בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שארעה ביום 23/6/2009.
מדובר היה בתאונת שרשרת, כאשר הרכב המבוטח על-ידי התובעת (להלן: "
רכב התובעת") שנעצר עקב פקק תנועה נפגע מאחור על ידי הרכב בו נהג הנתבע 1. אין מחלוקת, כי הרכב בו נהג הנתבע-3 פגע ברכב הנתבע-1 מאחור אף הוא, וגדר המחלוקת היא האם רכב הנתבע-3 הוא זה שהדף את רכב הנתבע-1 אל עבר רכב התובעת או שמא מדובר בשתי תאונות נפרדות כך שקודם פגע רכב הנתבע-1 ברכב התובעת ולאחר מכן פגע בו רכב הנתבע-3.
כאן המקום לציין, כי הנתבע-1, לא הגיש כתב הגנה ולפיכך ניתן נגדו פסק דין ביום 23/6/2011, המחייבו לשלם את כל סכום התביעה, יחד עם זאת התובעת לא פעלה לממש את פסק הדין, לדברי בא-כוחה משום שקיבלה מכתב מסוכן הביטוח של הנתבע-1, המייחס את האחריות לרכב הנתבע 3. התובעת בחרה איפוא להמשיך ולברר את התביעה, והזמינה את הנתבע-1, כעד.
בא-כוח התובעת, הציג לבית המשפט מכתב שנשלח בפקס שתאריכו 26/10/09, ואישור הפקס שמעליו מעיד שנשלח באותו יום. המכתב נשלח לתובעת למחלקת תביעות צד ג', ובו נכתב כדלקמן:
"1) מאשר קבלת מכתבכם מיום 8/10/09
2) המבוטח שלי לא אשם בתאונה היה באמצע רכב צד ג' שהיה אחראי אחריות רובצת עליו והוא דחף אותי לרכב שלכם
והנה הפרטים.... "
הנהגת ברכב התובעת, שנפגעה מאחור, ולא ניתן לייחס לה אחריות לתאונה או אינטרס כלשהו בהטלת אשמה על מי מן הצדדים, העידה, כי נסעה ברכבה, עמדה בפקק ופגעו בה מאחור בפתאומיות, לדבריה הרגישה מכה אחת בעוצמה. הרכב שלקחה ממנו פרטים הוא הרכב שפגע בה מאחור. נהגת התובעת השיבה לשאלת הנתבע-1, כי היא זוכרת שהוא היה במקום אולם אינה זוכרת אם הוא נהג. לדבריה, יצא מישהו בלי נעליים היה בחור נמוך ואמר: "
אני הנהג".
נהגת התובעת העידה שהיא חושבת שהנתבע-1 גרם לתאונה. לדבריה לאחר התאונה הוא אמר לה: "
למה עצרת?" והיא השיבה לו שהיה פקק. כאשר נשאלה אם היא זוכרת שהוא אמר לה שמישהו הדף אותה אליו, השיבה, כי לא חושבת ולא זוכרת בוודאות שכן הדבר היה מזמן והיא הייתה מרוכזת בתאונה שלה, יחד עם זאת השיבה, שאם הייתה עולה טענה כזו הייתה רושמת אותה בטופס ההודעה לחברת הביטוח.
הודעתה של נהגת התובעת לחברת הביטוח, נכתבה בכתב ידה ובחתימתה. מדובר בהודעה מפורטת בה מולאו כל הפרטים בשים לב. במשבצת של תיאור הארוע ופרטי העדים רשמה: "
עמדתי בפקק תנועה ורכב פגע בי מאחורה בעוצמה רבה מאחר ונסע במהירות גבוהה מאחוריו פגע עוד רכב". במשבצת של מיהו האחראי לתאונה כתבה: "
האחראי לתאונה הרכב שפגע בי מאחורי במהירות גדולה ולא שמר מרחק".
הווה אומר, בזמן אמת, כמו גם בעדותה ייחסה התובעת את האחריות לתאונה לנתבע-1.
הנתבע-1, שטען לכתחילה שאינו דובר עברית טוב, העיד בעברית וניכר, כי הבין את שנשאל. הנתבע-1 התייצב לדיון לבדו, ואף שניתן נגדו פסק דין, לא הוגשה בקשה לביטולו והדיון התנהל כאשר פסק הדין נגדו שריר וקיים.
הנתבע-1 טען שמישהו בחברת הביטוח של המנהל שלו אמר לו ללכת לבית המשפט ולספר מה קרה, לדבריו הוא רק הנהג, הרכב לא שלו ויש מישהו אחר שאחראי לרכב. הנתבע-1 העיד, כי הנהגת עצרה פתאום, הוא עצר אחריה ובא מישהו ופגע בו והדף אותו לעברה. לדבריו, הוא היה במהירות. הנתבע-1 טען, כי יש לו תמונות אך לא הביא אותן. לדבריו, הרכב נפגע מקדימה ומאחורה. היה לו רק ביטוח חובה לרכב, הוא סיפר מה קרה לסוכן הביטוח, והסוכן ביטוח כתב לו את המכתב. הנתבע-1 העיד, כי היו ארבעה חברים ברכב.
הנתבע-3 העיד, כי נהג כרגיל, לפתע ראה שהמכונית שלפניו זזה קצת ובלם, אחר-כך החליף פרטים עם הנהג שלפניו וחזרו הביתה. הנתבע-3 חזר והעיד, כי הסתכל על המכונית שלפניו והיא החלה להזדעזע והוא בלם. לדבריו, אינו יודע מה קרה לרכב לפניו.
הנתבע-3 העיד, כי אף אחד לא פנה אליו ואמר לו שהוא אשם בתאונה, אם כי לדבריו שמע מישהו צעק מהרכב של הנתבע-1 "
אתה עושה את זה פעם שניה בתוך חודש" בערבית. משפט אותו הכחיש הנתבע-1 מכל וכל.
במהלך עדותו של הנתבע-3, הסתבר כי רכבו תוקן באמצעות הביטוח וכי יש דו"ח שמאי שמצביע על נזק של 10,974 ש"ח (ללא מע"מ).
חרף דו"ח השמאי, הנתבע-3 התעקש, כי הפגיעה ברכבו הייתה פגיעה קלה, וכי התיקון עלה כסף רב שכן מדובר במכונית כמעט חדשה. הנתבע-3 הכחיש מכל וכל את האפשרות שהדף את רכבו של הנתבע-1 לעבר רכב התובעת, יחד עם זאת, העיד כי לא שמע התרחשות תאונה בין רכב הנתבע-1 לרכב התובעת, וגם לא ראה כי הנתבע-1 פגע ברכב התובעת, אלא רק את הרכב מזדעזע.
דיון והכרעה
הלכה למעשה, נוכח קיומו של פסק דין נגד הנתבע 1, עלי להכריע בתביעה נגד הנתבעים 3 ו-4 בלבד. אין חולק, כי על התובעת נטל הראיה להוכיח את אחריותם לתאונה ושמצויים אנו במצב משפטי בו נגד הנתבע-1 ישנו פסק הדין המחייבו בתשלום כל הנזקים והמייחס לו הלכה למעשה את האחריות לתאונה, פסק דין המקים כשלעצמו השתק פלוגתא ביחסים בינו ובין התובעת וכלפי התובעת (ראה: רע"א 1170/08
עירית חולון נ' הדר חברה לביטוח, לפיו גם פסק דין שניתן עקב העדר התייצבות מקים השתק פלוגתא, וכן פסק הדין ברע"א 2237/06
בנק הפועלים נ' רלה ויינשטיין (פסק דין מיום 10/2/08, פורסם בפדאו"ר)), כאשר על אף התייצבותו לדיון למתן עדות וטענתו, כי אינו אשם בתאונה, לא ביקש הנתבע-1 את ביטול פסק הדין שניתן נגדו, אם כי לא ברור האם פסק הדין הומצא לו כדין ואם כן, מתי.