אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק תא"מ 26204-02-10

פסק-דין בתיק תא"מ 26204-02-10

תאריך פרסום : 28/08/2012 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום נצרת
26204-02-10
28/12/2011
בפני השופט:
אוסילה אבו-אסעד

- נגד -
התובע:
"דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ
הנתבע:
1. א. זובידאת ובניו בע"מ
2. שאוכאת זובידאת

פסק-דין

בהתאם להודעה מוסכמת על הסדר דיוני, מיום 17.8.11, אשר הוגשה על ידי בעלי הדין ואושרה על ידי בהחלטתי מיום 3.9.11, הסמיכו בעלי הדין את בית המשפט לפסוק בתיק זה בפסק דין מנומק שינתן לפשרה, על פי הוראת סעיף 79א(א) לחוק בתי משפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984.

בהתאם להסדר הדיוני שאושר כאמור, הגישו בעלי הדין תצהירי עדיהם וסיכמו טענותיהם בכתב. בעקבות הגשת האחרון שבסיכומים, מטעמם של הנתבעים, ביום 10.11.11, נדחה התיק למתן פסק דיני זה. כמנהגי במתן פסקי דין בדרך הפשרה ואף כמצוות תקנה 214טז' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (מקום בו עסקינן בתביעה המתנהלת בסדר דין מהיר), פסק דיני זה ינומק באופן תמציתי בלבד.

יריעת המחלוקת שבין הצדדים נסובה סביב ציוד שבעלי הדין מסכימים ביניהם כי הושאל לפני שנים רבות על ידי התובעת לנתבעת מס' 1 (לגבי המועד המדוייק שבו הושאל הציוד, ניטשת בין הצדדים מחלוקת). השאלת הציוד הוסדרה בהתקשרות חוזית שנערכה בזמנו בין התובעת, מצד אחד, לבין הנתבעת מס' 1, מצד שני. התקשרות חוזית זו היתה חלק מהתקשרות חוזית רחבה יותר במסגרתה הוסדרה  אספקת דלקים  ומוצריהם על ידי התובעת לנתבעת מס' 1. על פי הנטען, הנתבע מס' 2, חתם על כתב ערבות להבטחת כלל התחייבויותיה של הנתבעת מס' 1 בהסכם ההשאלה.

במשך השנים למן מועד חתימתו של הסכם ההשאלה נהגה הנתבעת מס' 1 לרכוש מן התובעת מוצרי דלק, אולם בשלב מסויים ומסיבותיה של זו, חדלה הנתבעת מס' 1 לעשות זאת בכמויות הדרושות ומצדיקות מבחינה כלכלית המשך השאלת הציוד. בנסיבות אלו, עשתה התובעת שימוש בזכותה על פי ההסכם וביקשה להביא לידי סיום את ההסכם מוקדם יותר. במועד זה, בו ביקשה התובעת להביא את ההסכם לידי סיום, טרם פג תוקפו של ההסכם. או אז, טענה הנתבעת מס' 1, כי הציוד שהושאל על ידי התובעת לנתבעת הוחזר לה לפני שנים רבות וכי כיום לא נותר ברשות הנתבעת מס' 1 ציוד כלשהו המצוי בבעלות התובעת. ניסיונות שבוצעו על ידי  הצדדים לצורך פתרון הסכסוך בדרכי נועם, לא צלחו ובפני התובעת לא נותרה הברירה אלא להגיש את תביעתה.

בתביעתה עותרת התובעת לחיוב הנתבעים לשלם לה את ערך הציוד אותו היא מעריכה בסך 42,804 ש"ח, ובענין זה סומכת התובעת את ידה על הצעת מחיר וחשבונית אשר צורפו לכתב התביעה וסומנו ד'.

הנתבעים בכתב הגנתם כנגד התביעה, הודו בקבלת הציוד המושאל ובזכותה של התובע להביא לידי סיום את הסכם השאילה, ברם טענו מנגד כי כל הציוד עד הפריט האחרון, הוחזר על ידי  הנתבעת מס' 1 לתובעת. כך צויין על ידי הנתבעת מס' 1, כבר בתחילת ההתכתבוית שהתנהלו בין הצדדים עובר למועד הגשת התביעה. החזרת הציוד, כך נטען, בוצעה באמצעות צד ג' , חברה ששימשה בעת הרלבנטית כסוכנתה ושלוחתה של התובעת באזור הצפון.

עוד טענו הנתבעים כי התביעה נגועה בהתיישנות ולמצער שיהוי ניכר המצדיק דחייתה.

עוד נטען, בשמו של הנתבע מס' 2 (מבלי שיוגש מטעמו תצהיר כלשהו), כי זה האחרון לא היה מוסמך לחתום על כתב ערבות וכי תפקידו אצל הנתבעת מס' 1 הסתכם בהפעלת טרקטור, לא יותר ולא פחות.

לעניין סכום התביעה, טענו הנתבעים כי בידי התובעת לא עלה להוכיח את הנזק שנגרם לה. הצעת המחיר והחשבונית אשר צורפו לכתב התביעה אין כוחן עימן כדי להוכיח את שווי הציוד המושאל בפועל. בענין זה לא הוגשה על ידי התובעת שמאות כלשהי.

