פסק-דין בתיק תא"מ 21689-12-10 - פסקדין

עסקינן בתביעה ובתביעה שכנגד לתשלום פיצויים בגין הנזקים אשר נגרמו לרכבי הצדדים כתוצאה מתאונת דרכים אשר אירעה ביום 3/8/10.

במועד התאונה הנ"ל התובעת היתה הבעלים של רכב מסוג מזדה לנטיס מס' רישוי XXX (להלן- "רכב התובעת"), ואילו הנתבע היה הבעלים והנוהג ברכב מסוג ג'יפ ניסאן מס' רישוי
XXX (להלן - "רכב הנתבע").

אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 3/8/10 התנגשו שני הרכבים הנ"ל באחד הכבישים הפנימיים בעיר סח'נין, במקום בו הכביש מתעקל, כשרכב התובעת נוסע בעלייה ורכב הנתבע בירידה בכיוון הנגדי.

ניתן לומר שהמחלוקות בין הצדדים נסבו על נסיבות אירוע התאונה, אחריות הצדדים בגינה, והיקף הנזק.

התובעת טוענת, כי בזמן שנהגה ברכבה והגיעה לסיבוב, הבחינה ברכב הנתבע מגיע ממולה בנתיב הנגדי במהירות מופרזת ותוך כדי כך, "חותך" את הסיבוב. לאור זאת, התובעת עצרה את רכבה ונצמדה לקצה הימני של נתיב נסיעתה, ברם, לא עלה בידה למנוע את התאונה ורכב הנתבע, אשר סטה בינתיים לנתיב שלה, התנגש ברכבה בחלקו הקדמי-שמאלי וכתוצאה מכך, רכבה התדרדר לאחור וניזוק לאורך דופן ימין מגדר אבן אשר תחמה את הכביש.

לעומת זאת טוען הנתבע, כי התובעת היא זו אשר סטתה עם רכבה לתוך נתיב נסיעתו בסיבוב הנ"ל, וכי באותה עת התובעת לא שמה לב לכביש שכן היתה עסוקה עם שני ילדיה אשר היו עמה ברכב, כשאחד מהם עמד לידה במושב הקדמי של הנוסע.

בדיון אשר התקיים בפניי העידו התובעת והנתבע ועד תביעה, מר טוויל באסם. כל אחד מהנהגים הנ"ל חזר על הגרסה שבכתבי הטענות, ואולם עד התביעה תמך בגרסתה של התובעת באופן מלא.

מר טוויל אישר בעדותו, כי היה עד ראיה לתאונה עצמה ולמה שהתרחש בעקבותיה. הלה אישר, כי רכב הנתבע סטה לתוך נתיב נסיעת רכב התובעת, וכי לאחר ההתנגשות רכבו נעצר על הכביש באלכסון כשהוא חוסם את שני הנתיבים.

הנ"ל אישר גם את גרסת התובעת, כי שני ילדיה ישבו במושב האחורי, והוא שלל את גרסת הנתבע כי אחד הילדים עמד במושב הקדמי, ואף הוסיף, כי סייע בידי התובעת ואחד הילדים לצאת מהרכב.

בהתייחסו לדלת קדמית-ימנית של רכב התובעת, אשר היתה פתוחה בזמן צילום הרכב בזירת התאונה (לפי לתמונות שהוגשו לתיק), ציין העד כי הדלת נפתחה ע"י קרוב משפחה של התובעת אשר הוציא מהרכב מספר דברים לאחר התאונה - ללמדנו, כי הדלת ניזוקה כתוצאה מחיכוך רכב התובעת בגדר האבן בזמן התדרדרות הרכב לאחור בעקבות התאונה, ורק לאחר מכן נפתחה על ידי מאן דהו.

עדותו של מר טוויל היא עדות של עד ראיה ניטראלי ועדותו מקובלת עליי במלואה.

די בכך כדי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע. יחד עם זאת רואה אני לנכון להוסיף, כי מהתיעוד הרפואי אשר הוגש לעיוני עולה, כי ילדיה הקטינים של התובעת נפגעו משפשופים קלים בלבד ללא חבלות נוספות. לעומת זאת התובעת נפגעה בצורה ממשית בגופה ואושפזה מספר ימים בבית חולים - נתון התומך בטענת התובעת, כי אילו בנה לא היה חגור ואכן היה עומד על המושב הקדמי שליד הנהג, הוא היה נפגע בצורה ממשית מהתאונה, ומשלא נפגע כאמור, הרי שהמסקנה היא כי גרסת הנתבע איננה נכונה.

אשר על כן, אני קובעת, כי הנתבע נושא במלוא האחריות בגין אירוע התאונה.

בעקבות התאונה רכב התובעת ניזוק בחלקו הקדמי-שמאלי כתוצאה מהתנגשות רכב הנתבע בו, ובחלקו הימני לאחר שפגע בגדר האבן שגובלת בכביש מצד ימין.

בהתאם לחוות הדעת אשר צורפה לתביעה רכבה של התובעת הוכרז כאובדן גמור, וזאת לאור היקף הנזק הנרחב, והשמאי מטעמה קבע, כי עלות הרכב לאחר ניכוי ערך השרידים עומד על 12,330 ש"ח.

חוות הדעת לא נסתרה, ולכן יש לקבל את הממצאים המפורטים בה, ולפצות את התובעת בגין שווי הרכב כאמור - ולא בסכום אשר צוין בכתב התביעה, שאין לו עיגון בחוות הדעת.

בנוסף לנזק כמפורט בחוות הדעת, התובעת נשאה בשכר טרחת השמאי מטעמה בסך של 1,000 ש"ח ובדמי גרירה בסך של 600 ש"ח, ולאור כך, יש לפצותה גם בגין סכומים אלה.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה שכנגד ומקבלת את תביעת התובעת, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 13,930 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.