פסק-דין בתיק תא"מ 29273-10-10 - פסקדין

מבוא

1.      בפניי תביעה ותביעה שכנגד, אשר התבררו בסדר דין מהיר. בכתב התביעה עתר התובע לפינוי דירה שהשכיר לנתבעים בגין הפרת הסכם שכירות, וכן לתשלום דמי השכירות וההוצאות עד למועד שייקבע לפינוי הדירה, שאותם נמנעו הנתבעים מלשלם.

2.      בתביעה שכנגד עתרו הנתבעים להחזר סכום של 4,800$ אשר שילמו לטענתם לתובע כדמי שכירות לשנה מראש, או להחזר בסך של 1,320$, לאחר קיזוז דמי השכירות לדירה שבה הם מתגוררים,וכן תשלום חשבון חשמל בסכום של  1,191 ש"ח,   אותם שילמו לטענתם במועד שבו שהה התובע בחו"ל עבור כל הדירות.

3.      תמצית טענת התובע הינה שיש להורות על פינוי הנתבעים מהדירה, ולחייבם בתשלום דמי השכירות וההוצאות, כיון שנמנעו מלשלם את חיוביהם האמורים על פי הסכם שכירות, החל בחודש יולי 2010. תמצית טענת הנתבעים הינה שהם שילמו לתובע סכומים ביתר, בגין תשלום דמי שכירות לשנה מראש, ולפיכך לא רק שאינם חייבים לתובע דבר, אלא שהתובע חייב להשיב להם סכומים ששילמו.

4.      אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהתובע שוכר מהכנסייה האתיופית בניין בן ארבע דירות המצוי ברח' יחיא אדהאן 6 בירושלים. אין גם מחלוקת על כך שאחת הדירות משמשת למגורי התובע ובני משפחתו, ואילו שלוש הדירות האחרות מושכרות לאחרים, אחת מהן מושכרת לנתבעים מאז שנת 2006.

5.      לאחר הגשת התביעה הגישו הנתבעים בקשה לצו מניעה זמני שיורה לתובע להימנע מניתוק הדירה מחשמל ומים עד למתן פסק דין בתביעה שבפני. נטען בבקשה כי בעקבות המחלוקת בין הצדדים, ניתק התובע את הדירה מאספקת המים ומזרם החשמל.

6.      בהחלטתי מיום 3.2.11 התקבלה הבקשה למתן סעד זמני, בכפוף למתן התחייבות מצד הנתבעים והפקדת ערובה בקופת בית המשפט.

גרסת התובע

7.      לטענת התובע הפרו הנתבעים את הסכם השכירות, בהימנעותם מלשלם דמי שכירות והוצאות בגין ארנונה, מים וחשמל.

8.      בתצהיר עדות ראשית פירט התובע שהסכם השכירות בינו לבין הנתבעים, כמו גם בינו לבין הדיירים האחרים, הינו הסכם בעל פה.

9.       במהלך חודש פברואר 2010, ביקש הנתבע לקבל הסכם בכתב, על מנת להציגו בפני רשויות שונות כגון הביטוח הלאומי ומשרד הפנים. התובע נעתר לבקשת הנתבע, והצדדים חתמו על הסכם אשר צורף לכתב התביעה (להלן- "ההסכם בכתב").

10.  לגרסת התובע, נחתם בתחילה הסכם שבו פורט ששכר הדירה הינו 290$, ואולם מספר ימים לאחר מכן, ביקשו הנתבעים לקבוע בהסכם סכום הכולל גם את תשלומי הארנונה, המים והחשמל, והתובע נעתר לבקשתם. 

11.  בהסכם בכתב נקבע אפוא שדמי השכירות יסתכמו ב- 2,500 ש"ח. עולה מהראיות שאין מחלוקת על כך שהסכום אינו משקף את ההסכמה המדוייקת בין הצדדים, וכי הם נקבו בסכום האמור כיון שהוא משקף באופן כללי את כלל הסכומים המשולמים על ידי הנתבעים לתובע, בגין דמי שכירות, ארנונה, מים וחשמל.

12.  במהלך עדותו פירט התובע שבתחילת תקופת השכירות  סוכם בינו לבין הנתבעים כי דמי השכירות יהיו בסכום של 200$ בחודש, ובנוסף על כך ישלמו הנתבעים עבור תשלומי ארנונה סכום של  150 ש"ח בחודש.   כן הוסכם שהנתבעים ישלמו שישית מחשבונות החשמל והמים של הבית כולו, שכן אין חשבון נפרד לכל דירה או חדר. כעבור שנה מיום תחילת השכירות, שונתה חלוקת החשבונות בהסכמה, באופן שכל משפחה שילמה רבע מהחשבונות.

13.  בשנת 2007 חתם התובע, על פי תצהירו, על הסכם שכירות חדש עם הכנסייה, ובהתאם העלה את דמי השכירות ששילמו הנתבעים, בתחילה ל- 212$, ומאוחר יותר  ל-290$ בחודש, בתוספת 200 ש"ח עבור תשלום ארנונה וכן רבע מתשלום הוצאות החשמל והמים.

14.  התובע הצהיר שלאחר החתימה על ההסכם בכתב, המשיכו הנתבעים לשלם דמי שכירות והוצאות בהתאם להסכם שבעל פה, ובלשונו- " בהתאם להסכמות שמקודם, שלמעשה נשארו עדיין בתוקף".

15.  דמי השכירות משולמים, על פי גרסת התובע, בין 15 ל- 20 לכל חודש. נוסף לתובע ואשתו העיד על מועדי תשלום דמי השכירות גם דייר משנה המתגורר באחת הדירות, אשר תמך בגרסתו, אף העיד שלעיתים מאחרים הדיירים בביצוע התשלומים והתובע מתזכר אותם לשלם את חובם.

16.  התובע פירט בתצהירו שהחל מחודש יולי 2010 הפסיקו הנתבעים לשלם דמי שכירות, לפיכך חובם של הנתבעים הינו 290$ עבור שמונה חודשים בסך של  8,468 ש"ח. 1,495 עבור חשמל ומים ו- 1,600 ש"ח בגין תשלומי ארנונה מחודש יולי 2010, ועד מועד הגשת התצהיר.

גרסת הנתבעים