פסק-דין בתיק תא"מ 24249-12-10 - פסקדין

1.      תביעה זו הוגשה על רקע תאונת דרכים בה היו מעורבים מונית בבעלות התובע מחד (מ.ר 8098225) ומשאית בבעלותה של הנתבעת 2 מאידך (מ.ר 8164414), כאשר ע"פ הנטען נגרמה התאונה באשמו של נהג המשאית, הוא הנתבע מס' 1 , אשר ע"פ המבואר בהמשך היה מועסק אצל הנתבעת 2.

הנתבעת 3 הינה חברת הביטוח אשר שימשה בשעתו כמבטחת המשאית.

2.      התובע טוען להפסדים כספיים שנגרמו לו עקב התאונה, כשהסך הנתבע הינו 18,684 שקלים לפי הפירוט הבא: נזק ישיר למרכב המונית - 7,487 שקלים, ירידת ערך בשיעור 5.5% - 6,787 שקלים, תשלום לשמאי - 1,000 שקלים, הפסד 4 ימי עבודה - 3,260 שקלים והוצאות נלוות - 150 שקלים.

לביסוס הנזקים הנטענים הגיש התובע, בין השאר,  חוות דעת שמאי (שביב שלומי) בצירוף חשבון שכרו ותמונות המתעדות את הנזק שנגרם למונית.

כן צורף אישור הכנסה מיום 4.10.10 חתום ע"י "אורי אטיאס ושות' חשבונאים ויועצים" וזאת לביסוס שיעור ההכנסה היומית של התובע כעצמאי - 815 שקלים ע"פ הנטען.

3.      הנתבעים חולקים בראש ובראשונה על האשם המיוחס לנתבע 1 ולמעשה - על נסיבות התרחשות התאונה כשלצד זאת מוכחש אף הנזק הנטען כמפורט בכתב ההגנה.

4.      אין חולק כי התאונה אשר התרחשה ביום 2.8.10  ארעה בצומת המצוי בסמוך לנמל אשדוד, עת ביקשו התובע והנתבע להיכנס לצומת עם קיומו של מופע רמזור ירוק ובעוד השניים מגיעים לצומת זה מכיוון אחד.

אין אף חולק כי עסקינן בכביש אשר שלושה נתיבים בו, כאשר השניים הימניים מאפשרים נסיעה ישר בלבד, בעוד השלישי - השמאלי ביותר נועד לפנייה שמאלה.

כן אין חולק כי עובר לתאונה נעמד התובע במסלול האמצעי שיעודו ישר בעוד הנתבע נעמד במסלול השמאלי שיעודו לנסיעה שמאלה כאמור.

המחלוקת נסובה על כיוון נסיעתו בפועל של כל אחד מהנהגים עם החלפת מופע הרמזור לירוק ובעוד כל צד מייחס למשנהו את הסטייה הפתאומית לנתיב נסיעתו של האחר כפי שיפורט להלן.

בענין זה העידו מחד התובע עצמו וחברו - מר אהרוני מנשה אשר נסע עימו במונית ומאידך - הנתבע. העדים נחקרו ממושכות ובסופו של דבר סיכם כל צד טענותיו בהסתמך, בין השאר, על העדויות כפי שנשמעו  וכן על תמונות הממחישות את מיקום התאונה ונזקי המונית (צורפו לכתב התביעה), תוך שכל צד נסמך על אלו לביסוס טענותיו שלו באשר להיתכנות גירסתו.

5.      לאחר שחזרתי ובחנתי את עדויות הצדדים מחד ומאידך, והגם שלא ניתן להתעלם מהעובדה שלתובע לכאורה עד לביסוס גרסתו, בניגוד לנתבע, הרי שבסופו של יום הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות כפי שאבהיר להלן.

6.      ניתן להקדים ולציין כי בסופו של יום ולאחר חקירתם, נותרו העדים דבקים כל אחד בגרסתו שלו בכל הנוגע לזהותו של הצד אשר סטה שלא כדין לנתיב נסיעתו של האחר.

עם זאת ועדיין, השוואת גרסאות התובע וחברו - מר אהרוני ובחינתן מלמדת על מספר הבדלים ונקודות מעוררי תהייה:

ראשית,בעוד התובע מעיד כי הן לפניו והן לפני הנתבע עמדו רכבים עובר לנסיעתם (עמ' 4 לפרוטוקול), הרי שמר אהרוני מעיד ונחרצות כי כל אחד מהם נעמד ראשון לפני קו העצירה בצומת (עמ' 8). בהמשך, עת הוטח במר אהרוני כי התובע מעיד אחרת, לא היסס לתמוך בגירסת התובע בציינו: "הוא נהג", "יכול להיות" (עמ' 10).

שנית,ובהמשך לאמור, בעוד שבתצהירו ובראשית חקירתו מתיימר התובע לתאר את מצב הדברים עובר לתאונה - כי ראה "שלצד שמאל של המונית עצרה משאית" (סעיף 4 לתצהיר), הרי שמהמשך חקירתו ניתן היה להתרשם כי כל הנתונים שמסר בהקשר זה אינם מבוסס על ידיעה אישית, כי אם על עדות חברו - התובע או על הנחתו האישית (ראה בעמ' 8 החל משורה 16 עד 25). מר אהרוני שמע למעשה את החבטה בהתנגשות כלי הרכב ורק אז נוכח במשאית ולא נכח בעצם סטייתה (עמ' 9).

שלישית,בתצהירו (סעיפים 3 - 4) מצהיר התובע כי לו עצמו היה מופע רמזור ירוק בעוד שלנתבע שעמד במסלול השמאלי היה עדיין מופע אדום וכי זוהי למעשה הסיבה שבחר לפתע לשנות מנתיבו המיועד ולסטות לנתיבו של התובע. לעומת זאת, בעדותו בדיון מעיד הלה: "אני נוסע ישר וכשנפתח אור ירוק נפתח לשניהם ביחד בהתחלה... הוא יצא בירוק יחד איתי" (עמ' 2 שורות 10 - 13).

מתקבל הרושם כי הגרסה הראשונה שנמסרה (ובתצהיר שנערך מראש, יש להדגיש) נועדה להמחיש קיומו של הסבר - מניע לסטייה המפתיעה המיוחסת לנתבע ממסלול נסיעתו. מניע זה אינו עולה מהגרסה האחרת שנמסרה במהלך הדיון כאמור.

יצוין כי מנגד עשוי להימצא הסבר מסויים למניע שהיה לתובע דווקא לסטות מנתיבו הוא כטענת הנתבע, שכן התובע מצידו נדרש לנסיעה ישר לכיוון הנמל בעוד נוסעו שנאסף על ידו בצומת הקודם, אמור היה להגיע לכיוון המסוף - בעיר, לשם ניתן להגיע בפניה שמאלה מהצומת הנדון, לטענת הנתבע. ייתכן כי בין הצמתים עת הבהיר מר אהרוני רצונו להגיע לעיר דווקא, סטה התובע פתאומית מנתיבו לכיוון נתיב הנתבע. הנתבע אף מעיד כי נוצר רווח אליו רצה התובע להידחק (עמ' 20 ש' 23).