פסק-דין בתיק תא"מ 24902-05-11 - פסקדין

בפניי תובענה כספית בסך של 42,500 ש"ח בהליך של סדר דין מהיר מיום 9.3.2011.

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

1) התביעה החלה להתברר כתובענה שטרית בלשכת ההוצל"פ ולאחר שהוגשה התנגדות לביצוע שטר הועברה התובענה על ידי כב' ראש ההוצל"פ בקרית-שמונה/קצרין (כב' הרשמת עביר גבריס)  בהחלטתו מיום 15.5.2011 לטיפולו של בית-משפט זה . בתאריך 13.7.2011 קיבל ביהמ"ש [כב' הרשם (כתוארו דאז) אדריס נעמן] את בקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן וההליך הועבר למסלול של סדר דין מהיר .

2) התובע הינו אוחז בשיק אשר נערך לפקודתו על ידי הנתבעת בתאריך 26.8.2009 ואשר  מספרו 90263 . השיק , אשר מועד פירעונו הינו 26.8.2009 , משוך מחשבונה הבנקאי של הנתבעת בבנק "מזרחי-טפחות בע"מ" סניף ריב"ל שבתל-אביב .

3) התובע הינו קבלן עבודות בנייה הרשום בפנקס הקבלנים המוסמך לשמש כקבלן עבודות הנדסה בנאיות ,אשר ביצע בעבור הנתבעת ובעלה עבודות בנייה בחלקת מקרקעין המצויה בבעלותם במושב חד-נס שבצפון הארץ תמורת סכום מוסכם של 220,000 ש"ח בצירוף  מע"מ . הצדדים כרתו ביניהם הסכם בכתב בתאריך 23.11.2009 שבמסגרתו פורטו כלל ההתניות החוזיות הרלוונטיות .

4) עבודות הבנייה החלו בחודש אפריל 2009  , אולם בפועל ,מועד ביצוען התעכב בשל החלפת המהנדס אשר ליווה את פרויקט הבנייה . התובע מוסיף ומציין ,כי קיבל את שכרו מבעלה של הנתבעת , מר עודד פרץ , באמצעות תשלום אשר בוצע באמצעות שיקים שמספריהם אינם עוקבים . התובע מוסיף ומציין ,כי במהלך חודש אוגוסט 2009 עמד גובה החוב של הנתבעת ובעלה על  סך כולל של 85,000 ש"ח , וכי בתמורה לכיסוי חלק מהחוב העביר בעלה של הנתבעת לידיו את מחצית מהחוב באמצעות שיק בסך של 42,500 ש"ח , ברם שיק זה חולל בשל אי התאמה בין הסכום אשר נרשם לפקודת התובע ברובריקת הספרות (42,500 ש"ח) ,לבין הסכום אשר נרשם ברובריקת המילים  (ארבעים ושתיים אלף ש"ח) . לטענת התובע , לאחר שפנה אל בעלה של הנתבעת, הבטיח האחרון להחליף את השיק ה"פגום" בשיק חלופי מיד לאחר שיקבלו את יתרת כספי המשכנתא .

5) לגרסת התובע , בשלב זה המשיך לבצע את עבודות הבנייה בעבור הנתבעת ובעלה וכי העבודות הסתיימו בתאריך 25.12.2009 . לגרסתו , הנתבעת ובעלה שילמו לו החל מתחילת העבודה ועד לסיומה סך כולל של 238,000 ש"ח (כולל מע"מ) , אולם נותרו ביתרת חוב בסך של 46,400 ש"ח (בתוספת מע"מ) . עוד טוען התובע , כי סיכם בע"פ עם הנתבעת ובעלה כי עלות יתרת העבודות תעמוד על סך של 25,000 ש"ח (לפני מע"מ) וכי עלות פינוי פסולת הבנייה תעמוד על סך של 5500 ש"ח (בצירוף מע"מ) .

