1. התובעים הגישו כנגד הנתבע תביעה כספית על סך של 23,000 ש"ח.
התובעת מס' 1 (להלן "החברה") הינה חברה קבלנית העוסקת בביצוע עבודות תשתית ואילו התובע מס' 2 הינו מנהלה (להלן "התובע"). הנתבע עובד בחברה הקבלנית אחרת.
לטענת התובעים, בחודש אוקטובר 2010 פנה הנתבע וביקש לקבל מהם הלוואה על סך של 20,000 ש"ח. החברה הסכימה לבקשת הנתבע ונתנה לו הלוואה לאחר שהתחייב להחזיר אותה תוך חודשיים. כפועל יוצא מכך, נמשכה המחאה, ז.פ. 30.11.2010,
בה נרשם התובע כנפרע והיא נמסרה לנתבע על ידי התובע. נטען, כי הנתבע ביקש לקבל את ההלוואה בהמחאה על מנת לסחר ולהעביר אותה לידי אחרים, וכך נעשה. ההמחאה נפרעה במועד.
הנתבע לא החזיר את ההלוואה, חרף התחייבותו וחרף פניות של התובע אליו. לפיכך, הוגשה התביעה כנגדו.
2. הנתבע התגונן בפני התביעה, כפר בטענה כאילו ביקש ו/או קיבל מהתובעים הלוואה וכי התחייב להחזיר הלוואה כלשהי.
3. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. בנוסף, זומנו לעדות מר סעיד פחראלדין, חבר הנהלה בקבוצת הכדורגל מכבי דלית אל כרמל, ומר אייל מנסור, העוסק בפעולות מימון וניכיון המחאות.
דיון והכרעה
4. טרם דיון בתביעה לגופה, ראוי להדגיש כי לא מדובר בתביעה שטרית ולכן, מוטל על התובעים להוכיח את תביעתם מתחילתה ועד סופה, על פי נטל הבאת הראיות הרגיל. כלל הוא, כי על בעל הדין מוטל הנטל להוכיח את טענותיו כלפי הצד שכנגד. לפיכך, נושא התובע בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו, ואילו הנתבע נושא בנטל השכנוע לגבי כל היסודות העובדתיים של טענת ההגנה שלו. מידת ההוכחה הנדרשת בתביעה אזרחית היא הטיית מאזן ההסתברויות לזכותו של הנושא בנטל השכנוע. על מנת לזכות בתביעתם, על התובעים היה לעמוד בנטל זה ולשכנע כי נתנו לנתבע הלוואה וכי הוא לא החזיר אותה במועד. כפי שיפורט להלן, התובעים לא עמדו בנטל זה ולא הוכיחו כי נתנו לנתבע הלוואה באמצעות ההמחאה הנזכרת בכתב התביעה.
5. אין חולק וכך אף עולה מעדויות הצדדים, כי במהלך התקופה שקדמה למסירת ההמחאה, היה קשר עסקי בין התובעת לבין חברת נדים כמאל ובניו שהנתבע הוא אחד מבעליה וכי החברה ביצעה עבור חברת נדים כמאל עבודות שונות (עמ' 2 לפרוטוקול). קשר עסקי זה נמשך גם לאחר מכן, בהתחשבנות בין החברות. התובע אישר בחקירתו הנגדית, כי מדובר היה בפרויקטים בהיקף של מיליוני ש"ח וכי החברה קיבלה את כל הכספים המגיעים לה ולא חוללה המחאה כלשהי של חברת נדים כמאל (עמ' 3 לפרוטוקול). אין גם חולק, כי שררו יחסי ידידות בין התובע לבין הנתבע (ראה תצהירו של התובע וחקירתו הנגדית וכן, חקירתו הנגדית של הנתבע בעמ' 16 לפרוטוקול). פרטי ההלוואה הנטענת לא הועלו על כתב באופן כלשהו ולא נכרת הסכם הלוואה בכתב בין הצדדים.
6. מלכתחילה, נטען על ידי התובעים בכתב התביעה, כי ההלוואה ניתנה לנתבע על ידי החברה ולא על ידי התובע. גם ההמחאה שנמסרה כביכול לנתבע, נמשכה מחשבונה של החברה, אשר מהווה אישיות משפטית נפרדת מהתובע. יתירה מזאת, במכתבו של ב"כ התובעים מיום 22.6.2011, נטען כי ההלוואה ניתנה על ידי החברה ולא על ידי התובע. אמנם, ההמחאה נמשכה לפקודת התובע כנפרע והוא הסב אותה בחתימתו אולם, הוא לא טען אף בתצהירו כי בכך הפך למלווה בעצמו. נטען על ידו רק כי ההמחאה נמשכה באופן זה לאור בקשתו של הנתבע, אשר ביקש לסחר אותה לאחר מכן. טענה זו אינה ברורה כשלעצמה, שעה שניתן היה לרשום את שמו של הנתבע כנפרע, ללא הגבלת סחרות של ההמחאה ובוודאי שלא היה צורך למשוך את ההמחאה לפקודת התובע לשם סחירותה.
במהלך חקירתו הנגדית, שינה התובע את גרסתו וטען לראשונה, כי ההלוואה לא ניתנה על ידי החברה, אלא ניתנה על ידו באופן אישי לאחר שמשך כספים מהחברה ושילם על כך מס או "דיבידנט", כטענתו (עמ' 3, שורות 24 - 25 ועמ' 4, שורות 25 - 31 לפרוטוקול). משמע, על פי גרסתו זו של התובע, הוא שקיבל הלוואה מהחברה, שילם על כך מס, והוא שהלווה את הכספים לנתבע. מדובר בגרסה שהועלתה לראשונה בחקירה הנגדית והיא עומדת בסתירה לגרסתה המקורית שניתנה בכתב התביעה.
7. בין אם ההלוואה ניתנה לנתבע ובין אם ניתנה בפועל לתובע, אשר מסר בתורו את הכספים לנתבע באמצעות סיחור ההמחאה ומסירתה לידיו, הרי שעצם מתן ההלוואה אמור למצוא ביטוי בספריה של החברה. ואכן, התובע טען כי רשם את הלוואה בספרי החברה, שילם על כך מס והדבר צוין בדו"ח שהוגש לשנת 2010 (עמ' 6, שורות 5 - 17 לפרוטוקול). דא עקא, שהתובעים לא מצאו לנכון להגיש במסגרת ראיותיהם את דו"חותיה הכספיים של החברה והדיווחים למס ההכנסה, מהם ניתן יהיה לדלות פרטים באשר להלוואה. יש בכך כדי לפעול לרעתם, כמי שלא הביאו ראיה שיכולה לתמוך בגרסתם.
8. למעט עדותו של התובע, שכנגדה עומדת עדותו של הנתבע, לא הגישו התובעים ראיה כלשהי שתתמוך בגרסתם לפיה, אכן ניתנה לנתבע הלוואה, בין אם על ידי החברה ובין אם על ידי התובע עצמו.
9. עיון בעותק ההמחאה מפנקס ההמחאות של החברה (צורף כנספח לתצהיר עדותו של התובע) מעלה, כי גם בו לא נזכרה הלוואה כלשהי. ברובליקת "הפרטים" נרשמה רק המילה "עצמי" ולא ניתן להסיק מכך דבר לעניין הלוואה שניתנה כביכול לנתבע. ניתן היה לצפות כי לפחות בעותק ההמחאה שנותר בידי החברה, ירשמו פרטים מינימאליים בנוגע לסיבת משיכת ההמחאה מחשבונה של החברה. ולא היא.
10. התובע ביקש להוכיח כי ההלוואה ניתנה לנתבע באמצעות התחקות אחר שרשרת חתימות ההסבה בגב ההמחאה. עיון בגב ההמחאה מעלה כי התובע הסב אותה לראשונה. בנוסף, מצויות חתימותיהם של העמותה לקידום הכדורגל דלית אל כרמל, חתימתו של מנסור אייל, חתימתה של שלניר ייעוץ ושיווק עסקי בע"מ וחתימתה של חברת פנינסולה פיננסים בע"מ.
