פסק-דין בתיק תא"מ 23918-05-12 - פסקדין

הצדדים הסכימו כי פסק הדין ינתן לאחר דיון סופי שהתקיים בפני ובמהלכו שמעתי את התובע ועדה מטעמו ואת הנתבע מס' 1.

בפני תביעה לתשלום הסך של 5,541 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונה שארעה ביום 11.11.11 במהלכה התנגשו רכב התובע מסוג פיאט, מ.ר. 57-863-10 (להלן: "רכב התובע") ורכב הנתבע 1 שהשימוש בו בוטח על ידי נתבעת 2, מ.ר. 29-583-14 (להלן: "רכב הנתבע").

התאונה ארעה ברחוב חד סטרי בשכונת טרומפלדור שבצפון נהריה ואין מחלוקת של ממש באשר לנסיבותיה שכן שני הצדדים מתארים באופן דומה את התאונה, דהיינו שזו התרחשה בעת שרכב התובע פנה ימינה אל תוך חניית הבית המצויה בצידו הימני של הרחוב, ובמהלך פניה זו פגעו הרכבים זה בזה כאשר חזית רכב הנתבע פוגעת בצידו הימני אחורי של רכב התובע. מהתמונות ניתן לראות כי לרכב התובע נגרמה מעיכה קלה ביותר בדלת אחורית ימנית וסימני שפשוף בדלת ובכנף אחורית.

המחלוקת הינה בשאלה מי אחראי להתרחשות התאונה: האם התובע שביצע את הפניה ימינה באופן פתאומי, ללא איתות, ותוך חסימת דרכו של רכב הנתבע שנסע בכביש, או שמא הנתבע הוא שניסה לעקוף את רכב התובע מימין בעת שזה ביצע את הפניה?

מעדות התובע בפני עלה שהוא הבחין ברכב הנתבע עומד בצד שמאל של הרחוב קודם לביצוע הפניה ימינה. לטענתו הנתבע עמד שם ושחח עם אדם כלשהו וברגע שפנה ימינה, לאחר שסטה עם רכבו מעט שמאלה קודם לצורך ביצוע הפניה, שכן מדובר ברחוב צר יחסית שרכבים חונים בו לאורך הצד הימני, החל הנתבע לפתע בנסיעה תוך נסיון להקדימו ולעקוף את רכבו מצידו הימני.

העדה מטעם התובע, שהיא גיסתו, תיארה את התאונה באופן דומה אך ציינה כי לא הבחינה ברכב הנתבע לפני שזה פגע ברכב התובע שכן היא והתובע שוחחו ביניהם ומאחר והיא לא הנהגת היא לא היתה מרוכזת בכביש.

לעומתם טוען הנתבע כי בעת שנכנס לרכבו שחנה בצד ימין של הרחוב הבחין ברכב התובע נכנס לרחוב. כשהחל בנסיעה ראה את רכב התובע חונה בצד שמאל של הכביש (שאינו מיועד לחניה). בעת שהגיע לקו הדלת האחורית של רכב התובע פנה זה, בפתאומיות, ימינה, מבלי לאותת וחסם את דרכו.

בחקירתו עומת הנתבע עם העובדה שבטופס ההודעה, שמילא ביום 24.6.10, 7 חודשים לאחר התאונה וחודש לאחר הגשת התביעה, לא נמסרה גירסה מלאה ומפורטת, ורק בחלוף שבוע נוסף נשלחה במייל גירסה מפורטת הדומה לגירסה שהעלה בעדותו. הנתבע הסביר כי מסר הודעה בעל פה לסוכן שלו, אולם רק משנדרש על ידי המבטחת למסור גירסה בכתב עשה כן, ולאחר שמסר אותה התבקש למסור גירסה מפורטת ומלאה יותר. הנתבע גם הסביר כי לא הגיש תביעה על נזקיו וגם לא הזמין שמאי לבדיקת רכבו שכן "אינו בנוי למשפטים".

לאחר שמיעת העדויות ושקילתן אני סבורה כי העדויות מטעם התובע משקפות בצורה מהימנה יותר את אופן התרחשות התאונה. עדות הנתבע הותירה בי רושם מתחמק ואף מתחכם במידה רבה, והעובדה שהגירסה הלכה ולבשה את צורתה הסופית בחלקים, מעיבה במידה רבה על מידת האמון שניתן לתת בה.

יחד עם זאת, גם בהעדפת גירסת התובע אין לקבוע שהנתבע אחראי באופן מלא להתרחשות התאונה, שכן לא שוכנעתי שהתובע, קודם לפניה ימינה אותת, והוא בכנותו לא טען בודאות שכך היה הדבר אלא רק טען שהוא "ברגיל" מאותת (דבר שלא נזכר בגירסתו שבכתב התביעה). יתירה מכך, מעדותה של גיסתו עולה כי השניים שוחחו ביניהם ולפיכך בהחלט יתכן שעל אף שהתובע הבחין ברכב הנתבע עומד בצד הדרך (ולא בחניה) קודם לביצוע הפניה, הוא לא שם לב שבנתיים רכב הנתבע החל להתקדם לעברו, ובצע את הפניה כשהדרך כבר לא היתה פנויה.

אלא שלמרות זאת אני סבורה שמירב האחריות מוטל על הנתבע שצריך היה להבחין שרכב התובע מבצע תמרון כלשהו, שכן אינני מקבלת גרסתו שרכב התובע היה בעצירה מלאה בצד שמאל של הכביד, והיה עליו להמתין ולראות מה כוונתו ולא להמשיך בנסיעה בנסיון להקדימו.

אשר על כן אני מטילה על הנתבע אחריות בשיעור של 60% לנזקי התובע.

אני מקבלת טענת הנתבעים כי אין לחייבם במע"מ הכלול בחוות הדעת בהעדר ראיה בדבר תיקון הרכב, ואף יש להפחית במקצת מסכום הנזק לאור גילו של הרכב ושוויו, לפיכך יש להעמיד את נזקי התובעים על הסך של 4,613 ש"ח (כולל שכ"ט שמאי), ואני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 2,769 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד היום.

כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובע בגין אגרת משפט, לרבות המחצית השניה (כנגד הצגת קבלה המעידה על תשלום האגרה כאמור) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ביצוע תשלום כל חלק מהאגרה, וכן בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,200 ש"ח.

ניתן היום,  כ"ו טבת תשע"ג, 08 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: