בפני תובענה לתשלום פיצוי באשר לנזקים נטענים למכולה.
1. התובעת הינה חברה העוסקת בין היתר בשינוע, תפעול ואספקת מכולות בנמלי ישראל עבור לקוחותיה. הנתבעת הינה האחראית על שינוע, פריקת וטעינת המכולות בתחום נמל חיפה.
2. אין מחלוקת כי במועד כלשהו בשנת 2002 נפרקה בנמל חיפה, על ידי הנתבעת, מכולה מס' 210160-6 ADMU (להלן: "
המכולה"). עוד מוסכם כי התגלו נזקים משמעותיים למכולה ובעטיים המכולה לא נלקחה על ידי התובעת, או שולחתה, ולמעשה נשארה ריקה בנמל חיפה עד שנת 2007.
3.
התובעת טוענת כי הנזק למכולה נגרם על ידי גורמים אשר באחריות הנתבעת, שכן המכולה הגיעה במצב טוב ותקין לנמל וניזוקה בעת פריקתה או שינועה. לטענתה, על הנתבעת לפצותה בסך של כ-2,600 $ ארה"ב בגין עלויות תיקון הנזק שנגרם למכולה (כ-11,000 ש"ח) ובנוסף, בסך של כ-12,000 ש"ח בגין עלויות האחסנה של המכולה בנמל במשך כ-4 שנים.
4.
הנתבעת מכחישה את חבותה ואת גובה הנזק.
5. בפני העיד מר יחיאל מדר, מנהל מחלקת שירות ולוגיסטיקה של התובעת (לגבי תצהירו
ת/1 ולגבי מסמכים נוספים
ת/2).
6. לאחר בחינת העדות והמוצגים ושקילת סיכום הטענות מטעם הצדדים, מסקנתי הינה כי
דין התביעה להידחות. היות ועסקינן בתובענה בסדר דין מהיר ובהתאם להוראות תקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן בתמצית את עיקר נימוקי פסק הדין.
7.
באשר לנזק שנגרם למכולה - היות והתובעת עצמה טוענת כי המכולה ניזוקה באופן שחייב את השמדתה, אזי שסכום התביעה - המבוסס על אומדן עלויות תיקון הנזק - אינו רלבנטי. אין המדובר בנזק שתוקן ונתבעת השבת הסכום שהוצא לצורך התיקון או פיצוי בגין תיקון עתידי - שהרי תיקון שכזה לא בוצע בעבר ולא יתבצע אף בעתיד. אם בכוונת התובעת היה לטעון שלמעשה הנזק גרם לאובדן מוחלט של המכולה, היה צריך לבסס את דרישת הסעד הכספי על נתונים באשר לעלות המכולה - אך נתונים שכאלה לא הובאו לידיעתי.
8. טען בהקשר זה העד מר מדר, כי : "הגובה של הנזק הוא קרוב מאוד לשווי המכולה" (עמ' 6, שורה 22) והמשיך והסביר שבשל שעלות התיקון היתה כה גבוהה, כמעט בשווי המכולה, אזי שהתובעת החליטה שאין היגיון כלכלי בביצוע התיקון - וביקשה לפנות את המכולה ולהשמידה. עם כל הכבוד לעד, אשר אין ספק שהינו איש מקצוע ותיק ובקיא במקצועו, אזי שהערכתו זו אינה יכולה להוות תחליף להוכחת שווי המכולה. אם רצתה התובעת להוכיח שעלות התיקון שווה לעלות המכולה, אזי שהיה צריך להציג ראיות מטעם מי שיכול להעיד על נתון שכזה, ולחילופין - אם רצתה התובעת לבסס את דרישת התשלום על שווי המכולה, אזי שהיה צריך להציג נתונים באשר לשווי של מכולה כגון זו בה עסקינן.