11. התובע זימן לעדות את נציג העמותה לקידום הכדורגל דלית אל כרמל, מר סעיד פחראלדין. במהלך עדותו, אשר הנ"ל כי הוא משמש חבר הנהלה בעמותה והתברר כי הנתבע הינו אחד מבין שני מורשי חתימה של העמותה (עמ' 11, שורה 14 לפרוטוקול). הנ"ל טען, כי ההמחאה התקבלה אצל העמותה כתרומה והפנה לקבלה מיום 1.6.2011 (ת/1). עוד השיב העד, כי מועדון הכדורגל ממומן בעיקר מתרומות וכי יש יושבי ראש שאחראים לכך ואם יש צורך, לפעמים הם משלמים מכיסם. בעניין זה, ציין את שמותיהם של מר רושדי נסראלדין והנתבע. משנשאל מדוע מועברות המחאות לניכיון, השיב כי לעיתים העמותה זקוקה לכסף מזומן (עמ' 12, שורות 24 - 29 לפרוטוקול). העד אישר כי ההמחאה הוסבה למר אייל מנסור וכי העמותה קיבלה בתמורה כסף מזומן (עמ' 13, שורות 12 - 13 לפרוטוקול). עוד אישר העד, כי הוא מכיר שנים רבות את הנתבע, הוא נפגש עמו לעיתים קרובות ונותן שירות למחשבי החברה הקבלנית של הנתבע. הגם שעדותו של העד יצרה זיקה בין העמותה לכדורגל, אשר ההמחאה הוסבה לטובתה ואשר מסרה אותה לניכיון כנגד מזומנים, לבין הנתבע, אשר משמש אחד מיושבי הראש שלה ומורשה החתימה בה, עדיין אין בכך כדי להוכיח על פי מאזן ההסתברויות מתן הלוואה שנמסרה על ידי מי מהתובעים לנתבע. לא הוכח כי ההמחאה נמסרה לידי הנתבע וכי הוא שמסר אותה לעמותה, כתרומה.
12. עדותו של העד מנסור אייל לא הועילה אף היא לתובע והיא אך הבהירה את השתלשלות ההסבות של ההמחאה. העד אישר כי מר סעיד פחראלדין הוא שמסר לו את ההמחאה לצורך ביצוע ניכיון ובתמורה, מסר העד מנסור המחאה על סך של 19,000 ש"ח (, ת/2. עמ' 15 לפרוטוקול). הנ"ל טען, כי אין לו קשר אישי עם מועדון הכדורגל דלית אל כרמל או עם צוות העמותה, וכי הקשר היחיד הוא קשר עסקי של פעולות מימון. עוד נטען על ידו, כי אינו מכיר באופן אישי את הנתבע (עמ' 15, שורות 7 - 18 לפרוטוקול). כאמור, מר מנסור אישר כי הוא חתם על גב ההמחאה לאחר שנמסרה לידיו, היא סוחררה לחברת שלניר שהינה חברה למימון וכי שלניר הסבה את ההמחאה לחברת פנינסולה, שגם היא חברת מימון (עמ' 15, שורות 25 - 26 ועמ' 16, שורות 1 - 7 לפרוטוקול). גם עדות זו של העד מנסור אייל, כמו קודמתה, אין בה כדי לבסס את דבר מתן ההלוואה לנתבע.
13. הנתבע מצידו, הגם שאשר את הקשר בינו לבין מועדון הכדורגל דלית אל כרמל, עמד בחקירתו הנגדית על גרסתו לפיה, לא קבל מעולם הלוואה כלשהי מהתובעים. שמו של הנתבע אינו רשום כנפרע על גבי ההמחאה וחתימתו אינה מופיעה על גב ההמחאה כמסב. עצם הקשר שלו לעמותת הכדורגל, אין בה די כדי להוביל למסקנה כי אכן קבל הלוואה מהתובעים, באמצעות ההמחאה.
14. סיכומו של דבר, התובעים לא עמדו בנטל להוכיח, בהתאם למאזן ההסתברויות, כי נתנו לנתבע הלוואה באמצעות ההמחאה נשוא התביעה.