פסק-דין בתיק תא"מ 26195-06-10 - פסקדין

תביעה לתשלום סך של 1,805 ש"ח (נכון ליום 16.4.10) המהווים לטענת התובעת יתרת תשלומי פרמיה שלא שולמה בגין פוליסת ביטוח.

טענות התובעת

ביום 1.9.09 התקשר הנתבע 1 (להלן: " הנתבע"), יחד עם הנתבעת 2, עם התובעת בחוזה לביטוח רכב מסוג רנו קנגו (להלן: " הרכב"), והתובעת הנפיקה לנתבעים פוליסה (להלן: " הפוליסה").

בהתאם לתנאי הפוליסה היה על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 8,296 ש"ח.

מאחר והנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם בהתאם לפוליסה ולא שילמו את מלוא התשלומים בגינה, ביטלה התובעת ביום 5.11.09 את הפוליסה.

התובעת שלחה לנתבע מכתבי התראה הן לפני ביטול הפוליסה והן לאחריה, אולם הנתבע לא פרע את יתרת חובו.

טענות הנתבע

ההתקשרות בחוזה ביטוח נעשתה טלפונית באמצעות סוכן ביטוח של התובעת, אשר הציע לנתבעים הצעת מחיר שונה - נמוכה באופן ניכר - מן המחיר שבדיעבד הבין הנתבע כי נכלל בפוליסה.

הנתבע לא קיבל עותק מן הפוליסה לאחר ההתקשרות, שכן זו לא נשלחה לביתו. הנתבע אינו חתום על הפוליסה ואף לא על הצעת הביטוח (שגם היא לא נשלחה לביתו).

רק אחרי שהרכב עבר תאונת דרכים מיום 4.11.09, שלאחריה הוכרז כ"אובדן גמור" (להלן: " התאונה"), נודע לנתבע על תוכנה של הפוליסה.

דיון והכרעה

אף שבעדות הנתבע נפלו אי אלו אי-דיוקים, ואינני יכול ליתן בה אמון מלא, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין התביעה להידחות.

מול אותם אי-דיוקים מצד הנתבע עומדים אי-דיוקים משמעותיים יותר מצד התובעת, אשר בכתב התביעה שלה, הנתמך בתצהיר, כלל לא הזכירה את התאונה. בתביעה נטען, כאמור, כי הפוליסה בוטלה ביום 5.11.09 מאחר והנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם בהתאם לפוליסה אולם עיון ב"תוספת ביטול" הפוליסה מלמד בבירור כי הפוליסה בוטלה "עקב אובדן גמור" של הרכב בגין התאונה, שאירעה ביום 4.11.09. בתביעה גם נטען, כאמור, כי התובעת שלחה לנתבע מכתבי התראה לפני ביטול הפוליסה ואחריה. אולם עיון במסמכים שצורפו מלמד כי לא נשלחו מכתבי התראה לפני ביטול הפוליסה, שכן זו בוטלה כאמור יום לאחר התאונה, ללא שום התראה מוקדמת, וקודם לביטול הפוליסה שולמו התשלומים כסדרם.

פיסת מידע חשובה ביותר לענייננו, ולו כרקע להבנת מצב הדברים לאשורו, שלא הובאה ע"י מי מהצדדים בתחילה והתבררה לראשונה רק בדיון, מצויה בכך שהתובעת התכחשה לכיסוי ביטוחי בגין התאונה, ככל הנראה בשל כך שלטענתה גיל הנתבע לא תאם את הגיל לגביו קיים כיסוי ביטוחי בפוליסה. מכל מקום, בעת הדיון הנתבע לא קיבל (או לא קיבל עדיין) את תגמולי הביטוח בגין התאונה, ונראה כי היה כי יכול שצפויה לצדדים התדיינות בנושא זה, אם כי לא נתבררו פרטיו של תיק קונקרטי אותו ניתן היה לאחד עם הדיון בתביעה זו בכדי להגיע לתוצאה קוהרנטית.

