פסק-דין בתיק תא"מ 22186-09-11 - פסקדין

רקע כללי .

1. בפניי שתי תובענות שהדיון בהן אוחד. התביעה הראשונה , הינה תביעה כספית על סך של 50,000 ש"ח, שהגישו התובעים נגד הנתבעים, בגין נזקים שנגרמו להם, כך נטען, עקב פעולות גבייה בלתי חוקית שננקטו ע"י הנתבעים. התביעה השנייה, הינה שטרית ועניינה שיק על סך של 1,150 ש"ח, שנמשך ע"י הנתבעת הגב' הנד סמארה (להלן: הנד),  אשתו של התובע מס' 1 מר האני סמארה (להלן: האני) , לפקודת הנתבעת מס' 1 ( להלן: "ביצורית"),  אשר חולל עקב הוראת ביטול.

2. כפי שנטען, התובע האני בנה על חשבונו קיר התומך בכביש ציבורי בכפר מגוריו, כפר ראמה, ופנה רבות לנתבעת מס'  3 (להלן: למועצה ) כדי שתשפה אותו בגין הוצאות הקמת הקיר. בשל העובדה שהמועצה התמהמה במתן תשובה סופית לעניין דרישתו של האני, אזי היועמ"ש של המועצה הכין מכתב ביום 25.9.10, המופנה למחלקת הגביה בזו הלשון:" ....לנ"ל מגיע פיצוי עבור בנית הקיר....עד לבירור סופי וחוות דעת משפטית בעניינו של הנ"ל אבקש שתעכבו את ההליכים במיוחד שחובו לרשות עומד על כ 8,000 ש"ח, סכום נמוך מהסכום השנוי במחלוקת " (להלן: המכתב).

3.  ביום 20.3.11 הגיעו פקידי גבייה מטעם ביצורית , לרבות הנתבע  מס' 2 (להלן: מורד) , יחד עם שני שוטרים,  לביתו של האני  על מנת לבצע עיקול, אך הם לא הצליחו לאתרם ופגשו את התובע נביל שהינו אחיו של האני (להלן: נביל). נביל טען בתביעה כי במפגש זה הוא הותקף ע"י פקיד הגביה מורד, ומכאן הוא הצטרף כתובע בדרישתו לקבלת פיצויי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו עקב תקיפה נטענת זו. משום שפקידי הגביה לא מצאו את האני ואשתו בביתם, אזי  החליטו לנסוע לעסק המשפחתי, שם הם מסרו להנד , שהגיעה אחריהם, את דו"ח העיקול.

4. הגובים של ביצורית לא  עזבו את המקום, אלא רק לאחר שהנד הסכימה למלא אחר בקשתם, ומסרה להם שני שיקים . אחד, לפקודת המועצה על סך של 3,000 ש"ח  והשני , על סך של 1,150 ש"ח, בגין הוצאות הגבייה, לפקודת ביצורית.

5. למחרת, האני פנה למועצה עם דו"ח העיקול, והפנה את תשומת ליבם לכך שבדו"ח לא  מופיע שמו של  האני כחייב אלא  של אחיו אברהים חנא סמארה. כן, מספר הנכס הרשום אינו תואם למספר הנכס של בית האני , כך שבעוד שמספר הנכס שמופיע בדו"ח הוא 117801 הרי שמספר הנכס של בית האני הוא 101801. האני גם הפנה את פקידי  המועצה למכתב, והתרעם על כך, שעל אף ההבטחה כי לא ינקטו נגדו הליכי גביה עד להכרעה בתביעתו לפיצוי, הרי המועצה, באמצעות ביצורית, כן ראתה לפעול לגביית חובו בגין מיסים עירוניים.

6. בעקבות זאת, ביום 21.3.11, המועצה הנפיקה להאני קבלה על תשלום חובו בסך של 8,294 ש"ח בדרך של "קיזוז תשלום לספקים", ומסרה לו את השיק שניתן יום קודם לכן לפקודת המועצה ע"י אשתו. כן, באותו מעמד, שיגר גזבר המועצה למנהל הגביה של ביצורית מכתב ובו ציין , בין היתר, כי:" קיימת טעות חמורה מאוד כי השמות שבדו"ח אינם שייכים למר האני סמארה ...ואף אלצו אותו לשלם 4170 ש"ח בשני שיקים. אבקש טיפולכם המידי".