6) לגרסת התובע , בתאריך 10.3.2010 סוכם במהלך שיחה עם האדריכל אשר תכנן את ביתה של הנתבעת , כי הנתבעת ובעלה ישלמו לו סך של 51,072 ש"ח  לאחר שהתובע יעביר לחזקתה את השיק ה"פגום" . לגרסתו , בשלב זה ,ביקשו ממנו הנתבעת ובעלה כי התובע יחתום על גבי מסמך המאשר כי העבודות הסתיימו בתאריך 10.3.2010 , וכי  באותו שלב ,נתגלע סכסוך עז בינו לבין השניים וכי בשל כך נטש את המקום בזעם רב . לטענתו , הנתבעת ובעלה זייפו הסכם אותו הציגו בפני ביהמ"ש כראייה התומכת בטענתם כי העבודות הסתיימו בחודש מרץ 2010 ,תוך זיוף חתימתו והוספת פרטים נוספים על גבי ההסכם שלא על דעתו . התובע  מוסיף ומציין ,כי הנתבעת ובעלה צירפו לתצהיריהם חשבוניות מס שאינן רלוונטיות לענייננו ובניגוד להסכמות אשר הותוו בין הצדדים ביחס לשיעור התשלומים המוסכמים בגין ביצוע העבודות אותן ביצע בעבורם .

7) מאידך , הנתבעת מציינת, כי עסקינן בתובענה הנגועה בחוסר תום לב היורדת לשורשו של עניין מאחר ולגרסתה היא עצמה מסרה לתובע שיק אחר תמורת השיק אשר חולל - שיק על סך של 42,500 ש"ח (שיק מספר 3090282 מועד פירעון 30.8.2009) , אשר נפרע במלואו לאחר שהופקד בחשבון הבנק של התובע . לטענת הנתבעת , התשלום הראשון בסך של 59,000 ש"ח בגין ביצוע העבודות בוצע בתאריך 1.6.2009 עם העברת שלושה שיקים מצד הנתבעת ובעלה לידי התובע - שיקים אשר מועד פירעונם הינו : 1.6.2009 , 9.6.2009ו - 10.6.2009 . עוד טוענת הנתבעת , כי עם התקדמות עבודות הבנייה שולם לתובע בתאריך 26.8.2009 סך של 42,500 ש"ח וכי התובע אף הנפיק חשבונית מס בגין תשלום זה . עם זאת , מאחר והשיק חולל בשל שגגה ברישום סכום התשלום ,הועבר לידי התובע שיק חלופי אשר נפרע על ידו בתאריך 30.4.2009 , אולם חרף הפצרותיה והפצרות בעלה ,סירב התובע להעביר לחזקתם את השיק שחולל בנימוקים מנימוקים שונים החל בכך שהשיק נמצא ברשות עובד  אחר (תאופיק) וכן כי השיק נשכח בכיס חולצתו ולאחר מכן כובס בטעות על ידי רעייתו.  עוד טוען התובע ,כי בתאריך 1.10.2009 שילמה לתובע סך של 45,000 ש"ח בשני שיקים , בתאריך 15.10.2009 שילמה לו סך של 40,000 ש"ח וכי בתאריך 15.11.2009 שילמה לו סך של 16,500 ש"ח .

8) הנתבעת מוסיפה ומציינת , כי מאחר והעבודות התעכבו מעבר למוסכם ,הסכימו הצדדים להיפגש בביתו של האדריכל המלווה (אדריכל בועז לויתן מהמושב חד-נס) , וכי במעמד זה נחתם הסכם חוזי שבמסגרתו הוסכם , כי העבודות תושלמנה על ידי הנתבע עד ליום 15.12.2009  . ואף הועבר לנתבע בשיק סכום כספי בשיעור של 35,000 ש"ח אותו פרע התובע  . אולם חרף ההסכמות האמורות העבודות לא הושלמו במלואן , על אף העובדה שהנתבעת ובעלה שילמו לתובע סך כולל של 238,000 ש"ח המהווים כ - 90% מן התשלום המוסכם הכולל (לרבות תוספות בנייה) .

9) הנתבעת מציינת , כי בתאריך 10.3.2010 סוכם בין הצדדים שהנתבע ישלים את עבודות הבנייה עד ליום 9.4.2010 תמורת סכום כספי של 15,050 ש"ח , אולם בפועל ,לא השלים את העבודות - דבר אשר אילצם לשלוח אל התובע מכתב התראה הכולל בחובו הודעה בדבר הפרה יסודית של הסכם ההתקשרות עימם , ולאחר מכן אף נאלצו בעל כורחם לשכור את שירותיהם של ברי סמכא חלופיים תמורת סכום כולל 24,228 ש"ח .

10) במהלך ישיבת ביהמ"ש מיום 24.11.2011 הסכימו הצדדים ,כי תיערך לבעלה של הנתבעת וכן לתובע בדיקת פוליגרף ביחס לשאלה , האם השיק שמספרו 3090282 ניתן במקום שיק מספר 3090263 כפי גרסת הנתבעת , או שמא מדובר כהמשך תשלום בגין עבודות הבנייה מתוך סכום של 85,000 ש"ח ,כפי גרסת התובע . בסופו של יום התיק התקיימה בתיק ישיבת הוכחות בעקבות כך שהתובע נמלך בו התובע בדעתו וביקש לחזור בו מההסכמה הדיונית נוכח מצבו הבריאותי , אשר מנע ממנו מלעבור את בדיקת הפוליגרף . 

דיון והכרעה :

11) הנתבעת עצמה בחרה שלא להעיד בביהמ"ש ושלא להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה ולפיכך בהסכמת התובע , תצהיר העדות הראשית בתיק ניתן על ידי בעלה של הנתבעת , מר עודד פרץ , אשר היה מעורב בפרטי השתלשלות העניינים .

12) מתצהירי הצדדים עולה ,כי העבודות עצמן בוצעו בין התאריכים אפריל ועד דצמבר 2009 כאשר ההסכם החוזי עצמו הועלה על הכתב רק בתאריך 23.11.2009 . כאשר למקרא התצהירים אף עולה כי הצדדים אף אינם חולקים על כך כי גובה הסכום אותו שילמו הנתבעת ובעלה עד ליום 15.12.2009 עמד על סך של 238,000 ש"ח (ראה : סעיף 14 לתצהיר התובע וסעיף 26 לתצהירו של מר פרץ) . מר פרץ אף מודה בסעיף 26 לתצהירו ,  כי הסך של 238,000 ש"ח מהווה כ - 90% מהיקף התשלום המוסכם לרבות תוספות בנייה , דהיינו , הסך המוסכם עמד על כ - 264,444 ש"ח  . גם לשיטת הנתבע עצמו נותרה יתרת חוב בשיעור של 26,444 ש"ח  , כך שעצם העובדה כי הנתבעת ובעלה נותרו ביתרת חוב כלפי התובע איננה שנויה במחלוקת , למעט טענתם לפיה , הנתבעת נאלצה להוציא מכיסה סך של 24,228 ש"ח לצורך השלמת העבודות באמצעות ברי סמכא אחרים .

13) הצדדים עצמם אף חלוקים ביחס לאותנטיות של ההסכם החוזי מיום 10.3.2010, כאשר לגבי דידו של מר פרץ, מדובר במסמך המלמד על הסכמה מצד התובע להשלים שורה של עבודות מוסכמות המפורטות בהסכם תמורת סך של 15,050 ש"ח עד ליום 9.4.2010 , בעוד שלשיטת התובע מדובר במסמך מזויף הכולל בחובו סעיפים שנתווספו שלא על דעתו תוך זיוף חתימתו האישית (ראה : סעיפים 25 ו - 26 לתצהיר התובע) .

14) הנתבע עצמו מדגיש בתצהירו כי קיבל שיק חלופי תמורת השיק הפגום , אולם שיק זה מהווה רק מחצית מהסכום המוסכם אותו היה על הנתבעת ובעלה לשלם לתובע עד לחודש אוגוסט 2008 , דהיינו , 85,000 ש"ח . הנתבעת ובעלה אמנם השכילה להוכיח כי בתמורה לשיק שבוטל העבירו לידי התובע שיק חלופי , אולם התובע הודה בחקירתו הנגדית , כי למרות שקיבל שיק חלופי לא השיב את השיק לידי הנתבעת ובעלה בשל כך שלא שילמה לו את מלוא היתרה המוסכמת בגין ביצוע העבודות  שטרם הושלמו (ראה : עדות תאופיק עמוד 7 שורות 3 - 4 לפרוטוקול ; עדות התובע שורות 26 - 29 לפרוטוקול) .

15) האוחז בשטר ההחלפה והחייב על פיו רשאים לקבוע בהסכם מפורש ביניהם מה דינן של ההגנות שיש לחייב על פי השטר המקורי ומה השפעתן על החבות על פי שטר ההחלפה . הסכם זה , אם הוא נעשה בידיעת העובדות המטריאליות , מחייב את הצדדים לו מכח דיני החוזים הכלליים , ולפיכך יינתן לו תוקף גם במסגרת דיני השטרות , שכן אלה מכירים בכוחו של צד לשטר להגביל את חבותו השטרית . עיקר הבעיה נובעת בהינתן מקרים שבהם אין הסכם מפורש בין הצדדים , ולפיכך נקודת המוצא היא השטר המקורי,  ושטר ההחלפה הם מקורות נפרדים לחיובים כך שההגנות המוקנות לשטר המקורי מעוגנות אליו ואינן עוברות לשטר ההחלפה .  שטר ההחלפה מהווה חיוב עצמאי וההגנות לשטר המקורי אינן תוספות בו . עם זאת , כאשר קיים קשר הדוק בין שני השטרות ,נוצר קשר אפשרי בין הגנותיו של החייב על פי השטר המקורי לבין חבותו על פי שטר ההחלפה . הן טענות כנגד חבותו על פי השטר המקורי והן לעניין שחרורו מאחריות ביחס לשטר המקורי (ראה : יצחק יערי ודורון תמיר , דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט , הוצאת "נבו" , עמוד 1513 - 1515) .   הפסיקה אף מכירה בשטר ביטחון אשר נועד לצורך הבטחת תשלום שוטף, ובפרט במסגרת יחסי ספק-לקוח , כך שבמידה ומצטבר חוב שאינו נפרע רשאי הספק להגיש את השטר לפירעון (ראה: ר"ע 22/85 ס.ט.ס. אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' סלון אמפיסל בע"מ , פ"ד לט(2) 565 (1985)). סוג זה של שטר בטחון מקל על האוחז את נטל הראיה במקרה של הפרת עסקת היסוד .

16) במקרה דנן , הנני מעדיף את גרסת התובע כאמור בסעיף 21 לתצהירו לפיה , במהלך הפגישה אצל האדריכל בתאריך 10.3.2010 הגיעו הצדדים לכלל הסכמה כי השיק שחולל יוחזק על ידי התובע כשטר ביטחון לצורך הבטחת תשלום יתרת החוב הכספית מצד הנתבעת ובעלה . אמנם , מעדותו של עד התביעה  מר תאופיק סברה עולה  , כי עובר לחילול השיק ומתן השטר החלופי התובע לא ניהל תרשומת מסודרת של הכספים אותם קיבל מהנתבעת (ראה : עמוד 6 שורה 28 - עמוד 7 שורה 4 לפרוטוקול) , אולם מאידך , קיימת הודאת בעל דין מצד הנתבעת ובעלה כי השניים חבים לתובע סך של  15,050 ש"ח - 26,444 ש"ח , כפי טענת הנתבעת (ראה : לשון ההסכם מיום 10.3.2010 וכן סעיף 26  לתצהירו של מר פרץ) , בעוד שהתובע העמיד את יתרת החוב על סך של 51,072 ש"ח (ראה : סעיף 21 לתצהיר התובע) .