק שלא ראה את רכב התובעת ונכנס לכיכר.

אני קובעת איפוא כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, שלא הבחין ברכב התובעת ונכנס לכיכר מבלי לתת זכות קדימה, בניגוד לכללי התעבורה. בנסיבות העניין, אינני רואה להטיל אשם תורם על נהגת התובעת שהעידה, כי מייד כשהבחינה ברכב הנתבע ניסתה לבלום אך לא הצליחה למנוע את התאונה במלואה. עובדה היא שהתאונה ארעה ממש בכניסתו של הנתבע לכיכר, כפי ששרטט הנתבע עצמו, ושמדובר בכיכר קטנה, מעלה שעשתה כל שניתן על מנת למנוע את התאונה.

התובעת הגישה חוו"ד שמאי שלא נסתרה על פיו נשאה בתשלום דמי נזק בסך 16,985 ש"ח, ושכ"ט שמאי בסך 980 ש"ח. התובעת טענה גם לתשלום בעבור רכב חלופי בסך 650 ש"ח אולם טענה זו לא הוכחה בשום צורה ודרך. משכך על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 17,635 בצירוף הצמדה מיום התשלום, אגרה כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק, ושכר טרחת עו"ד בסך 11.7%.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום,  י"ט חשון תשע"ג, 04 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: