פסק-דין בתיק תא"מ 28022-04-11 - פסקדין

בפני תביעה בסדר דין מהיר ובה עותרת התובעת לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 24,002 ש"ח.

במוקד התביעה טענת התובעת לפיה בגין במסגרת עסקה למכירת מעליות מיובאות לנתבעים, חייבים הנתבעים גם לשאת בהוצאות שהוציאה התובעת לאחסון המעליות והובלתן עד מסירתן לנתבעים ובפרט תשלום "דמי השהייה" בגין המכולות בהן אוחסנו המעליות.

תמצית העובדות

1.    התובעת הינה חברה העוסקת ביבוא ושיווק של מעליות וציוד למעליות. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הינה חברה אשר עסקה, במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, בהתקנת מעליות בבניינים ובמפעלים. הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") היה בעל המניות ומנהלה של הנתבעת.

2.    במסגרת פעילותה נהגה הנתבעת לרכוש מהתובעת מפעם לפעם מעליות וציוד למעליות, כאשר במהלך 2009 הסתכמו רכישות הנתבעת מהתובעת בסך העולה על מיליון שקלים. בין היתר, במהלך 2009 רכשה הנתבעת מהתובעת 6 מעליות וציוד נוסף (להלן: "המעליות") בעסקה אשר היקפה הכולל, לפי חשבוניות התובעת, מסתכם בסך של למעלה מ- 600,000 ש"ח.

3.    המעליות נשוא עסקה זו הגיעו לישראל ביום 17.11.09. לנתבעת לא היו מפעל או מחסנים, ולפיכך, כמו בעסקאות קודמות בין הצדדים, משכה הנתבעת את חלקי המעליות מהתובעת בשלבים, בהתאם להתקדמות הפרויקטים בהם עסקה וכשהחלקים מועברים להרכבה במישרין אצל לקוחותיה. 

4.    בעת שהגיעו המעליות והציוד לישראל, עמדה יתרת חובה של הנתבעת לתובעת בגין עסקאות קודמות על למעלה מ- 150,000 ש"ח ולפיכך דרשה התובעת לקבל מהנתבעים בטחונות לפירעון חובם. בהתאם לכתב ערבות מיום 22.12.09, ערבה חברת אלקטרה מעליות בע"מ (להלן: "אלקטרה") לתשלום בגין המעליות בסך כולל של 607,897 ש"ח. בעקבות העמדת ערבות אלקטרה, משכה הנתבעת את המעליות והציוד בשלבים עד להשלמת האספקה ביום 13.1.10 (לפי שטרי המטען - נספח ח' לתצהיר התובעת).

5.    במקביל למסירת המעליות לנתבעת, הוציאה התובעת לנתבעת שתי חשבוניות לתשלום. האחת ביום 31.12.09 בסך של 323,790 ש"ח והשנייה ביום 26.1.10 בסך של 288,602 ש"ח. החשבונית הראשונה מאלו כללה גם חיוב בסך של 4,200 ש"ח + מע"מ בגין "הוצאות יבוא והובלה". הנתבעת פרעה התשלומים נשוא חשבוניות אלו במלואם.

6.    במהלך חודש מאי 2010 פנתה התובעת לנתבע בדרישה לתשלום עבור אחסנת המעליות. הנתבע סירב להיעתר לבקשה, חילופי דברים, דואר אלקטרוני ומכתבים לא הביאו ליישוב המחלוקות וביום 17.4.11 הוגשה התביעה.

תמצית הטענות וההליך

7.    לטענת התובעת, עוכבה אספקת המעליות לנתבעת לפי בקשת הנתבעים. עקב עיכוב זה באספקה אוחסנו המעליות במכולות והתובעת שילמה בגין אחסנה זו "דמי השהייה" לחברת השילוח - יו.טי.איי לוגיסטיקה ישראל בע"מ (להלן: "יו.טי.איי") וכן דמי הובלה לחברת ארגון נהגי יבנה וגדרות בע"מ (להלן: "ארגון הנהגים"). הנתבעת היא זו שהזמינה שירותים אלו ולכן היא גם זו שצריכה לשאת בתשלום בגינם. התשלום בו נשאה התובעת בגין דמי ההשהיה וההובלה, בניכוי הסכום ששילמה הנתבעת על חשבון בסך של 4,200 ש"ח + מע"מ, הסתכם בסך של 23,322 ש"ח ובסכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים. התביעה הוגשה נגד הנתבעת כחייבת וכנגד הנתבע על יסוד ערבותו לחובות הנתבעת.

8.    לטענת הנתבעים, המחיר אשר סוכם עם התובעת כלל את כל עלויות התובעת וכל הכרוך ביבוא המעליות. הנתבעת לא חויבה מעולם לשלם "דמי השהייה" או תשלומים אחרים הכרוכים בפירוט הוצאות התובעת ולא היה לה כל עניין בדרכי ההובלה והאחסון של התובעת. לפיכך, טענים הנתבעים שאין בסיס לדרישת התשלום ואפילו היה לה בסיס - הסכומים הנתבעים אינם תואמים את המועדים בהם סופקו המעליות.

9.    התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן ובהחלטה מיום 18.7.11 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן ונקבע כי התביעה תתברר בסדר דין מהיר. התובעת תמכה גרסתה בתצהיר מנהלה, גיל בליי; הנתבעים תמכו גרסתם בתצהיר הנתבע. בדיון אשר התקיים ביום 4.12.12 נחקרו המצהירים והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון

10. תביעה זו הינה תביעה חוזית במהותה. בעת שהנתבעת הזמינה את המעליות מהתובעת נכרת בין התובעת לנתבעת חוזה, חוזה אשר כולל את התחייבות התובעת לספק את המעליות ואת התחייבות הנתבעת לשלם את תמורתן.

מאחר ואין לתובעת טענה כלשהי ביחס לחיובים שהוציאה לנתבעת בגין המעליות עד ינואר 2010 ואין לנתבעת כל טענה ביחס למעליות שסופקו לה, מתבססת למעשה התביעה על שני ראשים אפשריים: האחד, האפשרות שסוכם כי הנתבעת תישא בעלויות אחסון המעליות; והשני, האפשרות שהנתבעת הפרה את התחייבויותיה וחייבת לפצות את התובעת.

11. נוכח הבסיס לתביעה כאמור, הנה אשר התברר:

       א.           ההסכם למכירת המעליות נכרת במהלך 2009. התובעת לא הציגה ולו מסמך בודד ממועד ביצוע ההזמנה, הוא מועד ההתקשרות בין הצדדים, בו מוזכרת התחייבות של הנתבעת לשלם את הוצאות התובעת בגין הובלה, אחסנה או השהייה. התובעת אף לא טענה בתצהיר מטעמה כי עניין זה עלה אי פעם במגעים בין הצדדים עד מאי 2010. עדות הנתבע לפיה עניין "ההשהיה" כלל לא נדון בשיחות בין  הצדדים (עמ' 15 בפרוט') סבירה בעיני שכן היא מתיישבת עם ההתכתבויות שהוצגו.

       ב.            המעליות הגיעו למחסני התובעת ביום 17.11.09 אולם התובעת סירבה לאפשר לשחרר את המעליות עד שתתקבל בטוחה לתשלום בגינן ונוכח חובות הנתבעת בגין עסקאות קודמות. כך עמדה התובעת על קבלת ערבות אלקטרה והמצהיר מטעמה חזר והדגיש בעדותו שללא עקבות אלקטרה לא הייתה התובעת מוסרת את המעליות לנתבעת (עמ' 7 בפרוט').