7. כאמור, השיק השני נשוא התביעה השטרית, שאף הוא נמשך ע"י הנד,  חולל עקב הוראת ביטול, והוגש לביצוע ע"י ביצורית.

טענות הצדדים.

8. לטענת התובעים , המועצה הינה רשות ציבורית החבה כלפי אזרחיה בחובת תום הלב ובחובת הגינות מוגברת. במקרה דנן, המועצה הפרה חובות אלה, התרשלה וביצעה באמצעות ביצורית הליכי גבייה שאינם חוקיים. הליכי הגבייה, לשיטתם, בוצעו חרף התחייבותה של המועצה לעיכוב ההליכים וחרף מכתבו של היועמ"ש של המועצה מיום 25.9.10.

 9. נטען עוד כי, בהליך הגבייה נפלו פגמים מהותיים שמאיינים את חוקיותו, ומבססים את קיומה של עוולת הפרת חובה חקוקה בהתאם לסעיף 63 לפקודת הנזיקין, תשכ"ח-1968. התובעים מפנים להוראת סעיף 309 לפקודת העיריות וטוענים כי, בעת העיקול לא הוצג כתב הרשאה של ראש המועצה. זאת ועוד, כך נטען, לעיקול לא קדמה כל דרישה מצד המועצה כמתחייב מפקודת המסים (גביה), כן, העיקול בוצע בלא לוודא את מקום הנכס ומספרו הפיזי, ומבלי לזהות את החייב.

10. התובעים מוסיפים וטוענים כי, ביצורית הפרה את התנאים המוקדמים לגביית חוב הקבועים בהסכם ההתקשרות שנכרת בינה לבין המועצה. כן, בהתאם להסכם האמור ביצורית לא הייתה רשאית לגבות ישירות מהנישום את הוצאות הגבייה שלה, ואשר היו בלתי סבירות בעליל.

11. יתרה מכך , נטען , שבמהלך ביצוע העיקול מורד תקף במתכוון את  נביל,  דבר אשר גרם לו נזק. נביל, כך נטען, הותקף על לא עוול בכפו לאחר שהטיח במורד שאין לו סמכות לפרוץ לבית אחיו.

12. ועוד, לטענת התובעים, השיק נשוא התביעה השטרית , נמסר לפקידי הגבייה מתוך פחד ואילוץ. מה גם, כך נטען, שהנד פעלה כדין והוראת הביטול ניתנה על ידה בשל כישלון התמורה המוחלט.

13. התובעים טוענים שיש להעדיף את גרסתם על פני גרסת הנתבעים, ועתרו לחייב אותם לפצותם בגין עגמת הנפש והסבל שנגרמו להם . התובעים גם ביקשו לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויים עונשיים. 

14. מהצד השני של המתרס, ביצורית ומורד הציג בסיכומיהם את הסתירות העולות מהשוואת דברי התובעים ועדיהם , ומהן הם לומדים שאין לתת אימון בגרסת התובעים שאותה נכון לדחות.

15. לטענת ביצורית , מכתבו של היועמ"ש של המועצה הינו מכתב פנימי שלא נודע לה אודותיו. כן, המכתב אינו כולל הוראה מפורשת לעיכוב הליכי הגבייה. ביצורית מוסיפה וטוענת , שהיא פעלה בהתאם להרשאה שניתנה לה מהמועצה , ועל סמך מאגר הנתונים שברשותה אודות חייבי הארנונה. מה גם, לטענתה, היא לא הייתה רשאית לעכב הליכי גבייה נגד סרבני מס, אלא על פי אישור מפורש ובכתב מטעם המועצה, דבר שלא היה במקרה דנן.

16. זאת ועוד, נטען , כי אמנם נפלה טעות בדו"ח העיקול מיום 20.3.11, ביחס לפרטיהם של האני ואשתו. אולם, אין בכך כדי לפגום בחוקיות ובתקינות הליך העיקול. שכן, כך נטען, מקור הסמכות לביצוע ההליך היה בצו ההרשאה שנחתם ע"י ראש המועצה. הצו האמור,  היה תקין ומדויק, כן, הוצג לאשתו של האני במהלך ביצוע העיקול.

17. באשר לטענת התקיפה , ביצורית בדעה,  כי לא עלה בידי התובעים להרים את הנטל ולהוכיח את טענתם זו בדבר תקיפתו של נביל. מה גם,  התובעים לא הוכיחו את קיומו ושיעורו של הנזק שנגרם לנביל , אם בכלל.