זאת ועוד, אין להתעלם מן העובדה כי מדובר בציוד ישן שחלפו שנים רבות מאז מועד אספקתו. קבלת התביעה במלואה משמעה מתן פרס לתובעת. גם אם נכונה היא טענת התובעת לפיה ניתן עדיין לעשות שימוש בציוד הרלבנטי, הרי שגם לשיטת התובעת עצמה,  נדרש עדין ביצוע  תיקונים, שיפוצים ועבודות צבע שמטבע הדברים כרוכים בעלויות כספיות לא מבוטלות. את אלו ישנו מקום להפחית מסכום התביעה ועל ידי התובעת לא הובאו ראיות כלשהן לעניין גובה   עלויות אלו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתצהירים שהוגשו מטעמם ובסיכומים טענותיהם נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל אך לא במלואה.

להלן אביא עיקר הנימוקים שהביאוני למסקנה דלעיל.

לאור הסברי התובעת בסיכומי טענותיה ובתצהיר שהוגש מטעמה, שוכנעתי כי הסכם ההשאלה עמד בתוקף עד להחלטת התובעת לממש את זכותה החוזית להבאת ההסכם לידי ביטול, בשל חוסר כדאיות כלכלית. בנסיבות אלה, אין מקום לקבלת טענת הנתבעים להתיישנות עילת התביעה.

מקובלת גם עלי טענת התובעת בסיכומי טענותיה לפיה, טענת ההגנה העיקרית אותה מעלים הנתבעים כנגד התביעה הינה למעשה טענה מסוג 'הודאה והדחה'. למעשה, הנתבעת מס' 1 מודה בשאילת הציוד ברם, לטענתה, כל הציוד הוחזר לתובעת באמצעות צד ג'.

התובעת מכחישה טענה זו וטוענת כי בהתאם להוראות ההסכם הציוד היה אמור להיות מוחזר לתובעת עצמה. בפועל, לא נמצא ברישומי התובעת כל רישום בנוגע לפנייה לאיסוף הציוד מן הנתבעת מס' 1 וממילא לא נמצא כל רישום בנוגע לקבלת הציוד מזו.  בהתאם לאמור בתצהיר שהוגש מטעמה של התובעת, בירורים שנערכו עם הנהגים המובילים של התובעת העלו כי לאלה לא זכור איסוף הציוד מאת הנתבעת מס' 1. בכל מקרה, ברי כי ככל שהציוד היה נאסף, כטענת הנתבעת מס' 1, היה על הנתבעת מס' 1 להציג תעודת משלוח המשקפת את האיסוף הנטען. כמו כן, לטענת התובעת עצם העובדה כי הנתבעת אינה מצליחה להצביע בכתב הגנתה, בתצהיריה ובסיכומי טענותיה שהוגשו לאחר מכן, על מועד מדוייק שבו בוצעה החזרת הציוד, לא כל שכן על זהות האדם שלידיו בוצעה החזרת הציוד המושאל, מכרסמת בטענת הנתבעים ומצדיקה דחייתה.

אין ספק כי הזמן הרב שנקף ממועד ביצוע ההשאלה ועד למועד הגשת התביעה מערים על הנתבעים קשיים בבואם להתחכות אחר תיעוד המשקף את החזרת הציוד (ככל שזה הוחזר אכן לפני עשור), עם זאת, מקובלת עלי טענות התובעת, בסיכומי טענותיה, שלפיהן קשיים אלה, אינם מצדיקים לבדם דחיית התביעה מפאת התיישנות עילתה ו/או השיהוי שחל בהגשתה.

לאחר שקילת הטענות ובחינת העדויות שבכתב (ולרבות התצהירים שהוגשו), סבורה אני כי מאזן ההסתברות נוטה לעברה של התובעת ומצדיק קבלת תביעתה, אך לא במלואה. כאמור, מקובלת עלי טענת התובעת לפיה בהודאה ובהדחה עסקינן. בידי הנתבעת לא עלה להוכיח טענתה לעניין החזרת הציוד למשאילתו. על ידי הנתבעת הובאו גרסאות אחדות לעניין מועד ההחזרה ולעניין זהות הגורם שקיבל לידיו את הציוד המוחזר, כביכול. בנסיבות אלו, כאשר הנטל להוכחת טענת ההגנה הנ"ל  רובץ לפתחם של הנתבעים, אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבעים להרים נטל זה.

אשר לטענת הנתבע מס' 2 לעניין אי כשירותו לחתום על כתב הערבות נוכח תפקידו אצל הנתבעת מס' 1, מקובלים עלי בענין זה הטענות המועלות על ידי התובעת בסיכומי טענותיה. מדובר בטענה שאינה ברורה כל עיקר, שהרי על פי דיני הערבות אין מניעה כי צד ג' יחתום על כתב ערבות ואף גם אם לאותו צד ג' אין תפקיד כלשהו אצל החברה החייבת.

במקרה דנן, לא נשמעה מפיו של הנתבע מס' 2 טענה לעניין אי החתימה על מסמך הערבות וטענתו לעניין אי היותו כשיר לחתום על כתב הערבות, לאור תפקידו, דינה דחייה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