תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
2595-09-11
27/01/2013
|
בפני השופט:
נאוה ברוורמן
|
| - נגד - |
התובע:
1. ישיר איי.די.איי חברה לביטוח
2. אילנה שר שלום
עו"ד הישראלי
|
הנתבע:
1. בארי מן
2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
עו"ד שקואי
|
| פסק-דין |
מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.
רקע:
ביום 8.3.2010 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן:
"התאונה").
אין חולק כי נתבע 1 פגע ברכב התובעות, אך יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה, ולנזקים הנטענים.
מטעם התובעות העידה התובעת 2 (להלן:
"התובעת 2") שהינה נהגת רכב המבוטח אצל התובעת 1 (להלן:
"רכב התובעות").
מטעם הנתבעים העיד נתבע 1 (להלן:
"נתבע 1") שהינו נהג רכב המבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן:
"רכב הנתבעים", וכן עה/1 שהינה בתו של בעל הרכב (להלן: "
עה/1"), שנכחה ברכב במושב שליד נתבע 1.
עיקר טענות הצדדים:
לטענת ב"כ התובעת, אין מחלוקת לעניין האחריות, ועל כן יש לקבל את התביעה. הגם, שאין חוות דעת נגדית.
לטענת ב"כ הנתבעים, אין מקום לחוו"ד נגדית הואיל ועסקינן במחלוקת עובדתית לגבי מוקדי הנזק.
לשיטתו, גרסת הנתבע 1 הגיונית יותר.
לאור האמור, מבקש לדחות את התביעה, או לחילופין לחייב את הנתבעים לגבי המוקד הימני האחורי לבד.
דיון והכרעה:
השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן - האם על הנתבעים לשאת במלוא הנזקים הנטענים?
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי לקבל את התביעה במלואה.
בקליפת אגוז, במשפט האזרחי השתרש הכלל -
"המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג' יא). דהיינו, כאשר פלוני תובע את אלמוני, מוטלת עליו החובה להוכיח בראיות כי אכן אלמוני חייב לו.
על שכמו של התובע מוטלת גם חובת השכנוע. שהרי, מידת ההוכחה במשפט האזרחי היא הטיית מאזן ההסתברות למעלה מ- 51%, בעל דין שיזכה במשפט, לאחר הליך של שמיעת ראיות, הוא זה אשר שכנע את בית המשפט כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו.
הלכה למעשה, משמעותה של מידת ההוכחה האמורה היא שלדעת בית המשפט על בסיס הראיות שהונחו בפניו, כמותן, דיותן, והמשקל הראייתי שיש להעניק להן, מסתברת יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד. באופן ציורי נוהגים לומר שדרושה רק רמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%, דהיינו, די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את בית המשפט ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת שיצא ידי חובתו.
ובת"א (תל אביב) 3056/86
לויזדה נ' ההסתדרות העובדים הכללית של העובדים בא"י
, בעמ' 1198 נאמר:
"הקריטריון לעקרון הוא מאזן ההסתברויות ונטייתה. שמות נרדפים משקפים את הרעיון: מהימנות גרסה מול גרסה, שהיא צריכה להיות ברורה, מוצקת משכנעת ועולה על האחרת; הגיונם של דברים; התרשמות; שכל ישר וסבירות; כמות הראיות ודיותן; האיזון הראוי; עודף ראייתי; הקרבה לאמת; אפשרות קרובה; וכדומה; וכל זה בשים לב ובשקלול מכלול הראיות שבאו בפני בית המשפט, שיש בהן להשליך אור לגבי גרסה זו או אחרת. בנוסף לאבני הבוחן האמורים שישומם לא תמיד קל, הייתי מוסיף נדבך נוסף בשקלול הכולל המחייב זהירות נוספת והוא כי יש אינטרס הן לתובע והן לנתבע בתוצאות המשפט...".