פסק-דין בתיק תא"מ 2636-11-11

עסקינן בשתי תביעות שאוחדו בהתאם להחלטת כב' הנשיא, השופט אשר גרוניס.

בתיק 2636-11-11 מדובר בתביעת שיבוב והפסדים בסך כולל של 8,794 ש"ח בגין נזקים שארעו לרכב התובע 2 שבוטח על ידי התובעת 1 בתאונה מיום 22.3.11.

בתיק 50922-01-12 מדובר בתביעה על סך 34,172 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לרכבו של התובע באותו התיק באותה התאונה.

למען הנוחות, השימוש במונחים "תובע/ים" ו"נתבע/ים" הם לפי האמור בתיק בו ניתן פסק הדין, קרי, 2636-11-11.

התובע 2 העיד שביום התאונה היה בדרך לישיבה בת"א בשעות הבוקר, ובהגיעו לאיזור מחלף שפירים התחיל פקק והוא נסע לאט יותר בנתיב השמאלי עד שהגיע לתחילת הפקק, ולפתע פגע בו רכב מאחור. הוא עצר, חיכה כמה שניות, הסתכל במראה השמאלית ולא ראה שיש רכב, פתח את הדלת ואז פגע האופנוע, שבבעלות הנתבע 1, ושהיה  נהוג על ידי מר מישל פרי, בדלת רכב התובע 2.

מר מישל פרי, נהג האופנוע, העיד כי כאשר הגיע לאזור מחלף שפירים התחיל פקק, הוא עבר בין המכוניות ואז הגיע למצב שאין לו  יותר אפשרות מעבר בין המכוניות.  הוא יצא לכיוון הנתיב השמאלי וכשחלף 3-4 מכוניות נפתחה עליו דלת של רכב והעיפה אותו מהאופנוע. לדבריו, נסע בין המכוניות בנתיב השמאלי לבין השול השמאלי ולפי תנאי הדרך לא היה לו מצב של מרווח של דלת.

לפי עדותו של התובע 2 , אשר אושרה גם בחקירה הנגדית על ידי מר פרי, הרי שהתובע 2 היה בנתיב השמאלי ביותר בכביש, בסמוך לשולי הכביש, ומשמע, שמיד לאחר שנפגע בפעם הראשונה על ידי הרכב שפגע בו מאחור, לא יכול היה לרדת לשולים משמאל שכן לדבריו כמעט ולא היו שוליים והוא למעשה נותר עומד במקומו;  רק לאחר מכן פתח את הדלת, ולא לפני שבדק כי הוא יכול לעשות כן בבטחה.

אין חולק כי בשעת התאונה היתה הדרך פקוקה, כאשר המכוניות עמדו. במצב דברים זה, נסיעתו של מר פרי בצידם של הרכבים שהיו בנתיב השמאלי ושלא בתוך נתיב הנסיעה, מנוגדת לדין ומהווה סכנה לו וליתר משתמשי הדרך, והדבר הוא בניגוד  לתקנה 122 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 הקובעת, כי "הרוכב על אופנוע או תלת-אופנוע לא יסע בצדו של רכב אחר, לרבות אופניים או אופנוע, אלא כדי לעקפו או לעבור על פניו כדין".

לא ניתן לראות בנהיגתו של מר פרי,  אשר נסע בין הרכבים העומדים לבין השוליים, משום עקיפה או מעבר כדין, שכן, עקיפה או מעבר זה לא נעשו בנתיב שמותר לבצע בו עקיפה, אלא ע"י יצירת נתיב חדש בתוך הנתיב השמאלי הקיים שכבר היה  תפוס על ידי רכבים נוספים.  לפיכך, אסור היה למר פרי לחלוף על פני הרכבים כפי שחלף, ועל כן הוא  האחראי לתאונה.

מר פרי אישור בעדותו כי הוא נסע בין המכוניות משמאל לבין השול השמאלי. אמנם, נכון שהיה פקק תנועה ומר פרי ביקש לנצל את יתרונו של רכב דו גלגלי, אולם, בהתאם לדיני התעבורה, אין הנוהג ברכב דו גלגלי בן חורין ליצור לו נתיב נסיעה עצמאי. במילים אחרות, אילו מר פרי לא היה נוסע בין הרכבים שנתיב השמאלי לבין שולי הכביש השמאליים לא היתה התאונה מתרחשת, ומבחינה זו הוא מונע הנזק הטוב ביותר.

בנסיבות אלו אין מקום להטיל אשם תורם על התובע 2 שכן עדותו כי בטרם פתח את הדלת התבונן במראה, לא נסתרה. בהיותו עומד בנתיב השמאלי, ללא שוליים כמעט, הרי שעשה את המוטל עליו, והנחתו כי ברווח שבין רכבו לבין שולי הנתיב לא יחלוף האופנוע,  היתה סבירה והגיונית.

נזקי התובעים הוכחו באמצעות חוות דעת שמאי ואישור הפסדים שצורפו לכתב התביעה, אשר לא נסתרו.

לאור האמור לעיל אני מקבל את התביעה בתיק 2636-11-11 ודוחה את התביעה בתיק 50922-01-12.

אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים סך 8,294 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה מיום 30.3.11,  אגרת משפט ששולמה ושכ"ט בסך 1,455 ש"ח.

ניתן היום,  י"ב טבת תשע"ג, 25 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.