במצב דברים זה, ראוי להעיר עוד בטרם הדיון בטענות הנתבע, כי התובעת במידת מה טוענת דבר והיפוכו. מחד, לא רק שהיא מתכחשת לכיסוי ביטוחי, הווה אומר לא משלמת על פי הפוליסה, אלא גם מבטלת את הפוליסה. מאידך, היא תובעת את יתרת התשלום על פי הפוליסה כולה, כאילו היתה זו ממשיכה ועומדת בתוקפה משך כל תקופת הביטוח.

השכל הישר מורה כי אם פוליסה פוקעת בשל אובדנו של האובייקט אשר את הסיכונים לגביו היא מכסה (משזה אבד בנסיבות בהן לא קיים כיסוי ביטוחי), הרי שאין עוד חובת תשלום "דמי ביטוח" בגין יתרת "תקופת הביטוח". כך גם מורה סעיף 16(ב) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: " חוק חוזה הביטוח"). קל וחומר אם מופקת תוספת לפיה "פוליסה זו בטלה ומבוטלת". בהתאם להוראת סעיף 16(ב) הנ"ל, אילו היו דמי הביטוח משתלמים מראש, היה על המבטחת להחזיר חלק יחסי מדמי הביטוח. העובדה שבענייננו לא שולמו דמי ביטוח מראש, אינה משנה מהבחינה המהותית; עדיין מוטלת על מבטחת בנסיבות מעין אלה חובה לערוך חישוב בדבר הסכומים ששולמו לה עד למועד הביטול מחד, הסכומים המגיעים לה עד למועד הביטול מאידך, ולהחזיר דמי ביטוח אשר שולמו בגין התקופה שלאחר הביטול, או לתבוע רק את היתרה המגיעה לה.

שונים היו כמובן פני הדברים אילו היתה התובעת מכירה בכיסוי הביטוחי, ומשלמת על פי הפוליסה, אולם אין צורך להרחיב באשר לכך מאחר ובענייננו, לכל הפחות בעת הגשת התביעה לא הכירה התובעת בכיסוי, ועד למועד הדיון בה לא שילמה מאום. לאור האמור לעיל, גישתה של התובעת בענייננו נראית תמוהה למדי. התובעת המשיכה בגביית דמי הביטוח משל לא בוטלה הפוליסה. ראשית, התובעת המשיכה וחייבה את הנתבע בשני תשלומים בני למעלה מ- 1,000 ש"ח כ"א, גם לאחר ביטול הפוליסה (ביום 22.11.09 וביום 8.12.09). שנית, התובעת המשיכה וגבתה סכום של 1,649 ש"ח באמצעות קיזוז סכום זה, ביום 21.1.10, מן הזיכוי עבור ביטוח החובה. שלישית, התובעת המשיכה וגבתה, ביום 1.2.10, סכום של 1,761 ש"ח באמצעות קיזוז מכירת השרידים של הרכב (ככל הנראה נמכרו השרידים ע"י מי מטעם המבטחת עת נשקלה הכרה בכיסוי ביטוחי, אולם משלא הכירה המבטחת בכיסוי, השרידים שייכים למבוטח). ולבסוף, עתה מבקשת התובעת בגדרי תביעה זו לגבות את יתרת דמי הביטוח שנותרה לתשלום לאחר גביית הסכומים האמורים לאחר ביטול הפוליסה.

בהקשר לסכומים שנגבו לאחר ביטול הפוליסה לא הועלו טענות כלשהן ע"י הנתבע. עם זאת, לא אוכל להימנע מלהעיר כי ספק רב בעיניי אם גבייתם של סכומים אלה במלואם - אכן נעשתה כדין. הדברים נאמרים כמובן בזהירות המתבקשת נוכח העובדה שבהקשר זה לא נזדמן לצדדים לטעון טענותיהם ומבלי שיהא בכך כדי להכריע במאום.

כאמור בפתח הדברים, גם ללא דיון בטענות אלה, דין התביעה להידחות.