9. לכן, יש לדחות את התביעה שכן הנזק לא הוכח. אעיר כי יתכן וקושי מסוים בהיבט זה טמון בעובדה שהנזק התרחש במועד נעלם במחצית שנת 2002 (!!!) וראו כי לכתב התביעה צורף מכתב של העד מדר מיום 22/9/2002 ובו הוא טוען כי התובעת רואה את הנתבעת כאחראית לנזק למכולה. במלאות יותר מעשר שנים ממועד קרות הנזק ועד היום - אל לה לתובעת להתפלא שעמדתי היא שהנזק לא הוכח (ולא אבין מדוע מלכתחילה התביעה הוגש רק בשנת 2008 או מדוע הגיעו הדברים עד כדי כך שהיא נמחקה מחוסר מעש בשנת 2010).
10. מכאן - שהתביעה לגבי הנזק למכולה במקרה זה נדחית (וראו אף את ת"א (שלום תל-אביב)
כרמל שירותי ספנות בינלאומית בע"מ נ' רשות הנמלים והרכבות (פורסם בנבו, 23.10.2006) שם בהמ"ש הגיע למסקנה זהה.
11.
באשר לדמי האחסנה - אין אף לקבל את דרישת התובעת לקבל פיצוי בגין העלויות שהיא נאלצה לשלם בכל הנוגע לדמי האחסנה, שכן מהתכתובות שבין הצדדים אשר צורפו לעיוני, עולה שהנתבעת דרשה מהתובעת כמה פעמים לפנות את המכולה (בשל שהיא "תופסת מקום"), והתובעת השיבה שהיא מודעת לכך שעליה לפנות את המכולה למגרש הגרוטאות, אך דרשה מנציג הנתבעת להתחייב שבמידה והיא אכן תפעל לפינוי כאמור - הרי שהיא לא תחויב בדמי אחסנה. לא ברורה לי הדרישה המקדמית לגבי פטור מדמי האחסנה, ולשיטתי היה על התובעת לפעול לפינוי המכולה לאחר על מנת להקטין את הנזק, כבר בשנת 2003, ולא להמתין עד יוני 2007 (עת החליטה הנתבעת למכור את המכולות כסב"ן). התנהלותה של התובעת גרמה לכך שהצטברו דמי האחסנה לגבי תקופה של כ-4 שנים - ולא שוכנעתי כי קיימת עילה לחייב את הנתבעת לגבי חוב זה (אף אם הייתי מוצאת שהנתבעת אחראית לנזק שנגרם למכולה).
12. אשר על כן, מצאתי לדחות את התביעה.
13. אוסיף עוד ואעיר כי הנסיון להגיע לפשרה בשנת 2003 ואף הצעת הפשרה ששלחה הנתבעת לתובעת בשעתו (או יותר נכון קודמתה של הנתבעת) - אינם מחייבים את המסקנה שיש לקבל את התביעה במקרה מיוחד זה. הצעת פשרה משנת 2003 (עוד לפני השמדת המכולה) אינה מהווה הודאה - ובוודאי שאינה יכולה "להתגבר" על הקושי הראייתי לגבי גובה הנזק שתואר מעלה. בהקשר זה יש עוד להוסיף כי המסמכים שצורפו לכתב ההגנה אינם יכולים לשמש כתחליף לראיות שהתביעה החסירה, שכן מסמכים אלו לא הוגשו כראיה בשל שהנתבעת בחרה שלא לזמן עדים מטעמה. עוד אעיר כי את טענתה של הנתבעת לגבי חוסר יריבות (באשר המכולה אינה בבעלות התובעת אלא בבעלות חברת אדמירל) - קשה לקבל לאור התכתובות הרבות שבין הצדדים לגבי המכולה.
14. אשר על כן, מצאתי שיש לדחות את התביעה.
15. התובעת תשלם לנתבעת 4,000 ש"ח (כולל מע"מ) בגין הוצאות.
ניתן היום, א' כסלו תשע"ג, 15 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.